מחושך לאור – סיפור לשבת ולחנוכה

אור (שם בדוי, אך חשוב לסיפור) נהנה מאוד משנתו הראשונה בגן טרום-טרום-טרום-חובה.

הוא אהב לצייר, לבנות מגדלים מקוביות, לשחק עם הילדים האחרים, לנשוך אותם, לשמוע סיפורים, לרקוד ולשיר.

מבחינתו, לימוד שירים חדשים היה הדבר הטוב ביותר בגן. כל יום הוא ציפה לרגע שבו אורה הגננת תכריז כי זיוה המנגנת הגיעה וכל הילדים מוזמנים לשיר שיר חדש.

הוא התאמן היטב על השירים ושר אותם בבית לאמא ולאבא שהיו גאים בו מאוד למרות שפה ושם הם תיקנו לו את המילים של השירים (לא תמיד בצדק! הוא היה בטוח ששרים "עוד מעט ירד אלינו יום שבת רטוב" כי בשבת הוא הרבה פעמים הלך לים או לבריכה).

לקראת חג החנוכה החליטה אורה הגננת באופן מקורי לקיים מסיבת חנוכה בהשתתפות ההורים ובכיכובם של ילדי הגן.

הילדים התאמנו בהתרגשות יום יום על שירים וריקודים חדשים שכולם היו קשורים (לפחות בעקיפין) לחנוכה – החל מ"סביבון סוב סוב סוב" וכלה ב-"אמי קנתה סופגניה לי".

אור אהב את כל השירים, אבל השיר אליו הוא נמשך יותר מכל היה "באנו חושך לגרש".

קודם כל, השיר לווה ברקיעות רגליים עזות – שמאוד התאימו לאור בזכות נעליו החדשות שהאירו באור אדום עם כל רקיעה.

שנית, מילות השיר סיקרנו אותו  מאוד.

כשהגיע אור הביתה הוא מיהר לדון עם אמא אורית על משמעות השיר.

"למה לגרש את החושך?" –שאל אור (שהיה ילד פקח יותר מהממוצע) – "והרי הבובה זהבה כבר קבעה שהוא ילד טוב!"

אמא הסכימה עם האבחנה, נתנה לאור נשיקה גדולה ומטבע שוקולד והסבירה לו שחושך הוא לפעמים טוב ולפעמים רע, וכשמדליקים נרות הוא רע ולכן מגרשים אותו.

אור התעקש לא להבין את ההגיון שבתשובה אבל תמורת סופגניה הוא הסכים לחכות להסבר של אבא (כשיצא מהשירותים). בינתיים הוא עבר לשאלה הבאה: "מי מחזיק אותי בידיים ולמה ליד אש? זה מסוכן!"

אמא בהתחלה לא הבינה את פשר השאלה, אבל אבא אורי שיצא בדיוק מהשירותים מיהר לפזם בחיוך "בידינו אור ואש" והסביר לאור שהאור בשיר הוא לא אור הילד אלא אור שהוא ההיפך מחושך.

גם את ההסבר הזה היה קשה לאור לקבל. "איך אפשר להחזיק אור בידיים אם זה לא ילד-אור?" הוא שאל.

אמא ואבא העלו שלל דוגמאות להחזקת אור בידיים – פנס, נר, גפרור, פנס אחר ואפילו נר – אבל אור דחה את כל הדוגמאות בטענה כי מדובר בכלים המפיצים אור, אך לא באור עצמו.

אבא ניסה לשיר "באנו חושך לגרש, בידינו פנס ואש" אבל הוא נאלץ להודות שיש פה משמעות אחרת.

אחרי התייעצות קצרה בין אמא ואבא הוחלט שלמעשה השורה הזאת בשיר מוטעית ואפשר לעבור לשורה הבאה.

השורה הבאה הוכחה כקשה מאוד: "כל אחד הוא אור קטן".

אור מחה בתוקף על המילים האלה: לא כל אחד הוא אור – רק הוא אור – והוא לא אור קטן אלא אור גדול שכבר הולך לגן.

ההורים מיהרו להסכים שאור כבר גדול ונתנו לו עוד סופגניה – הפעם גדולה – כדי להדגיש את הנקודה.

לאחר שאכל את הסופגניה הגיע אור לעוד שורה בעייתית: "וכולנו אור איתן". מיהו אותו אור איתן? היה לו איתן בגן, אבל הוא ללא ספק לא היה אור. 

אבא הסביר שאיתן הוא חזק, אבל אור התעקש שהוא יותר חזק מאיתן והוא תמיד מנצח אותו.

בשלב זה ההורים המותשים הבטיחו שהם ידברו עם אורה הגננת על השיר והציעו שכעת ידליקו נרות – הצעה אותה קיבל אור בחפץ לב.

