הסגר השלישי

בקהילת הפרפרים שאני שמח להיות חבר בה נפתח באדיבות הבלוגרית אמפי (וכמובן מנהל הקהילה קנקן) מדור חדש – "השרביט החם".

הרעיון של המדור הוא די פשוט – במדור יוצע לבלוגרים החברים בקהילה נושא לכתיבה וכל מי שיכתוב עליו ישאיר קישור לרשומה שלו שם.
בתפוז ז"ל גם היה קיים "הנושא החם" ומפעם לפעם כשחיפשתי רעיונות לכתיבה השתמשתי בנושא זה. (לעיתים גם לעגתי לו, אבל זה כבר סיפור אחר).

"השרביט החם" הראשון הוא "הסגר השלישי" (בתפוז היה הבדל בין הנושא החם לשרביט… זה קצת מבלבל אותי אבל אתרגל).  החלטתי לכתוב על הנושא כי אני בעד נושאים חמים ובעד נושאים לכתיבה…
אולי זה גם יגרום לי, כמו בבלוג הקודם, לכתוב לא רק סיפורים לשבת.

אז מהו הסגר השלישי בשבילי?  הסגר השלישי התחיל בעצם לפני קצת יותר משבועיים (ביום ראשון 27.12 בשעה 17:00) ומבחינתי ההבדל העיקרי מהימים טרום הסגר היה שחזרתי לעבוד מהבית (דבר שבחברה שלי עושים בשנה האחרונה מפעם לפעם לפי החלטות הממשלה והמנכ"ל).

איכשהו יצא שבימים הראשונים של הסגר השלישי יצאתי כל יום מהבית – כמעט תמיד מסיבות מוצדקות (לדוגמא – לקחת את אבא שלי להתחסן, או לקחת את בתי למקום העבודה החיוני שלה). התפלאתי לראות כמה תנועה יש בחוץ – גם של מכוניות וגם של הולכי רגל – וכמה עסקים היו פתוחים למרות שלהבנתי היו אמורים להיות סגורים לפי התקנות.

שמתי לב גם לכך שלא נראו בדרכים מחסומי משטרה או סתם שוטרים או אפילו פקחי עירייה שיאכפו את הסגר. הקשר בין הדברים היה בולט למדי: מצד אחד נראה שהרבה אנשים כבר התייאשו מהסגרים (למרות שהובטח לנו שזהו הסגר האחרון לשנת 2020) ומצד שני חוסר האכיפה חיזק את הנכונות להפר את מגבלות הסגר. עצם העובדה שבתי הספר ולא מעט מקומות עבודה (שלא מקבלים קהל) נשארו פתוחים נתן לגיטמיצה לאנשים לצאת מהבית בכל מקרה.

אני בהחלט יכול להבין את הייאוש: הרבה אנשים איבדו את מקום עבודתם וההיגיון בהחלטות הממשלה לא תמיד ברור (אולי בעצם לרוב לא ברור). הסגרים הקודמים השיגו את מטרותיהם – מספר הנדבקים, החולים הקשים והנפטרים ירד באופן משמעותי – אבל זמן קצר יחסית לאחר הסגר המספרים עלו שוב וגם הגיעו לשיאים חדשים. אז מה הטעם בסגר?

לדעתי יש טעם בסגר… די פשוט להבין שככל שאנשים פחות נפגשים זה עם זה הם גם פחות נדבקים ומדביקים. כעת כשהסגר "הודק" יש גם סיכוי שהוא ישיג תוצאות. אבל השאלה היא כמה זמן נוכל לחיות בסגר. לא כולם יכולים לעבוד מהבית כמוני וגם מי שיכול חש לפעמים רצון לצאת קצת, לפגוש משפחה וחברים, אולי אפילו ללכת לקולנוע או למסעדה (אפילו אני לפעמים).

