איש התשבץ (סיפור לשבת)

טומי (שם (כינוי) בדוי) היה כותב תשבצים בעל ניסיון (ותיק) שתשבציו התפרסמו כל יום או לפחות פעם בשבוע בעיתון ידוע.

גאוותו הגדולה של טומי הייתה על כך שבניגוד לכותבי תשבצים אחרים הוא לא המציא מילים ולא השתמש בהגדרות מעוותות: כל ההגדרות והפתרונות שבתשבציו היו לקוחים מחיי היום יום.

יום אחד בחודש אזרחי (אפריל), ישב טומי על מין רהיט (ספה), שתה משקה חום המכיל חומר ממריץ (קפאין) וצפה בתוכנית על סגנון מוזיקלי (סוינג) כאשר לפתע הוא קלט באוזניו (שמע) צרחה מחרידה שמיד לאחריה פרצה לחדר אשתו שעל פניה הבעה מבעיתה, מזעזעת (מקברית).

להמשיך לקרוא איש התשבץ (סיפור לשבת)

כ"ח בנובמבר 2019 (סיפור לשבת ל' בנובמבר)

בכ"ח בנובמבר 2019 (30 בחשוון תשע"ט) התכנסה כנסת ישראל לישיבה חגיגית לציון 72 שנים פחות יום להחלטה ההיסטורית של האו"ם על הקמת מדינה יהודית (וערבית) בארץ ישראל. (ביום שישי בכ"ט נובמבר חברי כנסת, כמו רוב הישראלים, לא עובדים).

את הישיבה פתח יושב ראש הכנסת בנאום חגיגי ומרגש שנקטע רק בקריאות ביניים של חברי הכנסת הערבים שקראו לדקת דומיה לזכר המדינה הערבית בארץ ישראל.

להמשיך לקרוא כ"ח בנובמבר 2019 (סיפור לשבת ל' בנובמבר)

למי נצביע השבוע?

 

הבחירות ממש קרובות ולמרות שאני משתדל לא לעסוק בפוליטיקה בבלוג שלי, אני מרגיש שאני לא יכול להתעלם מהנושא הבוער ביותר בימים אלה.

 

אני מתלבט בין לא פחות מארבע אפשרויות בחירה: כולן ראויות, כולן טובות, אך רק אחת מהן תוכל לזכות לקולי ברגע האמת. אלה הם חוקי הדמוקרטיה.

 

כדי שאוכל להחליט סופית במי אבחר, גמרתי אומר (ואמרתי גומר) לציין פה מיהן האפשרויות שאני מתלבט ביניהן ומה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן.

להלן האפשרויות:

 

1. הבלש הפולני

 

אין ספק שלבלש הפולני יש יתרונות רבים והוא יותר מראוי להנהיג את המדינה או לפחות להיות בעמדת השפעה. הבלש הפולני תמיד פותר את הבעיות העומדות לפניו, הוא אף פעם לא נלחץ ולא מאבד את עשתונותיו, הוא יודע מתי צריך להשתמש בכוח ומתי במוח והוא יודע להעריך את ההנאות הקטנות בחיים (בעיקר אוכל).

בנוסף, ריחוקו מהתרבות הישראלית והבעיות הבוערות בארץ יוכלו לעזור לו לקבל החלטות בלי השפעה של דעות קדומות וסטריאוטיפים.

 

בצד השלילי, יש לי חשש מסוים שהבלש הוא נהנתן גדול הדואג בעיקר לעצמו (כלומר לאוכל שלו) ויתרה מכך הוא עלול לטעות כאשר הוא רעב.

לריחוק מהתרבות הישראלית יש גם צד שלילי. אולי בכל זאת עדיף לבחור במישהו המכיר את המציאות המסובכת של האזור המסובך שלנו.

