הנושא החם – ספרו לנו על הבלוג שלכם

במדור השרביט החם הוצע לנו לכתוב על הבלוג שלנו, לפי מספר שאלות מנחות.
השאלות הועתקו ברובן מהצעה דומה בבלוגיה של תפוז ז"ל שפורסמה לפני יותר מ-13 שנים ולא הייתי מסכים לשתף פעולה עם ההעתקה הזאת לולא אני הייתי זה שמציע את הנושא…

לכאורה כל מה שהייתי צריך לעשות הוא להעתיק את תוכן הרשומה המקורית שפרסמתי בתפוז, אבל במהלך השנים הרבה מהתשובות שלי השתנו, לכן אני מעתיק רק חלק קטן מהתשובות המקוריות ומוסיף תשובות עדכניות לשאר.

.

אז ללא הקדמות נוספות – השאלות מהמדור והתשובות שלי:

1. ספר לנו על הרגע או האירוע שבו החלטת לפתוח בלוג. הרי זהו רגע מכונן בחייו של בלוגר (שלפניו היה "סתם" אדם). מה היה הטריגר או מי היה האדם שבזכותו הצטרפת לקהילת הבלוגרים?

בדצמבר 2008, בהשפעת ההצלחה של הבלוג של עננת בת זוגי ובגלל השאיפה שלי להוכיח לעצמי שאני עדיין יודע לכתוב, החלטתי לפתוח בלוג ובו לפרסם רשימות יצירתיות ומקוריות מפרי עטי.

את הבלוג פתחתי בתפוז גם בגלל שהייתי פעיל בפורומים שם וגם בגלל שהבלוג של עננת היה שם.

הרשומה הראשונה שלי "בניגוד לאחרים, אני לא אוהב פקקי תנועה" קיבלה כמה תגובות מעודדות ולכן המשכתי לכתוב ללא הפסקה משמעותית מאז ועד היום (כבר למעלה מ-12 שנים).

2.  איך חשבת שהבלוג ייראה כשפתחת אותו? בוודאי הייתה לך תוכנית פעולה מסודרת… לכתוב בנושאים מסוימים, בקצב מסוים. האם אתה כותב על אותם נושאים או ששינית כיוון בדרך?

הייתה לי תוכנית פעולה. דמיינתי בלוג בו אני מפרסם אחת לשבוע רשומה משעשעת על חיי, בסגנון הרשימות של רבי ומורי אפרים קישון זצוק"ל.

במהלך הזמן התחלתי לגוון ופרסמתי גם רשומות אישיות יותר וכמובן סיפורים לשבת. בשלב מסוים אפילו פתחתי בלוג מתכונים…
במהלך השנים האחרונות פרסמתי בעיקר את הסיפורים לשבת, כך שבעיקר עמדתי בתכנית המקורית לפרסם אחת לשבוע (אם כי לא רשומה על חיי).

3.  לו היית מתחיל מחדש היום, כשאתה כבר יודע ומכיר את מערכת היחסים שלך עם הבלוג, האם היית משנה משהו? כותב אחרת?

אני לא יודע אם היה לי כוח היום להתחיל מחדש… בעצם כבר התחלתי מחדש כשעברתי ל- WORDPRESS ומאז חלק גדול מהרשומות שאני מפרסם הן רשומות שפורסמו בתפוז בעבר.

4.  איזה שיר כאילו נכתב ממש על הבלוג שלך ויכול לתאר אותו?

ממש על הבלוג שלי? לא חושב שיש כזה. אבל עולה בדעתי שירו של אריאל זילבר – " מיליארד סינים " בגלל ההרגשה שלי שיש מיליארד בלוגים ובלוגרים "ואני, מי אני? מה אני?"

5.  האם יש לך רשומה שבמבט לאחור התחרטת שפרסמת אותה? האם החלטת לבטל אותה בעקבות זאת, או שבחרת להשאיר את העבר במקומו?

