רד כבר גשם

עמדתי לי באמצע העיר והסתכלתי סביב. הרבה לא ראיתי. מה כבר אפשר לראות בלב העיר? כביש אספלט ומולי חומה.

לא חומה כמו חומת ירושלים (עליה הפקדתי שומרים), אלא חומה דומה יותר לחומת ההפרדה (אבל גם לא היא) – סתם קיר מכוער שנועד להסתיר בית (אולי מכוער, אולי דווקא יפה – אין לדעת בגלל החומה).

בפינת הרחוב ראיתי קצת תנועה של הולכי רגל. מזמן לא ראיתי הולכי רגל בעיר הזאת. נראה שכולם רק נוסעים ממקום למקום במכונית פרטית (כי כולם רוצים  לעזור למולדת וכידוע ההכנסות הגדולות ביותר של המדינה הן ממיסים על מכוניות ועל דלק).

להמשיך לקרוא רד כבר גשם

אדם בתוך עצמו – סיפור לשבת

כשפגשתי אותו לראשונה, התרשמתי ממנו לטובה:  הוא היה גבר נאה ששערות השיבה שלו והקמטים על פניו העידו על ניסיון חיים עשיר והעיניים שלו הביעו טוב לב. הוא נראה גבר שכבר מאס בשטויות ולא מחפש סטוצים אלא קשר רציני.

שאלתי אותו את השאלות הרגילות של פגישה ראשונה כמו למשל במה הוא עוסק ואם היה בעל חיים איזה בעל חיים הוא היה (היזהרו מכרישים!) והוא ענה בחיוך, אבל כשהגעתי לשאלה היכן הוא גר הוא הרצין פתאום והשתתק.

חיכיתי כמה שניות וחזרתי על השאלה. זאת הרי שאלה קלה למדי ולא חשבתי שיש לו מה להסתיר בנושא (אלא אם הוא גר בבת-ים… אבל תמיד אפשר לעבור דירה).
הפעם הוא ענה, אבל התשובה שלו הייתה קצת מוזרה: הוא אמר שהוא גר בתוך עצמו.

להמשיך לקרוא אדם בתוך עצמו – סיפור לשבת

מחכה – סיפור לשבת

במשך כל חיי התנגדתי נמרצות לכל רעיון של ביקור אצל מגדת עתידות, פותחת בקלפים, קוראת בקפה וכל שאר המכשפות והידעונים.
טענתי בתוקף כי מדובר אך ורק באחיזת עיניים לצרכי סחיטת כספים או סחיטה מסוג אחר (אפילו אם היא עדינה) והנכס הגדול של כל מאחזות העיניים הוא יכולתן לספר ללקוחה את מה שהיא רוצה לשמוע.

אבל עם השנים והאכזבות שהלכו והתרבו השריון שלי התחיל להיסדק ויום אחד מצאתי את עצמי יושבת מול ריטה (שם בדוי), קוראת בכף היד עם עוד כמה כישורים ויכולות יוצאי דופן.

להמשיך לקרוא מחכה – סיפור לשבת

אמריקה – סיפור ושיר לשבת

בואי (לא דיוויד) נהיה מאהבים. כך אמרתי לה. היא כמובן לא הבינה את כוונתי וחשבתי שאני מתכוון שניקח לנו מאהבים, אבל הבהרתי שאנחנו אמורים להיות המאהבים זה של זו וזו של זה. להדגשת הרצינות שלי הבהרתי שאני רוצה שנשיא את ההון והמזל שלנו יחדיו (כלומר נפתח חשבון בנק משותף וגם נקנה כרטיס לוטו ביחד).

היא עדיין פקפקה ברצינותי ולכן הוספתי שאני לא סתם נווד חסר כל: יש לי קצת נכסי דלא ניידי (כאן איתי בתרמיל) שאנחנו יכולים לממש בעת צרה.

להמשיך לקרוא אמריקה – סיפור ושיר לשבת

בהתחלה ניקח את מנהטן (ולקינוח את ברלין)

האמת שלא התפלאתי על כך שתפסו אותי. קשה לשנות את השיטה מבפנים מבלי שישימו לב לכך. אפילו לא ניסיתי להסתיר זאת.

אבל פסק הדין מאוד הפתיע אותי בחומרתו. עשרים שנים של שעמום? ציפיתי לקבל קנס של כמה מאות שקלים או כמה חודשי שעמום על תנאי, אבל קיבלתי לא פחות מעשרים שנה. בפועל.

