ההצטננות – סיפור לשבת

הצטננתי. זה לא סיפור גדול. אפילו לא סיפור. קורה לכל אחד – והרבה פעמים במהלך חייו.
אני לא מהמפונקים או המתפנקים. אני לא מתרגש מהצטננות קטנה. קצת נזלת, קצת שיעולים, קצת עיטושים, קצת כאב גרון… אף אחד לא מת מזה.

בסה"כ צריך לקחת אתי לעבודה הרבה טישיו וקצת כדורים נגד כאב גרון. וגם כדורים נגד הצטננות.
וחשוב לשתות הרבה תה (ועל הדרך גם לא מעט קפה).

זהו. פשוט מאוד.

אבל אולי בכל זאת לא כדאי לנסוע לעבודה? אני עלול להדביק שם אנשים אחרים וזה יהיה ממש לא נעים…
רק שיש לי המון עבודה. אני, כידוע, עובד חיוני. אם אוותר על יום עבודה אחד המערכת תקרוס.או שיגלו שבעצם אני לא חיוני ואז עלולים לפטר אותי.

אבל אולי דווקא אם אגיע לעבודה מצונן זה יוריד את ערכי בעיני המנהל ובסופו של דבר יביא לפיטוריי? לא כדאי להסתכן.

מה גם שיורד גשם בחוץ ואני עלול להירטב וההצטננות הזאת עלולה להחריף או אפילו להסתבך. היא עלולה להפוך לדלקת גרון או אפילו לדלקת ריאות. ואולי אפילו לשפעת ! כולם כבר יודעים ששפעת היא מחלה מסוכנת מאוד. באמת חבל שלא התחסנתי בזמן שעדיין לא היו תורים גדולים.

לא התחסנתי? לא התחסנתי! אולי אני לא רק מצונן אלא חולה בשפעת??? כדאי למדוד חום! איפה המדחום?

מדדתי. 37.3. זה קצת חום. הרי נורמלי זה 37.0.  אולי באמת התחלה של שפעת. עם שפעת לא משחקים. כדאי להישאר במיטה ולשתות הרבה תה. ועל הדרך הרבה קפה. וכדאי גם לאכול הרבה מרק חם. אין לי מרק בבית אבל אפשר לבקש מקרובי משפחה להכין בשבילי. או להזמין ממסעדה. יש היום המון שירותי שליחים ובתוך כמה דקות אני יכול לקבל מרק בריא וטעים. אבל אולי הוא לא יהיה חם.

מה שאני באמת צריך זה מישהו שיטפל בי. מישהו שיבשל עבורי את המרק ויסחוט לי מיץ תפוזים טרי ובריא וכמובן יגיש לי כמה עוגיות עם המיץ. עוגיות מאפה בית עם הרבה שוקולד צ'יפס (משוקולד איכותי – לפחות 60% קקאו).

זה אולי עלול להישמע כאילו אני קצת מתפנק, אבל אני לא מתפנק. אני חושב שזה רק הגיוני שחולים בשפעת מסוכנת, עם רקע של דלקת ריאות, זכאים למזון בריא ועשיר. מצד אחד המזון הזה יכול לזרז את החלמתי ואפילו להציל את חיי. מצד שני, אם הרע ביותר יקרה, ברור שיש לי זכות לסעודה אחרונה טובה.

אבל לצערי, אין לי מישהו שיטפל בי כרגע. לכן אין לי ברירה אלא לקפוץ לסופרמרקט, לקנות כמה חבילות של עוגיות (לא מאפה בית, אבל שוקולד צ'יפס), מרקים קפואים, תה, קפה, חלב, שוקולד מריר משובח (מאוד טוב נגד כאב גרון), מיץ תפוזים והרבה טישיו. לאחר מכן אכנס למיטה ואשכב מול הטלוויזיה. לא אצא מהמיטה (פרט לענייני שירותים, אוכל ושתייה) עד שאבריא לחלוטין, או עד שיגיע האביב או לנצח.

כי שפעת עם דלקת ריאות זה לא משחק ילדים.

 

מוסר השכל: זה לא פשע להתפנק קצת אם חייך מוטלים על הכף

 

שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא – חוזרים אל Humboldt Bay National Wildlife Refuge – בבלוג של Pappa Quail

 

008 והתחבורה הציבורית

הסוכן החשאי העשוי ללא חת ובעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) גיא אג"ח התעורר מוקדם בבוקר בהרגשה ברורה שמשהו חשוב עומד לקרות היום.

הוא נשאר במיטה בעיניים עצומות וניסה להתרכז כדי להגיע למסקנה מהו אותו דבר חשוב.

האם הוא יישלח היום לשליחות חשאית בעורף האויב? האם הוא צפוי לקבל העלאת שכר? ואולי תג העובד שלו ישודרג והוא יקב מספר 007 או אפילו נמוך עוד יותר?

 

לצערו, אף אחת מהמחשבות האלה לא נראתה מוכרת. כלומר, הן היו מוכרות לו היטב כי הן חלפו בראשו לא פעם, אך הן לא היו מוכרות מהמציאות.

