תמונה אימפרסיוניסטית – סיפור לשבת

החלטתי להיות אמן. זה טוב להיות אמן. רצוי  לא אמן מיוסר, אלא אמן מפורסם ומצליח, כזה שיש לו הרבה מעריצים (וכמובן מעריצות) והיצירות שלו נמכרות בהרבה כסף.  נשמע לי שזה כיוון טוב לקריירה.

בשל הדרישה למכור את היצירות בהרבה כסף, ויתרתי מהר מאוד על האפשרות להיות משורר שחפן, אבל עדיין נשארו לי לא מעט תחומים באמנות שיכולתי לבחור מהם.

אחרי התלבטות לא פשוטה – בחירת קריירה היא לא עניין של מה בכך – החלטתי לבצע תחקיר מקצועי ומעמיק. חיפשתי בגוגל את המילים "אמן מפורסם"  ולשמחתי קיבלתי מיד תוצאות שבראשן מספר תמונות של אנשים שככל הנראה היו (או עודם) אמנים  מפורסמים. אני אוהב שגוגל מספק תמונות. זה חוסך לי קריאה.

התמונות הראשונות היו של אנשים עם השמות המוזרים קלוד מונה, וינסנט ואן גוך, סלבדור דאלי, פבלו פיקסו ואפילו מישהו בשם המוזר וסילי קנדינסקי.

לחיצה על השמות גילתה לי שכולם היו ציירים ולכן הבנתי שגם אני צריך להיות צייר. זה נשמע מקצוע לא מסובך. ככל הזכור לי כבר בגן הילדים ציירתי!

שמתי לב שעל הציירים האלה כתבו בגוגל כל מיני מילים מסובכות שבקריאה שנייה הבנתי שהן מתארות את הסגנון בו השתמשו אותם ציירים מפורסמים. מסתבר שיש הרבה סגנונות!  באיזה אבחר?

להמשיך לקרוא תמונה אימפרסיוניסטית – סיפור לשבת

אנטארקטיקה  – סיפור לשבת

קיבלתי ממנו שיחת טלפון קצת מוזרה. בעצם רוב שיחות הטלפון ממנו היו קצת מוזרות, פרט לאלה שהיו מאוד מוזרות, אבל בכל זאת אהבתי אותו. אולי אהבתי אותו גם בזכות שיחות הטלפון המוזרות האלה.

אותה שיחה התחילה בשאלה: "יש סוסים שמדברים עברית?"

רציתי לומר לו שוודאי שיש סוסים שמדברים עברית. הדוגמא הראשונה שעלתה על דעתי הייתה נגרו קבלו – הסוס המפורסם מהספר המצוין "שלושים וחמישה במאי" – אבל אז נזכרתי שלמעשה הסוס הזה דיבר גרמנית ורק זכה לתרגום לעברית.

חשבתי על מר אד, הסוס המדבר מהטלוויזיה האמריקאית, אבל הוא דיבר רק אנגלית.

איפה בעולם יכולים להיות סוסים שמדברים עברית?

להמשיך לקרוא אנטארקטיקה  – סיפור לשבת

משבר גיל ה-X

אני כותב הפעם לפי הצעה של מדור השרביט החם הקודם  למרות שכבר פורסמה הצעה חדש.   הנושא הוא משברי גיל כלשהו.

ככל הזכור לי לא חוויתי משבר כלשהו בגיל 10, 20 או 30. טוב, אם לדייק, חוויתי כמה משברים בגילאים אלה, או לפניהם או אחריהם,  אבל אלה לא היו משברים שהיו קשורים לגיל אלא משברים שנבעו מבעיות בחיים.

המשבר הראשון שחוויתי שהיה קשור ישירות לגיל היה בגיל הלא פופולארי (למשברים) של 37. הסיבה הישירה למשבר הזה הייתה השיר של מריאן פיית'פולהבלדה על לוסי ג'ורדן.  למי שלא מכיר את השיר היפה והעצוב הזה (לטעמי כמובן), הוא מספר על אישה שבגיל 37 הבינה שהחיים שלה כבר לא יהיו מדהימים וזוהרים (הם גם לא היו קודם) והיא חווה התמוטטות עצבים בעקבות זאת.

להמשיך לקרוא משבר גיל ה-X

ציטוטים אהובים עליי

אחד מהנושאים ב- bloganuary הוא – מהו הציטוט האהוב עלייך?

לא חשבתי לכתוב רשומה בנושא – מכיוון שלא עלה בדעתי אף ציטוט ראוי – אבל אחרי שקראתי כמה רשומות בנושא הקדשתי לכך שוב מחשבה והחלטתי שאני כן רוצה להציג כמה ציטוטים בהם אני משתמש לא פעם…

הראשון הוא מפו הדב. דמות מלאת תובנות… חיפשתי את הציטוט באינטרנט ולא הצלחתי למצוא את הגרסה שזכרתי. זהו הדבר הכי דומה שמצאתי:

אני זכרתי את הציטוט הזה עם עוד 5 מילים חשובות שאולי פשוט נחתכו מהתמונה הזאת: "And then again, maybe not"
עדכון – efratsha מצאה לי את סיום הציטוט המקורי: " And then he feels that perhaps there isn't". תודה!


לטובת הקוראים שלא שולטים באנגלית, אתמצת את הציטוט הארוך:
פו הדב יורד במדרגות ונחבט בראשו על כל מדרגה. ככל הידוע לו, זוהי הדרך היחידה לרדת במדרגות. הוא בטוח שאם הוא יוכל לעצור לרגע ולחשוב על כך, הוא ימצא דרך טובה יותר לרדת במדרגות. אבל אולי לא.

