ציטוטים אהובים עליי

אחד מהנושאים ב- bloganuary הוא – מהו הציטוט האהוב עלייך?

לא חשבתי לכתוב רשומה בנושא – מכיוון שלא עלה בדעתי אף ציטוט ראוי – אבל אחרי שקראתי כמה רשומות בנושא הקדשתי לכך שוב מחשבה והחלטתי שאני כן רוצה להציג כמה ציטוטים בהם אני משתמש לא פעם…

הראשון הוא מפו הדב. דמות מלאת תובנות… חיפשתי את הציטוט באינטרנט ולא הצלחתי למצוא את הגרסה שזכרתי. זהו הדבר הכי דומה שמצאתי:

אני זכרתי את הציטוט הזה עם עוד 5 מילים חשובות שאולי פשוט נחתכו מהתמונה הזאת: "And then again, maybe not"
עדכון – efratsha מצאה לי את סיום הציטוט המקורי: " And then he feels that perhaps there isn't". תודה!


לטובת הקוראים שלא שולטים באנגלית, אתמצת את הציטוט הארוך:
פו הדב יורד במדרגות ונחבט בראשו על כל מדרגה. ככל הידוע לו, זוהי הדרך היחידה לרדת במדרגות. הוא בטוח שאם הוא יוכל לעצור לרגע ולחשוב על כך, הוא ימצא דרך טובה יותר לרדת במדרגות. אבל אולי לא.

להמשיך לקרוא ציטוטים אהובים עליי

שרביט הספרים האהובים עליי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על הספרים האהובים עלינו.

הרעיון להבנתי הוא לספר על עשרת הספרים האהובים עליי ביותר ומדוע אני אוהב אותם. זה לא פשוט מבחינתי… אני קורא לא מעט (יחסית לאדם עסוק) ויש הרבה ספרים שאהבתי. אני קורא לא מעט ז'אנרים שונים – רומנים, מד"ב, פנטזיה, הומור, מתח – ואני מוצא ספרים יותר טובים ופחות טובים בכל אחד מהם.

לפעמים יש ספרים שנראים לי מאוד טובים בזמן הקריאה אבל שנים אחר כך אני מגלה שאני בקושי זוכר מה העלילה שלהם. דוגמא לספר כזה היא "אדם בן כלב" של יורם קניוק שאני זוכר שמאוד השפיע עליי כשקראתי אותו לפני כשלושים שנה (אולי יותר?) אבל אני בקושי זוכר את העלילה.

לפעמים אני חושב שספר הוא מאוד טוב, אבל בדיעבד אני משנה את דעתי עליו. כך קרה לי עם "כמעיין המתגבר" של איין ראנד שקראתי בסביבות גיל 20 וחשבתי שהוא נהדר – שקעתי בספר ומאוד הזדהיתי עם הגיבור אבל לאחר זמן מה הגעתי למסקנה שהספר למעשה דמגוגי וגרם לי להזדהות עם דמות שלמעשה אני לא מסכים איתה.


בכל זאת ניסיתי לאסוף את הספרים שאני יותר אוהב. יש לי הרבה יותר מעשרה אבל חלקם הם למעשה סדרות או כל הספרים של סופר מסוים שאני אוהב כך שלמעשה ברשימה יש יותר ממאה ספרים…

הנה הם, ללא סדר מיוחד:

להמשיך לקרוא שרביט הספרים האהובים עליי

המטריה האבודה – סיפור לשבת וליום חמישי גשום

בתחזית צפו 57% סיכויים לגשם ביום רביעי אז בבוקר לקחתי איתי מטריה. השמיים היו מעוננים חלקית – ולא בענני גשם כך שתהיתי אם זה לא היה מיותר, אבל הנחתי שגשם יגיע מאוחר יותר.
לשמחתי לא שכחתי את המטריה באוטובוס.

כשיצאנו לארוחת צהרים, שותפי לחדר טען שבדרך חזרה ודאי יירד גשם. אמנם השמיים היו רק מעוננים חלקית, אבל הקשבתי לעצתו ולקחתי איתי את המטריה.
כשסיימנו לאכול השמיים היו בהירים. כשחזרתי למשרד הבנתי ששכחתי את המטריה במסעדה.
מיהרתי לחזור לשם לפני שהמסעדה תיסגר.

ברגע שיצאתי מהמשרד התחיל לרדת גשם. הגעתי למסעדה נוטף מים. לקחתי את המטריה שלי ויצאתי החוצה – כמובן שבינתיים השמיים התבהרו וחזרתי למשרד רטוב כולי ונושא מטריה סגורה וחסרת תועלת.