אני מקווה שאנחנו רואים את הסוף – שהחיסונים באמת יעבדו ותוך כמה חודשים המגיפה הזאת תדעך ותיעלם מחיינו. לצערי אני לא כל כך אופטימי – אבל לרוב אני לא אופטימי. אני לא באמת צריך סיבה לכך. אני רק מקווה להתבדות.

בעוד כמה חודשים נהיה חכמים יותר.

 .                                                 

והרשומה המומלצת היא  – Bighorn Sheep – בבלוג של PAPPAQUAIL

החיסון המופלא – סיפור לשבת

היה זה יום היסטורי (שלא לומר היסטרי) כאשר מכון פיידנה הודיע על קבלת כל האישורים לחיסון המיוחל נגד קורונה. בהודעת המכון נאמר כי החיסון עבר בהצלחה את כל המבדקים, הוא הוכח כיעיל ב-97.8147% מהמקרים והוא בטוח לשימוש ב-99.9973108% מהמקרים.

כמו כן הודיע המכון כי תוך שבועיים יהיו מוכנות לא פחות מ-2,000,0000,000 מנות חיסון שיופצו בכל העולם וסופה של מגפת הקורונה קרוב יותר מתמיד.

להמשיך לקרוא החיסון המופלא – סיפור לשבת

חוני המעגל – סיפור לשבת

היה זה כבר אמצע אוקטובר ולפי התאריך זה אמור היה להיות סתיו, אבל הימים היו חמים ויבשים. (הלילות היו קצת פחות חמים אבל גם יבשים. לעומת זאת הלילות היו יותר ארוכים).

כמו בהרבה שנים קודמות בישראל, לא ירד עדיין היורה והוא אפילו לא נראה עדיין באופק התחזית.

לאור זאת פנו חבריו של חוני (שם בדוי) לחוני (שם בדוי) ואמרו לו: "התפלל שירדו גשמים".

התפלא מאוד חוני ושאל: "למה פניתם דווקא אליי?" אמרו לו: "שמך הבדוי הוא חוני, כשמו של החכם הגדול שהצליח להוריד גשמים. אולי תצליח גם אתה?"
אמר להם: "ואם לא אצליח?"

להמשיך לקרוא חוני המעגל – סיפור לשבת

האקזיט הגדול – סיפור לשבת

הקדמה קצרה: פרסמתי במקור את הסיפור הזה לפני כשלוש שנים (בסוף מרץ 2017) בבלוג שלי ז"ל בתפוז (ז"ל?).  בקריאה מחדש גיליתי שהוא ממש רלוונטי כעת – גם בזכות מכירת מוביט וגם בגלל הקורונה
ולאחר ההקדמה, הנה הסיפור המקורי:

אקי (שם בדוי) היה יזם בנשמתו. במהלך חייו הבוגרים הוא הקים חברות סטארט-אפ (הזנק בלעז עברי) רבות, כל אחת מהן מוצלחת מקודמתה (כי היה מאוד קשה להקים חברה פחות מוצלחת מקודמתה).
חלומו הגדול של אקי, כמו של רוב היזמים, היה למכור את חברת הסטארט-אפ שלו בסכום ענק (שלא לומר דמיוני) לחברה אחרת ולחיות כמו מלך את שארית חייו בלי שיצטרך לעבוד יותר. או במילים אחרות – להגיע כמה שיותר מהר לאקזיט המיוחל.

להמשיך לקרוא האקזיט הגדול – סיפור לשבת

קורונה על האש – סיפור לשבת וליום העצמאות

לקראת יום העצמאות הקרב ובא, חירות (שם בדוי אך מתבקש) הקדישה זמן רב למחשבה כיצד לחגוג.
בכל זאת, לא כל יום מדינת ישראל חוגגת את עצמאותה – ולעיתים נדירות היא חוגגת את יום העצמאות ה-72!

חירות חשבה על דרכים שונות ומקוריות לחגוג את החג היפה כך שגם היא תשמח וגם החגיגה תסמל באופן סמלי את הרוח המיוחדת של החג המיוחד (והסמלי).