לא קיימת כזו, אבל היו מקרים שבהם היססתי אם לפרסם (כמו במקרה שפרסמתי רשומה הקוראת להחליף את ההמנון), אך בסופו של דבר פרסמתי.

6.  כל בלוגר חווה משבר כתיבה. לפעמים מתרצים אותו בחוסר זמן, עומס בעבודה, בלימודים, במשפחה… ולפעמים זו פשוט המוזה שלוקחת חופשה. אם זה כבר קרה לך, אנחנו נשמח לדעת איך המשבר הגיע אליך ומה עשית כדי לצאת ממנו.

היו לי כמה משברים – בד"כ הם קרו בעקבות פרסום רשומה שלא זכתה למספר צפיות/תגובות ראוי להבנתי. זה גרם לי לחשוב שהכתיבה שלי "לא שווה". המשבר הגדול היה כשכל הבלוג בתפוז אבד והרגשתי שאין באמת טעם לכתיבה שלי. עדיין לא לגמרי יצאתי מהמשבר הזה…

7. כשאתה מדפדף אחורה בבלוג שלך ועובר על רשומות ישנות, האם יש לך רשומה מן העבר שהיית מפרסם היום שוב? למה?

 כמו שכתבתי קודם, פרסמתי ב- WORDPRESS מחדש הרבה רשומות שפרסמתי בעבר בתפוז. חלק לא קטן החלטתי לא לפרסם כי הן כבר לא רלוונטיות או פשוט לא מספיק טובות…   אבל יש כמה שלדעתי היו יותר מוצלחות מאחרות ולכן הייתי מפרסם אותן מחדש. לדוגמא את הסיפור לשבת – אץ קוצץ.

8. איזו רשומה של בלוגר אחר שקראת, הרגשת כאילו היית יכול לכתוב אותה בעצמך?

לא רשומה אחת אלא בלוג שלם… בתפוז הייתה בלוגרית בכינוי "המיזנטרופית" שכתבה רשומות נהדרות. מאוד קינאתי בכישרון שלה ואני לא בטוח אם הרגשתי שאני יכול לכתוב את הרשומות שלה בעצמי או שמא קיוויתי שאוכל לכתוב כך. לצערי הרב הכותבת נפטרה (היא הייתה אישה מבוגרת) והבלוג אבד כמו כל תפוז.
פעם אחת כתבתי סיפור המחקה את הסגנון שלה – אולי אפרסם אותו מחדש בבלוג הנוכחי בהזדמנות.

9.  ושאלה אחרונה חביבה – פינת הפירגון: איזה בלוג אתה קורא בקביעות ולא מחמיץ אף רשומה שלו?

כידוע אני ממליץ בכל רשומה על רשומה של בלוגר אחר, אבל הגיוון הוא לא גדול כך שאפשר להבין בקלות איזה בלוגים אני אוהב.

אמליץ כאן על הבלוג של עדה ק. – בלוגיעדה – אבל כמובן שיש עוד רבים ראויים.

ציטוטים אהובים עליי

אחד מהנושאים ב- bloganuary הוא – מהו הציטוט האהוב עלייך?

לא חשבתי לכתוב רשומה בנושא – מכיוון שלא עלה בדעתי אף ציטוט ראוי – אבל אחרי שקראתי כמה רשומות בנושא הקדשתי לכך שוב מחשבה והחלטתי שאני כן רוצה להציג כמה ציטוטים בהם אני משתמש לא פעם…

הראשון הוא מפו הדב. דמות מלאת תובנות… חיפשתי את הציטוט באינטרנט ולא הצלחתי למצוא את הגרסה שזכרתי. זהו הדבר הכי דומה שמצאתי:

אני זכרתי את הציטוט הזה עם עוד 5 מילים חשובות שאולי פשוט נחתכו מהתמונה הזאת: "And then again, maybe not"
עדכון – efratsha מצאה לי את סיום הציטוט המקורי: " And then he feels that perhaps there isn't". תודה!


