אז למה בעצם אני כותב בלוג?

במדור השרביט החם נשאלה השאלה שבכותרת. יש גם חידוד לשאלה – למה דווקא בלוג במיוחד היום, כאשר יש פייסבוק וטוויטר וכמובן טיק טוק ואינסטגרם – מה בכל זאת מניע כל אחד ואחת מכם לכתוב בבלוג?

התשובה הפשוטה לשאלה היא שאני לא בטוח. כלומר אני בטוח למה אני לא מפרסם בפייסבוק, טוויטר, טיק טוק ואינסטרגם – כי הם לא כלים המתאימים לתוכן שלי. אבל למה אני כותב בלוג?

כשהייתי צעיר (יפה לא הייתי) ידעתי שאחד הכישרונות שלי הוא כתיבה. כתבתי סיפורים ושירים (בחרוזים) מגיל צעיר. תמיד הייתי חבר במערכת עיתון בית הספר. בי"ב גם השתתפתי בכתיבת הצגת סוף השנה. בצבא כתבתי כל מיני סיפורים קצרצרים (רבים מהם דומים לאלה שפרסמתי בבלוג שנים אחר כך) ושילבתי אותם בכל מיני מקומות מוזרים – העיקרי הזכור לי הוא במערכת דיווח השעות של המדור שלי.

להמשיך לקרוא אז למה בעצם אני כותב בלוג?

האגדה (והסיפור לשבת) על הפרח הגנרי

גרי (שם  בדוי) היה טיפוס גנרי. בילדותו הוא מעולם לא התבלט, אך דווקא משום כך נבחר תמיד  לייצג את כיתתו באירועים שונים, או – ליתר דיוק – להתלוות לאלה שנבחרו לייצג את הכיתה ולשמש להם רקע.

כך קרה שתמונתו של גרי הופיעה פעמים רבות בעיתונים והוא אפילו זכה להופיע בטלוויזיה מספר פעמים לא מבוטל, אך שמו מעולם לא הופיע בצמוד לתמונה. הוא תמיד היה אחת הדמויות ברקע.

להמשיך לקרוא האגדה (והסיפור לשבת) על הפרח הגנרי

שלג בירושלים – סיפור לשבת

את הסיפור הבא כתבתי במקור לפני כ-12 שנים כאשר היה חשש לשלג בירושלים. אני מניח שכעת באמת יורד (או ירד) שלג בירושלים, אבל זה לא מרגיע את החששות.

כשאורי (שם בדוי) קיבל את המינוי הנכסף של מנהל היחידה לשירותי חירום (הש"ח) בעירית ירושלים, היתה לו כבר תוכנית פעולה ברורה.

הוא כינס את כל אנשי המחלקה ונשא בפני שניהם נאום נרגש: "אני ירושלמי! תמיד הייתי ירושלמי! וזה לא משנה שגרתי בבאר שבע עד לפני שנה – בנשמתי תמיד הייתי ירושלמי. ובתור ירושלמי אני אוהב קור. אני חי מקור ואני פורח בקור".

אחד מאנשי המחלקה עצר אותו וציין שכעת אוגוסט ובחוץ 35 מעלות אבל אורי הנמיך את התרמוסטט של המזגן בהפגנתיות והמשיך בנאום: "כשקר, יש חשש כבד שירד שלג. שלג זה מצוין. כי קודם כל הוא קר. ואני אוהב קור. שנית הוא לבן וירושלים היא כידוע העיר הלבנה"

כאן עצר אותו העובד השני והסביר שדווקא תל אביב היא העיר הלבנה אבל גם זה לא הפריע לאורי.

להמשיך לקרוא שלג בירושלים – סיפור לשבת

אסתי חוזה בכוכבים (סיפור לשבת)

אסתי (שם בדוי) הייתה אסטרולוגית זוטרה שנאבקה על מקומה בעולם האכזר של התחזיות האסטרולוגיות בישראל.

אסתי למדה אסטרולוגיה בקורס יוקרתי למחצה של מכללת "הבל הבלים" ותכננה קריירה מבטיחה כאסטרולוגית שכל תושבי הארץ יאזינו לתחזיותיה. בשלב הראשון. אבל בשלב השני היא תכננה לכבוש מדינות נוספות ואח"כ – השמיים הם הגבול (מי כמוה יודע?)

אבל המציאות הכתה בפניה של אסתי מיד לאחר סיום הקורס. אף עיתון לא הסכים לפרסם את התחזיות שלה – אפילו לא המקומון הקטן שנערך ע"י השכן שלה מלמעלה (שבצירוף מקרים מפתיע למד בילדותו אצל המורה שהבן שלו היה בגן של הגננת שבעלה היה בן דוד של השכן של אסתי מלמטה).