להמשיך לקרוא קורונה על האש – סיפור לשבת וליום העצמאות

008 בבידוד

היה זה עוד יום רגיל עבור גיא אג"ח, הסוכן החשאי בעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) ובעל תג העובד מספר 008.

עד עשר בבוקר הוא כבר הספיק לפתור שתי תעלומות גורליות (להיכן נעלמים העטים שלו ומהי הסיסמה שלו למחשב), לשתות שתי כוסות נסטי אפרסק (מנוער, לא מעורבב) ושתי כוסות קפה.
זה היה הספק לא רע בכלל בהתחשב בכך שהוא הגיע לסוכנות ב-9:35!

להמשיך לקרוא 008 בבידוד

היה היה בית ספר – סיפור לשבת

"אמא" – שאלה טלי (שם בדוי) את אמה – "למה קוראים לבית ספר בית ספר?"
אמא של טלי (ששמה הבדוי היה טליה, אבל כולם קראו לה פשוט 'אמא של טלי') לא ידעה מה לענות. מאיפה השאלה הזאת הגיעה כעת???

"את יודעת מה זה בית, טלי" –התחילה אמא לענות – "ואת בטח יודעת מה זה ספר. אז…"
טלי קטעה את אמא ואמרה – "בית זה קל! בית זה המקום שבו אנחנו גרים. ספר זה קצת יותר קשה, אבל אני חושבת שלמדתי על זה…"
אמא הסתכלה על טלי שהייתה שקועה במחשבות עמוקות. אחרי שניות ארוכות שנדמו כדקות טלי חייכה ואמרה: "ספר זה כמו סיפור! למדתי בהיסטוריה שפעם הסיפורים היו משהו שאפשר ממש להחזיק ביד ולזה קראו ספרים!"

להמשיך לקרוא היה היה בית ספר – סיפור לשבת

תחרות התחפושות – סיפור לשבת ולפורים

כשהודיעו בעבודה של קורן (שם בדוי) על תחרות התחפושות המסורתית הגדולה לכבוד פורים, הוא התחיל לתהות למה יתחפש.
קורן היה ידוע בעבודה בתחפושות המקוריות והמפתיעות שלו. למרות תדמיתו הרצינית והתפקיד הזוטר אך הלא כל כך חשוב שהוא מילא בארגון, קורן היה מוכן תמיד (כלומר רק בפורים) להשתטות ולהעז.  החברים של קורן נהנו להעלות השערות למה הוא יתחפש השנה ונהנו עוד יותר כמובן לראות את התחפושת ביום המסיבה והתחרות.
("חברים" זאת מילה קצת גדולה בהקשר זה. אולי הייתי צריך לכתוב "עמיתים").

להמשיך לקרוא תחרות התחפושות – סיפור לשבת ולפורים

אהבה בימי קורונה – סיפור לשבת ולוולנטיין דיי

שבועות רבים לפני החג הקדוש וולנטיין דיי (על שם האדמו"ר הקדוש וולנטיין זצוק"ל זיע"א), חיפש עונג (שם בדוי) דרכים חדשות ומקוריות להפתיע את אהובתו אהובה (שם בדוי גם כן) ולבטא את גודל אהבתו רבת השנים אליה.

עונג הקפיד כבר שנים רבות לקנות לאהובתו מתנות בכל וולנטיין דיי ובכל ט"ו באב. הוא לא רצה שיהיה לאהובה ספק – אפילו הקטן ביותר – באהבתו אליה והוא היה משוכנע שאם חלילה לא יקנה מתנה ליום האהבה (העברי והלועזי) או ליום ההולדת או ליום הנישואים אהובה תחשוד שהוא כבר לא אוהב אותה.

להמשיך לקרוא אהבה בימי קורונה – סיפור לשבת ולוולנטיין דיי