לטובת הקוראים שלא שולטים באנגלית, אתמצת את הציטוט הארוך:
פו הדב יורד במדרגות ונחבט בראשו על כל מדרגה. ככל הידוע לו, זוהי הדרך היחידה לרדת במדרגות. הוא בטוח שאם הוא יוכל לעצור לרגע ולחשוב על כך, הוא ימצא דרך טובה יותר לרדת במדרגות. אבל אולי לא.

להמשיך לקרוא ציטוטים אהובים עליי

שרביט הספרים האהובים עליי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על הספרים האהובים עלינו.

הרעיון להבנתי הוא לספר על עשרת הספרים האהובים עליי ביותר ומדוע אני אוהב אותם. זה לא פשוט מבחינתי… אני קורא לא מעט (יחסית לאדם עסוק) ויש הרבה ספרים שאהבתי. אני קורא לא מעט ז'אנרים שונים – רומנים, מד"ב, פנטזיה, הומור, מתח – ואני מוצא ספרים יותר טובים ופחות טובים בכל אחד מהם.

לפעמים יש ספרים שנראים לי מאוד טובים בזמן הקריאה אבל שנים אחר כך אני מגלה שאני בקושי זוכר מה העלילה שלהם. דוגמא לספר כזה היא "אדם בן כלב" של יורם קניוק שאני זוכר שמאוד השפיע עליי כשקראתי אותו לפני כשלושים שנה (אולי יותר?) אבל אני בקושי זוכר את העלילה.

לפעמים אני חושב שספר הוא מאוד טוב, אבל בדיעבד אני משנה את דעתי עליו. כך קרה לי עם "כמעיין המתגבר" של איין ראנד שקראתי בסביבות גיל 20 וחשבתי שהוא נהדר – שקעתי בספר ומאוד הזדהיתי עם הגיבור אבל לאחר זמן מה הגעתי למסקנה שהספר למעשה דמגוגי וגרם לי להזדהות עם דמות שלמעשה אני לא מסכים איתה.


בכל זאת ניסיתי לאסוף את הספרים שאני יותר אוהב. יש לי הרבה יותר מעשרה אבל חלקם הם למעשה סדרות או כל הספרים של סופר מסוים שאני אוהב כך שלמעשה ברשימה יש יותר ממאה ספרים…

הנה הם, ללא סדר מיוחד:

להמשיך לקרוא שרביט הספרים האהובים עליי

המטריה האבודה – סיפור לשבת וליום חמישי גשום

בתחזית צפו 57% סיכויים לגשם ביום רביעי אז בבוקר לקחתי איתי מטריה. השמיים היו מעוננים חלקית – ולא בענני גשם כך שתהיתי אם זה לא היה מיותר, אבל הנחתי שגשם יגיע מאוחר יותר.
לשמחתי לא שכחתי את המטריה באוטובוס.

כשיצאנו לארוחת צהרים, שותפי לחדר טען שבדרך חזרה ודאי יירד גשם. אמנם השמיים היו רק מעוננים חלקית, אבל הקשבתי לעצתו ולקחתי איתי את המטריה.
כשסיימנו לאכול השמיים היו בהירים. כשחזרתי למשרד הבנתי ששכחתי את המטריה במסעדה.
מיהרתי לחזור לשם לפני שהמסעדה תיסגר.

ברגע שיצאתי מהמשרד התחיל לרדת גשם. הגעתי למסעדה נוטף מים. לקחתי את המטריה שלי ויצאתי החוצה – כמובן שבינתיים השמיים התבהרו וחזרתי למשרד רטוב כולי ונושא מטריה סגורה וחסרת תועלת.

אחר הצהרים יצאתי הביתה. השמיים עדיין היו בהירים. כשעליתי על האוטובוס הבנתי שהשארתי את המטריה במשרד. התנחמתי בכך שהיא תחכה לי שם למחר.
כשירדתי מהאוטובוס שוב התחיל גשם. הגעתי הביתה רטוב. אשתי תהתה למה לא לקחתי מטריה כשידעתי שצפוי גשם היום. הסברתי לה מה קרה. היא חייכה ונתנה לי מטריה רזרבית שאוכל לקחת אתי מחר.
הסברתי לה שאין לי צורך במטריה נוספת  המטריה שלי מחכה לי במשרד, אבל היא הזכירה לי שמחר יש 88% סיכוי לגשם וכדאי שאקח מטריה אם אני לא רוצה להגיע רטוב כולי למשרד.