להמשיך לקרוא אסתי חוזה בכוכבים (סיפור לשבת)

סוכת שלום  – סיפור לשבת ולסוכות

שלום (שם בדוי) אהב את חג הסוכות יותר מאשר את כל שאר החגים גם יחד.
הוא אהב גם את שאר החגים, אבל את סוכות הוא אהב במיוחד בזכות אהבתו לקמפינג: חלומו הגדול של שלום מאז גיל 3 היה לישון מחוץ לבית (כלומר, מחוץ לבניין – לא רק מחוץ לבית שלו), אבל לצערו הרב הוריו (ששמותיהם הבדויים נותרו חסויים לבקשתם) לא חלקו איתו את האהבה הזאת וסירבו לצאת לטיולי קמפינג.

לא שהם לא יצאו לטיולים – הם דווקא טיילו לא הרבה – אבל בכל טיול הם שכרו חדר במלון, באכסניה או בצימר. לטענתם היה להם קשה מאוד להירדם שלא במיטה ולילה ללא שינה פגם מאוד בחוויית הטיול שלהם.

להמשיך לקרוא סוכת שלום  – סיפור לשבת ולסוכות

אוטוביוגרפיה של מישהו אחר– סיפור לשבת

אוטו (שם בדוי כמובן) רצה להיות סופר כבר מגיל צעיר מאוד. בעצם, לדעתו, זה לא היה רצון אלא פשוט ייעוד. הוא היה מיועד להיות סופר. ולא סתם סופר, אלא סופר מאוד מצליח שמרוויח המון כסף. כזה שספריו מעובדים לסרטים ומתורגמים לכל השפות המדוברות בעולם (וגם לכמה שכבר לא מדוברות).

כבר בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי כתב אוטו מספר לא קטן של סיפורים (לצד מספר קצת פחות לא קטן של שירים). עולם המבוגרים (כלומר ההורים והמורים של אוטו) קיבלו את הסיפורים בשמחה והחמיאו מאוד לאוטו על כשרונו הגדול.

להמשיך לקרוא אוטוביוגרפיה של מישהו אחר– סיפור לשבת

אמן הסיפור הקצר – סיפור (קצר) לשבת

סוף (שם בדוי) היה סופר מתחיל ומבטיח. הוא התחיל לכתוב הרבה ספרים והבטיח הרבה הבטחות לעצמו – כולן קשורות לכך שהוא יסיים לכתוב את הספרים (או לפחות ספר אחד), יפרסם אותם (או אותו) , יתפרסם בעולם כולו, יתעשר ויהפוך לסלבריטי במלוא מובן המילה.

היו לסוף רק כמה בעיות קטנות בדרך להגשמת תכניתו המבטיחה. אחת הבעיות היותר גדולות בין הבעיות הקטנות הייתה העובדה המצערת שסוף עדיין לא כתב אף ספר. הוא אמנם ניסה כמה פעמים את כוחו בכתיבה, אבל מעולם לא הצליח לעבור את העמוד העשירי של הספר אותו כתב.

להמשיך לקרוא אמן הסיפור הקצר – סיפור (קצר) לשבת

איך לצום בקלות? (סיפור לשבת וליום כיפור)

כפיר (שם בדוי) היה בעל טור העצות המפורסם "שאלו את גב' כהן מהקומה השביעית" בעיתון המפורסם לא פחות "ידיעות חדשות (וגם ישנות)".
לכל התוהים אני מבקש להבהיר כי כפיר לא היה בנה של גב' כהן, לא בעלה ולא שכנה. למעשה (אני מקווה שאתם יושבים. אם לא – כדאי לשבת. ולנשים בהריון מומלץ להפסיק לקרוא כעת) – למעשה גב' כהן מהקומה השביעית לא הייתה קיימת כלל אלא הייתה דמות פיקטיבית.
מי שכתב באמת את העצות היה כפיר בכבודו ובעצמו.
לשמחתו של כפיר העבודה לא הייתה קשה כל כך. באמצעות האינטרנט הוא יכול היה למצוא שפע עצות ותשובות לכל שאלה.
הבעיה העיקרית בכתיבת הטור הייתה למצוא את השאלות: אמנם הטור בפרט והעיתון בכלל היו מפורסמים, אבל הפרסומות לא ממש עזרו ולכן קהל הקוראים היה מצומצם וקהל הכותבים לעיתון היה מצומצם עוד יותר.

להמשיך לקרוא איך לצום בקלות? (סיפור לשבת וליום כיפור)

בחירות 2019 – מועד ב'

הפרשן הפוליטי המבריק המנוסה והצעיר פול פישר (שם בדוי) היה לראשונה בחייו אובד עצות. פחות משבועיים נשארו לבחירות ולא היה לו מושג מה יהיה צפוי בבחירות האלה.

ליתר דיוק, הוא ידע בדיוק מה צפוי בבחירות האלה – מה שקרה בבחירות הקודמות.

 

אבל, היו לו שתי בעיות עם הידע הזה: הראשונה הייתה שהוא היה צריך לחדש. לפרשן פוליטי אין זכות קיום אם הוא לא יכול לחדש. הוא לא יכול להתנהג כמו חזאי מזג אוויר שאומר: "מזג האוויר מחר יהיה דומה" ולקבל כסף על זה.

להמשיך לקרוא בחירות 2019 – מועד ב'