להמשיך לקרוא ציטוטים אהובים עליי

האיש שמכר את העולם (סיפור ושיר לשבת)

זה קרה בדיוק כשעליתי במדרגות. כלומר לא בדיוק עליתי במדרגות – יותר חלפתי על פניהן. או על פני מדרגה אחת.

אתם בודאי מכירים את הסיטואציה הזאת שאתם עוברים על פני המדרגה, ומדברים על מה שהיה ומתי זה היה ופתאום מגלים שאתם בעצם לא שם?

זה בדיוק מה שקרה לי באותו יום.

להמשיך לקרוא האיש שמכר את העולם (סיפור ושיר לשבת)

רד כבר גשם

עמדתי לי באמצע העיר והסתכלתי סביב. הרבה לא ראיתי. מה כבר אפשר לראות בלב העיר? כביש אספלט ומולי חומה.

לא חומה כמו חומת ירושלים (עליה הפקדתי שומרים), אלא חומה דומה יותר לחומת ההפרדה (אבל גם לא היא) – סתם קיר מכוער שנועד להסתיר בית (אולי מכוער, אולי דווקא יפה – אין לדעת בגלל החומה).

בפינת הרחוב ראיתי קצת תנועה של הולכי רגל. מזמן לא ראיתי הולכי רגל בעיר הזאת. נראה שכולם רק נוסעים ממקום למקום במכונית פרטית (כי כולם רוצים  לעזור למולדת וכידוע ההכנסות הגדולות ביותר של המדינה הן ממיסים על מכוניות ועל דלק).

להמשיך לקרוא רד כבר גשם

השועל והעורב – סיפור לשבת

היה זה יום מוצלח במיוחד לעורב (שלא היה לו שם בדוי). זה היה יום אביב יפה, השמש זרחה, עופות דורסים גדולים לא נראו בסביבה, מכוניות לא עברו על הכביש והדובדבן שבקצפת היה שהעורב מצא חריץ גבינה גדול.

הוא מיהר לאסוף את חריץ הגבינה במקורו לפני שמישהו אחר יחמוד אותו ונעמד על עמוד חשמל גבוה ממנו היה יכול לראות את הסביבה ולהישמר מגנבי גבינה (או גבני גניבה?)

להמשיך לקרוא השועל והעורב – סיפור לשבת

אדם בתוך עצמו – סיפור לשבת

כשפגשתי אותו לראשונה, התרשמתי ממנו לטובה:  הוא היה גבר נאה ששערות השיבה שלו והקמטים על פניו העידו על ניסיון חיים עשיר והעיניים שלו הביעו טוב לב. הוא נראה גבר שכבר מאס בשטויות ולא מחפש סטוצים אלא קשר רציני.

שאלתי אותו את השאלות הרגילות של פגישה ראשונה כמו למשל במה הוא עוסק ואם היה בעל חיים איזה בעל חיים הוא היה (היזהרו מכרישים!) והוא ענה בחיוך, אבל כשהגעתי לשאלה היכן הוא גר הוא הרצין פתאום והשתתק.

חיכיתי כמה שניות וחזרתי על השאלה. זאת הרי שאלה קלה למדי ולא חשבתי שיש לו מה להסתיר בנושא (אלא אם הוא גר בבת-ים… אבל תמיד אפשר לעבור דירה).
הפעם הוא ענה, אבל התשובה שלו הייתה קצת מוזרה: הוא אמר שהוא גר בתוך עצמו.

להמשיך לקרוא אדם בתוך עצמו – סיפור לשבת

לא כל יום מתחילה שנה (שוב)

הרקיע עוד בהיר 
אך בערב כבר קריר 
במיוחד אם מדליקים מזגן 
אפשר בוודאות לומר 
ששנת תשפ"א כבר נגמרה
למרות של-2021 עוד יש זמן 


על הלוח במשרד 
מסומן שכבר הסתיו 
אך עוד כמו דבר לא השתנה 
אם אתה ידיד בוואטסאפ 
העמד פנים כעת 
ותאחל לי שנה טובה 

לא זה לא יכול להיות 
השנים הן לא שניות 
אם תביט תוכל לראות 
שכלום לא השתנה 
כל חושי מתקוממים 
למה כולם חוגגים 
בסה"כ כדור הארץ סיים עוד הקפה

להמשיך לקרוא לא כל יום מתחילה שנה (שוב)

מחכה – סיפור לשבת

במשך כל חיי התנגדתי נמרצות לכל רעיון של ביקור אצל מגדת עתידות, פותחת בקלפים, קוראת בקפה וכל שאר המכשפות והידעונים.
טענתי בתוקף כי מדובר אך ורק באחיזת עיניים לצרכי סחיטת כספים או סחיטה מסוג אחר (אפילו אם היא עדינה) והנכס הגדול של כל מאחזות העיניים הוא יכולתן לספר ללקוחה את מה שהיא רוצה לשמוע.

אבל עם השנים והאכזבות שהלכו והתרבו השריון שלי התחיל להיסדק ויום אחד מצאתי את עצמי יושבת מול ריטה (שם בדוי), קוראת בכף היד עם עוד כמה כישורים ויכולות יוצאי דופן.

להמשיך לקרוא מחכה – סיפור לשבת