למחרת בבוקר היה באמת מעונן. שמחתי שהקשבתי לעצה של אשתי ולקחתי אתי מטריה, אבל בדרך לאוטובוס לא ירדה אפילו טיפה אחת.
כשירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת למשרד התחיל גשם שוטף כמובטח. זה היה  הרגע בו הבנתי ששכחתי את המטריה באוטובוס…
לא רק שנרטבתי, גם הייתי מתוסכל בגלל שידעתי שאין לנו עוד מטריות בבית. לפחות הייתה לי אחת במשרד. הבטחתי לעצמי שבהפסקת צהרים אקנה עוד מטריה כדי שתהיה לנו מטריה רזרבית.

כשיצאנו להפסקת צהרים לא שכחתי לקחת אתי את המטריה. אמנם גשם לא ירד, אבל היה מעונן מאוד וצפיתי לגשם בכל רגע. בדרך למסעדה עצרתי בבית המרקחת (מקום אידיאלי לקניית מטריות לכל הדעות) ורכשתי מטריה משוכללת ויפה.

כשהתחיל הגשם בדרך חזרה מהמסעדה הבנתי שאין בידי אף לא מטריה אחת. ניסיתי לשחזר את צעדיי והבנתי שכאשר הוצאתי את הארנק כדי לשלם על המטריה המשוכללת השארתי את שתי המטריות על הרצפה בבית המרקחת מול הדלפק!
מיהרתי חזרה לשם בגשם שוטף רק כדי לגלות שמישהו כבר חמד את המטריות שלי. אפשר לסמוך על הישראלים שלא ישכחו לנצל הזדמנויות.

לא הייתה לי ברירה אלא לקנות מטריה חדשה – קצת פחות משוכללת וקצת פחות יקרה מקודמתה – כי כמה כסף כבר אפשר להוציא על מטריות?
כשיצאתי מבית המרקחת הגשם כבר פסק. הלכתי באיטיות לכיוון המשרד, מבכה בליבי את אובדן המטריה המקורית שלי שמאוד נקשרתי אליה כשלפתע שמעתי מישהו קורא לי. המלצר ששירת אותי במסעדה נופף בשתי המטריות שלי ששכחתי על הכסא במסעדה.
הודיתי לו בחום (אם כי היה לי קצת קר בגלל שהייתי רטוב) וחזרתי למשרד בשמש נעימה כשאני אוחז בשלוש מטריות. הרגשתי מגוחך למדי.

לקראת סיום יום העבודה תהיתי מה עליי לעשות באוצר המטריות שלי. החלטתי להשאיר אחת במשרד ולקחת שתיים אתי הביתה – אחת אשאיר בבית בתור המטריה הרזרבית ואחת אוכל לקחת אתי למחרת בבוקר אם עדיין יהיה צפוי גשם. המטריה השלישית תשמש לשעת חירום כאשר יפרוץ גשם במפתיע כשאצטרך לצאת מהמשרד ביום בו לא הבאתי מטריה מהבית.

הלכתי לאוטובוס שמח וטוב לב עם שתי מטריות. גשם לא ירד אבל היה קצת מעונן ונראה היה שיש עדיין סיכוי לגשם היום.
באמת כשירדתי מהאוטובוס התחיל גשם שוטף.
בשלב זה הבנתי שהשארתי את שתי המטריות באוטובוס…

מוסר השכל: לעיתים יש משהו טוב בכך שכמעט לא יורד גשם בארץ

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – פרע לבנוני – בבלוג של עננת

(אני יודע שקצת העתקתי מסיפור ישן של אפרים קישון אבל אני טוען שרק הושפעתי ממנו).