גיא החליט לפקוח את עיניו ולהסתכל סביב. ודאי משהו בחדר יזכיר לו את האירוע המיוחד הצפוי היום.

החפץ הראשון עליו נפל מבטו היה השעון המעורר שלו (היה לו שעון מעורר אמיתי שהיה גם רדיו!). הוא הופתע לגלות שבעצם השעה לא הייתה כל כך מוקדמת כמו שהוא חשב כשהוא התעורר: השעה הייתה כבר שמונה וחצי בבוקר.

 

הוא תהה האם להתרכז בפתרון התעלומה מדוע השעון לא צלצל בשבע, אבל מהר מאוד הוא הבין שהוא פשוט לא כיוון אותו לשעה זאת (או לשעה כלשהי) ומיהר צאת מהמיטה כדי להתכונן ליציאה לסוכנות.

 

ואז הוא נזכר מה מיוחד באותו יום: אתמול הוא הכניס את האופנוע הקל שלו (125 סמ"ק) למוסך לטיפול קטן ואחר הצהריים הסתבר שהאופנוע יישאר שם יום נוסף. היום גיא יצטרך להגיע לסוכנות בתחבורה ציבורית.

 

כבר אתמול בערב גיא בדק בטלפון שלו (שהוא גם קונסולת משחקים ומחשב משוכלל) וגילה שיש קו אוטובוס אחד שמגיע ממקום לא רחוק לביתו למקום לא רחוק מהסוכנות (או שני קווי אוטובוס, או אוטובוס ורכבת, או אופניים ורכבת).

גיא הרגיש מוכן למשימה. אך בכל זאת, כדי להיות מוכן עוד יותר, הוא התלבש, התגלח, צחצח שיניים, שתה קפה, ארז תיק ויצא לדרך.

 

לאחר מכן הוא חזר הביתה לקחת את הטלפון שבלעדיו הוא לא יצליח להגיע ואת תג העובד שבלעדיו הוא לא יוכל להיכנס לסוכנות.

 

באמצעות הטלפון וכמה אנשים טובים (שהוא קיווה מאוד שהם לא סוכני אויב) הוא הצליח למצוא את תחנת האוטובוס הנכונה תוך פחות מרבע שעה. הוא חיכה עוד 20 דקות לאוטובוס וכשזה הגיע הוא עלה  אליו בנחישות וגילה אתגר שכל האימונים המפרכים שלו לא הכינו אותו אליו: לא ניתן לשלם באוטובוס אלא צריך כרטיס רב-קו טעון מראש!

 

גיא ירד מהאוטובוס ויצא למצוא מקום בו ניתן לרכוש את הכרטיס האמור. הוא עבר מחנות לחנות ושאל בכל מקום האם זהו המקום הנכון. בזכות כושרו הגופני המעולה הוא הצליח לכסות בזמן קצר יחסית שטח גדול למדי, אך מאמציו העלו חרס.

לאחר זמן מה הוא עצר לקנות לו קפה ומאפה.

 

בזמן שישב לאכול ולשתות הוא ניסה לגבש תכנית פעולה באמצעות מוחו האנליטי. לאחר שהעלה ופסל מספר רעיונות (כמו לדוגמא לחטוף אוטובוס ולהכריח את הנהג להסיע אותו לסוכנות) הוא מצא תכנית מושלמת: בשימוש זהיר וקפדני בטלפון שלו (שהוא גם מצלמה וגם מכשיר ניווט לוויני רב עוצמה) הוא יתקשר למזכירה גברת כספית-מצחיקה ויודיע לה שהוא חולה היום ולא יוכל להגיע לעבודה.

 

הוא כבר עמד להתחיל בשלבים הראשונים של תכניתו (שלב א: איתור מספר הטלפון ושלב ב: חיוג) כאשר הוא הרים את מבטו מכוס הקפה ונוכח שבית הקפה בו הוא יושב נמצא ממש מול משרדי הסוכנות.

 

לאחר חמש דקות הוא נכנס למשרדו בחיוך ניצחון וסימן לעצמו עוד הישג קטן (או אולי בינוני): הוא ניצח את סוכני האויב שתכננו את התחבורה הציבורית בארץ.

 

מוסר השכל: אם הייתה תחבורה ציבורית יעילה בארץ, הייתי צריך למצוא נושא אחר לסיפור

 

 

שבת שלום!