לאחר הדלקת הנרות וארוחת הערב (בה אור משום מה לא גילה תיאבון רב והסתפק רק בעוד שתי סופגניות) מיהרו ההורים לרחוץ את אור ולשלוח אותה למיטה.

אחרי שני סיפורים ושלושה שירי ערש הם כיבו את האור בחדרו של אור.

חשיכה ושקט שררו בחדר ואבא ואמא יצאו מהחשיכה לאור גדול (אורה של הטלוויזיה כמובן) בתקווה שאור יגדל מהר ויפסיק להציק להם עם שאלות כאלה.

מוסר השכל:  סורה חושך, הלאה שחור – או שאור יתחיל לשאול גם אתכם שאלות קשות

שבת שלום וחנוכה שמח!

והרשומה המומלצת היא –מדריד – הכיכר הראשית Plaza Mayor – בבלוג של adiad

הנושא החם – אז איך נפגשתם?

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב את סיפור הפגישה שלנו ובנות או בני זוגנו.

לפני כשבוע עננת ואני ציינו 33 שנים לדייט הראשון שלנו (איך הזמן טס) וזאת הזדמנות להעלות קצת זכרונות מאז…

באופן מפתיע, או אולי לא כל כך מפתיע, עננת ואני נפגשנו דרך המחשב. היום זה יחסית מקובל, אבל לפני 33 שנים לא היו אינטרנט או מחשב בכל בית כך שלדעתי אנחנו מהזוגות הראשונים בארץ שנפגשו בצורה זאת.

בקיץ 1989 הייתי קצין צעיר ביחידת מחשב בצה"ל. סיימתי לימודי מדעי המחשב במסגרת העתודה האקדמית ביולי 1988, עברתי קורס קצינים בבה"ד 1 בסוף אוקטובר של אותה שנה ואת ההשלמה בממר"מ סיימתי בפברואר 1989.

שובצתי ליחידת המחשב של אגף הלוגיסטיקה (שאז עדיין נקרא אגף האפסנאות….). למרות שהיחידה כעיקרון ישבה בשלישות ברמת גן, נשלחתי לפרויקט של מרכז ההובלה בבית נבאללה, שם ישבתי כל יום.

להמשיך לקרוא הנושא החם – אז איך נפגשתם?

ציטוטים אהובים עליי

אחד מהנושאים ב- bloganuary הוא – מהו הציטוט האהוב עלייך?

לא חשבתי לכתוב רשומה בנושא – מכיוון שלא עלה בדעתי אף ציטוט ראוי – אבל אחרי שקראתי כמה רשומות בנושא הקדשתי לכך שוב מחשבה והחלטתי שאני כן רוצה להציג כמה ציטוטים בהם אני משתמש לא פעם…

הראשון הוא מפו הדב. דמות מלאת תובנות… חיפשתי את הציטוט באינטרנט ולא הצלחתי למצוא את הגרסה שזכרתי. זהו הדבר הכי דומה שמצאתי:

אני זכרתי את הציטוט הזה עם עוד 5 מילים חשובות שאולי פשוט נחתכו מהתמונה הזאת: "And then again, maybe not"
עדכון – efratsha מצאה לי את סיום הציטוט המקורי: " And then he feels that perhaps there isn't". תודה!


לטובת הקוראים שלא שולטים באנגלית, אתמצת את הציטוט הארוך:
פו הדב יורד במדרגות ונחבט בראשו על כל מדרגה. ככל הידוע לו, זוהי הדרך היחידה לרדת במדרגות. הוא בטוח שאם הוא יוכל לעצור לרגע ולחשוב על כך, הוא ימצא דרך טובה יותר לרדת במדרגות. אבל אולי לא.

להמשיך לקרוא ציטוטים אהובים עליי

שרביט עשרת השירים האהובים עליי

במדור השרביט החם עלתה הצעה לכתוב על  עשרת השירים או קטעי המוזיקה האהובים עליי.
אני אוהב לשמוע מוזיקה, אבל אין לי מושג איך לבחור את עשרת (או מאה) השירים האהובים עליי. אפילו לא את עשרת האמנים האהובים עליי…

לפחות אני יודע מי האמן האהוב עליי ביותר – דיוויד בואי 🙂

בחרתי עשרה שירים שכולם מאוד אהובים עליי, אבל לא בהכרח העשרה האהובים ביותר. בחרתי גם שיר אחד מכל אמן (למרות שיכולתי למצוא עשרה שירים אהובים של כל אחד מהאמנים).

להמשיך לקרוא שרביט עשרת השירים האהובים עליי

יושב מול המחשב – סיפור ושיר לשבת

יושב מול המחשב, המקלדת כמו חרב

יושב מול המחשב, רוצה  לשפוך הכל

יושב מול המחשב, רואה אותך נופלת

מביט אל המחשב ולא יוצא לי קול

אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן

שברת לי את הלב לחתיכות קטנות

להמשיך לקרוא יושב מול המחשב – סיפור ושיר לשבת