אחר הצהרים יצאתי הביתה. השמיים עדיין היו בהירים. כשעליתי על האוטובוס הבנתי שהשארתי את המטריה במשרד. התנחמתי בכך שהיא תחכה לי שם למחר.
כשירדתי מהאוטובוס שוב התחיל גשם. הגעתי הביתה רטוב. אשתי תהתה למה לא לקחתי מטריה כשידעתי שצפוי גשם היום. הסברתי לה מה קרה. היא חייכה ונתנה לי מטריה רזרבית שאוכל לקחת אתי מחר.
הסברתי לה שאין לי צורך במטריה נוספת  המטריה שלי מחכה לי במשרד, אבל היא הזכירה לי שמחר יש 88% סיכוי לגשם וכדאי שאקח מטריה אם אני לא רוצה להגיע רטוב כולי למשרד.

למחרת בבוקר היה באמת מעונן. שמחתי שהקשבתי לעצה של אשתי ולקחתי אתי מטריה, אבל בדרך לאוטובוס לא ירדה אפילו טיפה אחת.
כשירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת למשרד התחיל גשם שוטף כמובטח. זה היה  הרגע בו הבנתי ששכחתי את המטריה באוטובוס…
לא רק שנרטבתי, גם הייתי מתוסכל בגלל שידעתי שאין לנו עוד מטריות בבית. לפחות הייתה לי אחת במשרד. הבטחתי לעצמי שבהפסקת צהרים אקנה עוד מטריה כדי שתהיה לנו מטריה רזרבית.

כשיצאנו להפסקת צהרים לא שכחתי לקחת אתי את המטריה. אמנם גשם לא ירד, אבל היה מעונן מאוד וצפיתי לגשם בכל רגע. בדרך למסעדה עצרתי בבית המרקחת (מקום אידיאלי לקניית מטריות לכל הדעות) ורכשתי מטריה משוכללת ויפה.

כשהתחיל הגשם בדרך חזרה מהמסעדה הבנתי שאין בידי אף לא מטריה אחת. ניסיתי לשחזר את צעדיי והבנתי שכאשר הוצאתי את הארנק כדי לשלם על המטריה המשוכללת השארתי את שתי המטריות על הרצפה בבית המרקחת מול הדלפק!
מיהרתי חזרה לשם בגשם שוטף רק כדי לגלות שמישהו כבר חמד את המטריות שלי. אפשר לסמוך על הישראלים שלא ישכחו לנצל הזדמנויות.

לא הייתה לי ברירה אלא לקנות מטריה חדשה – קצת פחות משוכללת וקצת פחות יקרה מקודמתה – כי כמה כסף כבר אפשר להוציא על מטריות?
כשיצאתי מבית המרקחת הגשם כבר פסק. הלכתי באיטיות לכיוון המשרד, מבכה בליבי את אובדן המטריה המקורית שלי שמאוד נקשרתי אליה כשלפתע שמעתי מישהו קורא לי. המלצר ששירת אותי במסעדה נופף בשתי המטריות שלי ששכחתי על הכסא במסעדה.
הודיתי לו בחום (אם כי היה לי קצת קר בגלל שהייתי רטוב) וחזרתי למשרד בשמש נעימה כשאני אוחז בשלוש מטריות. הרגשתי מגוחך למדי.

לקראת סיום יום העבודה תהיתי מה עליי לעשות באוצר המטריות שלי. החלטתי להשאיר אחת במשרד ולקחת שתיים אתי הביתה – אחת אשאיר בבית בתור המטריה הרזרבית ואחת אוכל לקחת אתי למחרת בבוקר אם עדיין יהיה צפוי גשם. המטריה השלישית תשמש לשעת חירום כאשר יפרוץ גשם במפתיע כשאצטרך לצאת מהמשרד ביום בו לא הבאתי מטריה מהבית.

הלכתי לאוטובוס שמח וטוב לב עם שתי מטריות. גשם לא ירד אבל היה קצת מעונן ונראה היה שיש עדיין סיכוי לגשם היום.
באמת כשירדתי מהאוטובוס התחיל גשם שוטף.
בשלב זה הבנתי שהשארתי את שתי המטריות באוטובוס…

מוסר השכל: לעיתים יש משהו טוב בכך שכמעט לא יורד גשם בארץ

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – פרע לבנוני – בבלוג של עננת

(אני יודע שקצת העתקתי מסיפור ישן של אפרים קישון אבל אני טוען שרק הושפעתי ממנו).