 

 

 

והרשומה המומלצת היא – The Timeless Trees of the Schulman Grove of Ancient Bristlecone Pines – בבלוג של Mamma Quail

 

 

סיפור חכמים לשבת שלפני פסח

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבית קפה בבני ברק ועסקו בהלכות ליל הסדר שחל בערב שבת.
אמר רבי עקיבא: "אם ליל הסדר חל בערב שבת יש להוסיף עוד שתי קושיות כנגד שני נרות השבת"
אמר רבי אלעזר: "אם ליל הסדר חל בערב שבת יש להוסיף שתי כוסות – אחת לקידוש יום שישי ואחת לקידוש ערב החג"
שאל אותו רבי אליעזר: "רבי אלעזר מכובדי, הראשונה מארבע הכוסות היא כבר לקידוש ערב החג וגם ניתן לקדש עליה ליום שישי כי הקידוש אחד הוא! מדוע לדעתך יש להוסיף שתי כוסות?"
אמר לו רבי ששון: "הרשו נא לי להסביר בבקשה. כתוב בהגדה: 'וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח'. 'לספר' בגימטריה זה 370. 'כוס יין' בגימטריה זה 156. כלומר, כדי לספר צריך להוסיף לכוס היין עוד 214. אם נוסיף שתי כוסות יין זה ייצא 312. נוריד מזה 214 ונקבל… מה הייתה השאלה?"
אמר רבי שמחה: "השאלה היא מדוע אנו יושבים בבית קפה ולא בביתו של אחד מאיתנו או בבית המדרש כהרגלנו"
אמר רבי יוסף בעל הנס: "זאת דווקא שאלה קלה מאוד! אנו יושבים בבית הקפה בשם השוויון בין המינים. מדוע רק נשותינו הרבניות המכובדות יושבות תמיד בבית קפה ואנחנו לא? אנו נמצאים במאה ה-21 וגם לנו הרבנים החכמים מותר לשבת בבית קפה (כל עוד הוא כשר למהדרין)!"

הסתכלו עליו כל הרבנים במבטים מופתעים ולגמו מהקפה במבוכה, אכלו מהעוגה בתימהון וצקצקו בלשונותיהם בהפתעה (מעצם הצקצוק)

אחרי ששתו, אכלו וצקצקו אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "ההסבר של עמיתי רבי יוסף בעל הנס הוא מעניין, אך הסיבה האמיתית שאנו – או לפחות אני – בבית קפה היא שרינה אשתי עסוקה בהכשרת הבית לפסח ולכן זרקה אותי מהבית שלא אפריע לה."
התפלאו והופתעו הרבנים לשמוע אמירה זאת ורבי יהושע שאל: "ממתי מצינו כי נשותינו שולטות בנו? הרי ההיפך הוא הנכון!"
ענה לו רבי שמעון בעלה של רינה: "אמנם אנו שולטים בנשותינו, אך הן שולטות בבית ועל כן איננו יכולים לשבת בבית אם נשותינו היקרות אינן מאשרות זאת"

הסכים איתו חלקית רבי בוריס ואמר: "אין ספק כי נשותינו שולטות בבית, אך יש לי ספק דק מן הדק האם אנו באמת שולטים בנשותינו. אני יודע שאני שולט באשתי, אך האם הדבר נכון לכולנו?"

כשסיים את דבריו תלה  רבי בוריס את מבטו ברבי שמעון בעלה של רינה שהסמיק עד שורשי זקנו אך לא אמר מילה.
באופן תמוה גם כמה מן הרבנים האחרים הסמיקו קשות והשתדלו לא להביט זה בפני זה. שתיקה מביכה השתררה עד ששברה רבי עקיבא ושאל: "אז למה אנחנו לא יושבים בבית המדרש? למה דווקא בבית קפה?"

ענה לו רבי אלעזר: "לישיבה בבית הקפה טעמים רבים והראשון בהם הוא כמובן טעם הקפה הטוב בהרבה מטעמו של הקפה בבית המדרש"

קפץ לדבריו רבי אליעזר ואמר (בפה מלא): "הטעם השני הוא שהעוגות בבית הקפה טעימות בהרבה מאלה שבבית המדרש"

קרא אותם לסדר רבי ששון ואמר: "אבל הטעם העיקרי הוא שגם את בית המדרש מכשירים לפסח ועל כן התבקשנו להדיר רגלינו משם כל עוד הן רגלי חמץ"

הנהנו הרבנים בהסכמה אבל רבי שמחה שאל: "וכיצד מכשירים רגלי חמץ?"

שמחו הרבנים על כך ששיחתם חזרה שוב למסלולה הראוי ורבי יוסף בעל הנס ענה: "יש לטבול את הרגליים ג' פעמים באקונומיקה כשרה לפסח (בהכשר מהודר)"
מוסר השכל: בוודאי אפשר למצוא מישהו שיכשיר את הרשומות בבלוגים לפסח
שבת שלום!
והרשומה המומלצת – התשובות של ראסל וזקנתו של סוויפט – בבלוג של דני קרמן

 

כאב ראש

כאב לי הראש. קורה. למי לא כואב הראש לפעמים? זה סימן טוב שכואב לך הראש: סימן שיש לך ראש.
לא התרגשתי. שתיתי קפה שחור חזק. אבל הכאב לא עבר… שתיתי נס קפה אבל גם זה לא עזר.

אכלתי שוקולד (מריר משובח). שמעתי ששוקולד הוא תרופה מצוינת נגד כאבי ראש. והוא גם בריא באופן כללי וטעים.

באמת היה טעים, אבל הראש עדיין כאב.

להמשיך לקרוא כאב ראש