 

2. גיא אג"ח

 

לגיא אג"ח (המוכר יותר כסוכן 008) יש יתרון הדומה ליתרון הגדול של הבלש הפולני: גם הוא תמיד פותר את התעלומות העומדות לפניו. בנוסף הוא תמיד דרוך ומוכן לפעולה, יש לו חושים חדים ומחודדים, הוא עבר אימונים מפרכים והוא מאוד רוצה להוכיח את עצמו.

אסור לשכוח גם שיש לו רישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) וטלפון משוכלל שהוא גם מצלמה!

 

אבל ייתכן שגיא אג"ח עדיין צעיר מדי ולא מנוסה מספיק. אולי עדיף לחכות עוד כמה שנים לפני שאבחר בו.

חייבים גם לקחת בחשבון שאת רוב המקרים והתעלומות אותם הוא פתר בהצלחה הוא המציא בעצמו. ייתכן שאנו צריכים לבחור במישהו המחובר יותר למציאות.

 

3. חבורת הרבנים

 

אין ספק שלחבורת הרבנים יש יתרון אחד מובהק: הם חכמים. בנוסף הם מייצגים את כל העדות, הם פתוחים לשמוע מגוון דעות ובניגוד לתדמית המקובלת של אנשים מהמגזר שלהם, הם שולטים בחידושי הטכנולוגיה ומעורים בנעשה בעולם.

הייתי שמח לראות בהנהגה שלנו חבורה של אנשים חכמים!

 

אבל, אני קצת מסתייג מחבורה שכולה על טהרת המין הגברי וכולם מאמינים אדוקים. אני חושב שעדיף שיהיה לנו קצת גיוון בהנהגה.

 

4. חבורת הרבניות

 

בחבורה הזאת יש רק נשים וזהו יתרון גדול מבחינתי. יש לקחת בחשבון שגם הן חכמות – שילוב מנצח לכל הדעות!

 

אבל למרות נשיותן וחכמתן, אני חייב להודות שגם הן מייצגות רק מגזר אחד (ואפילו אותו מגזר של הרבנים) כך שאינני בטוח שאני יכול להרשות לעצמי להצביע עבורן.

 

5. השמות הבדויים

 

לכאורה אין הרבה מן המשותף לכל גיבורי הסיפורים לשבת בעלי השמות הבדויים מעבר לכך שהשמות שלהם בדויים. אבל בכך בעצם טמון היתרון הגדול שלהם: הם מייצגים את כל שכבות העם, את כל המגזרים, את כל המינים ואפילו כמה מינים ביולוגיים שונים (לא כולם בני אדם).

 

אם נצליח להביא את השמות הבדויים לשלטון, מובטח לנו שיהיה… לכל הפחות מעניין. אבל השאלה היא האם חסר לנו עניין בארץ. אני חושד שלא יזיק לנו קצת שעמום.

 

 

שבת שלום ובהצלחה לכולנו בבחירות!

 

תודה לבן שלי על הרעיון לרשומה

ובלי קשר ישיר – אני קורא לכל בעלי זכות ההצבעה לצאת להצביע בבחירות האמתיות ביום שלישי. זה חשוב.

 

והרשומה המומלצת היא – חלום בלהות – בבלוג של caligula

הלך הזרזיר אצל העורב – סיפור לשבת

זורו (שם בדוי) היה זרזיר צעיר וחביב שגר לו ביער אלונים גדול אי שם באירופה.

אני רוצה להבהיר כבר בנקודה זאת בסיפור כי זורו לא היה סייף אמן, לא לוחם חופש ולא הרפתקן. הוא היה רק זרזיר שבמקרה נקרא באותו שם כמו הזורו המפורסם.  למעשה, כשהוא בקע מהביצה אמו קראה לו "זירו" אבל כשהוא גדל הוא גילה שהרבה צוחקים עליו בגלל השם הזה (בעיקר מי שידע אנגלית) ולכן הוא שינה את שמו לזורו. להמשיך לקרוא הלך הזרזיר אצל העורב – סיפור לשבת