מזל ששמרתי בירכתי מוחי כמה נקודות עניין שהצליחו לעזור לי לחמוק מהשעמום הזה.

וכעת אני פה כדי לשלם להם כגמולם. מיד לאחר ארוחת הצהרים.

להמשיך לקרוא בהתחלה ניקח את מנהטן (ולקינוח את ברלין)

יושב מול המחשב – סיפור ושיר לשבת

יושב מול המחשב, המקלדת כמו חרב

יושב מול המחשב, רוצה  לשפוך הכל

יושב מול המחשב, רואה אותך נופלת

מביט אל המחשב ולא יוצא לי קול

אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן

שברת לי את הלב לחתיכות קטנות

להמשיך לקרוא יושב מול המחשב – סיפור ושיר לשבת

רוחות הצפון

לאמא לא נשאר עוד כח – ככה לפחות היא אמרה – וזה לא היה חידוש וגם לא פלא. אמא עבדה במשרה מלאה וטיפלה בנו במשרה מלאה וניקתה ובישלה ותמיד ההתלוננה שאין לה כח אבל איכשהו היא בכל זאת עשתה כל מה שצריך.
אז ממש לא התרגשתי מכך שלא נשאר לה כח.

אבל אבא לא ידע מה לומר – וזה היה חידוש – כי אבא תמיד ידע מה לומר, בכל מצב ואפילו בכל סיטואציה. לא ידעתי שיגיע היום בו הוא לא יידע מה לומר. זה היה היום בו החלטתי לברוח ולמעשה חשבתי הרבה מה יקרה ביום בו אברח ותמיד ידעתי שלאמא לא יהיה כח, אבל הייתי בטוח שאבא יידע מה לומר והכנתי את כל התשובות מראש.

להמשיך לקרוא רוחות הצפון

בלדה לנאיבית (סיפור ושיר לשבת)

המטופלת של שעה ארבע הייתה חדשה – הגיעה למפגש היכרות ראשוני ללא תשלום – אבל משום מה היא נראתה לי מוכרת מאיפשהו.
ניסיתי לאמץ את זכרוני ולמקם אותה באירוע כלשהו מחיי, ללא הצלחה.
חייכתי אליה, הסתכלתי בדף ואמרתי: "תמימה, נכון? שבי בבקשה"

להמשיך לקרוא בלדה לנאיבית (סיפור ושיר לשבת)

הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

לכבוד: מר מ.  נשרי

מנכ"ל תשלובת מלונות US States

הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

שלום רב,

מטרת מכתב זה הינה  לתאר את השתלשלות המאורעות שגרמו לי לחוסר שביעות רצון קיצוני מהשהות במלונכם.
למרות תלונות חוזרות ונשנות אל פקיד הקבלה, מנהל המלון ועוזרתו החיננית ואל שרות הלקוחות שלכם, עדיין לא נעניתי בצורה משביעת רצון.

אי לכך מצאתי לנכון לפנות ישירות אלייך בתקווה כי דרישותיי ההגיוניות לפיצוי הולם ייענו.

ובכן, אם לצטט את מאיר שלו, הדבר היה  ככה:

להמשיך לקרוא הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

בית השמש העולה – סיפור (ושיר) לשבת

קיים בית אחד באורלינס החדשה ששמו "השמש העולה". אני חושב שזהו משפט פתיחה טוב לסיפור. אפילו משפט מעולה, אבל יש לי בכל זאת כמה בעיות איתו:
הבעיה הראשונה היא קלה יחסית. האם עדיף לכתוב "קיים בית" או אולי "ישנו בית"?  אני מעדיף את הקיים כי הוא תמיד עדיף על האין. לכן נשמר את הקיים.

גם הבעיה השנייה קלה: מהיכן הגיע ה"אחד" למשפט? באורלינס החדשה קיימים הרבה בתים. ייתכן שרק לאחד מהם קוראים "השמש העולה", אבל גם אם הייתי כותב: "קיים בית באורלינס החדשה…" המשמעות לא הייתה נפגמת. מצד שני, ה"אחד" הזה לא פוגם במשמעות המשפט וכן תורם למספר המילים (כידוע, משלמים לי לפי מספר המילים) לכן הוא יישאר.

להמשיך לקרוא בית השמש העולה – סיפור (ושיר) לשבת