הקדמה קצרה:
בשל המצב הכללי ובגלל שנראה שגם שאריות הבלוג הותיק שלי בתפוז נפלו קורבן לתחזוקה הלא קיימת שלהם, אני מפרסם סיפור שפורסם במקור לפני כמעט עשר שנים. גם אני לא זכרתי אותו, והוא נראה לי עדיין רלוונטי (או בכל אופן יהיה רלוונטי לאחר סיום משבר הקורונה, בתנאי שהאסטרואיד לא יפגע בנו בינתיים. מה עם האסטרואיד הזה? כבר כמה ימים לא שמעתי עליו).
בלי הקדמות נוספות, הנה הסיפור המקורי:
מולי (שם בדוי) תמיד רצה להיות…
החיים שלי (או של אחרים) 