העקרב והצפרדע – סיפור לשבת

בארץ קטנה ובדויה למדי במזרח התיכון (ההזוי למדי) חיו עקרב וצפרדע.

למעשה, בארץ הזאת חיו עוד הרבה בעלי חיים (ואפילו בני אדם), אבל לצורך הסיפור הנוכחי אין טעם להיכנס לפרטים לגבי בעלי החיים האחרים. האם זה חשוב למישהו אם בארץ ההיא חיו חתולים, כלבים, עכברים וזבובים?  למען האמת כל בעלי החיים האלה חיו באותה ארץ, אבל הסיפור עוסק אך ורק בעקרב ובצפרדע.

כידוע לכל הקוראים והקוראות, עקרב הוא בעל חיים מסוכן. נכון שקיימים מינים שונים של עקרבים, ארסיים יותר וארסיים פחות, אבל מבחינה עקרונית כל העקרבים מסוכנים – במיוחד לבעלי חיים קטנים.

הצפרדע היא בעל חיים קטן (אלא אם מדובר בצפרדע ענקית, אבל צפרדעים ענקיות לא חיות במזרח התיכון) וכידוע לכל הקוראים והקוראות צפרדעים יודעות לשחות והן אפילו שחייניות טובות.

להמשיך לקרוא העקרב והצפרדע – סיפור לשבת

החלטות לשנה החדשה – סיפור לשבת ולשנה החדשה

כמו בסיום כל שנה, שרה (שם בדוי) הקדישה לא מעט זמן במחשבה על החלטות לשנה החדשה. אמנם זה לא היה מנהג ישראלי נפוץ, אבל שרה התגוררה זמן מה בארצות הברית של אמריקה והרעיון של קבלת החלטות לשנה החדשה (New Year Resolutions) מצא חן בעיניה.

שרה התייחסה מאוד ברצינות לנושא והתחילה לחשוב עליו כבר בתחילת דצמבר.
עם השנים המשימה הפכה לקשה יותר: מצד אחד רוב ההחלטות הטובות כבר התקבלו בשנים קודמות, מצד שני הכשלון ביישום חלק (גדול) מההחלטות ריפה את ידיה של שרה מקבלת החלטות חדשות.

כמה פעמים אפשר להחליט כי בשנה בחדשה היא תאכל אוכל בריא יותר ותעשה יותר ספורט? אחרי השנה החמישית זה ממש התחיל להימאס עליה.

להמשיך לקרוא החלטות לשנה החדשה – סיפור לשבת ולשנה החדשה

אפס אפס שמונה – סיפור לשבת

הקדמה מתבקשת: זהו הסיפור הראשון שכתבתי על הסוכן החשאי האגדי גיא אג"ח כבר בשנת 2014. החלטתי שכדאי לפרסם אותו שוב. הופתעתי לגלות שבמקור היו לגיא הרבה יותר גאדג'טים מאשר בסיפורים האחרונים. תודה לידידי גל שהציע את הרעיון העקרוני.
ונעבור לסיפור:

גיא  אג"ח (שם בדוי) התעורר באמצע הלילה מצלצול הטלפון המובנה בטבעת הזרת שלו. בעזרת חושיו החדים ושנים רבות של אימונים הוא זיהה תוך שבריר שנייה היכן הוא (במיטה שלו בבית). הוא ענה לטלפון בקולו הסמכותי אך הסקסי: 'אג"ח מדבר. גיא אג"ח'

בצדו השני של הקו נשמעו רק התנשמויות מוזרות וכעבור רגע נותקה השיחה.

גיא התיישב במיטתו והדליק את מנורת הקריאה (חסינת הכדורים ובעלת יכולת שיגור קרני לייזר) שניצבה לצד מיטתו. מי יכול היה להתקשר? מספר טבעת הזרת שלו היה ידוע רק לכחמישים אנשים בעולם כולו  – כולם סוכנים חשאיים, אנשי ביטחון, בכירי ממשל או בחורות יפות.
אין ספק שמי שהתקשר (ועדיף – מי שהתקשרה) נזקק לעזרתו. מן הסתם היא נחטפה או נרצחה ובכוחותיה האחרונים היא התקשרה אליו. פעולה מהירה נדרשה פה.

להמשיך לקרוא אפס אפס שמונה – סיפור לשבת

הסיפור (לשבת) על החופרים בע"מ

כבר בימיו הראשונים של משה (שם בדוי) בגן השעשועים שבעמק חפר, שמה אמו לב כי יש לו חיבה מיוחדת לחפירה.

בעוד שפעוטות אחרים חילקו את זמנם בין הנדנדות, המגלשות, הסולמות וחפירת בורות בחול, משה הקדיש את מירב זמנו לחפירה וראה בשאר הפעילויות בזבוז זמן.

אמו של משה חשבה כי המשיכה העזה לחפירות היא בעייתית משהו ולקחה אותו לרופא הילדים. הרופא ניקה היטב את החול מגופו של משה, בדק אותו מכל הכיוונים והודיע שהכל בסדר.

היידעונית השכונתית התייעצה ברוחות המנחות אותה (וגם קצת עם החייזרים) והודיעה לאמו של משה כי בגופו התגלגלה נשמה של חייל צרפתי שנהרג במהלך מלחמת העולם הראשונה ועד למותו שהה רבות בחפירות ועל כן הכל כשורה (250 שקלים בבקשה).

להמשיך לקרוא הסיפור (לשבת) על החופרים בע"מ

הבית הנקי – סיפור לשבת

כשניקו (שם בדוי) עזב לראשונה את בית הוריו ועבר לבית משלו (כלומר בית שכור, בו הוא גר לבדו) הוא היה מאוד מאושר מתחושת העצמאות המשכרת: הוא יכול היה לצאת בכל שעה שהוא רצה ולחזר בכל שעה שהוא רצה, לאכול מה שרצה ולשתות מה שרצה (מה שתרם מאוד לתחושה המשכרת).

אך כמובן שיחד עם העצמאות הגיעה האחריות: ניקו נדרש לראשונה בחייו לדאוג לקניות, לבישול ולניקיון (את הכביסה הוא המשיך להביא לאמא אחת לשבוע).
הוא הסתדר לא רע לדעתו (והקופסאות מלאות האוכל שאמא התעקשה שייקח כל פעם שהוא בא לתת לה כביסה בהחלט עזרו), אבל כשיום אחד הוא נתקל בכניסה לבית בהר אבק בגובה 5 ס"מ הוא נאלץ להודות שהוא יכול היה לדאוג קצת יותר טוב לניקיון.

מיד (לאחר שלושה ימים, כשהיה לו קצת זמן פנוי) הוא לקח מטאטא והסתער על האבק בבית. אחרי עבודה מפרכת של שלוש שעות הוא ציין בסיפוק כי הבית נראה כמעט נקי.
במשך כמה ימים ניקו שמח לחזור מיום עבודה לבית נקי, אבל לאט לאט הוא הרגיש שייתכן שהוא יצטרך לטאטא שוב.
ניקו חש בדילמה נוראית: מצד אחד הוא שמח לראות בית נקי. מצד שני הוא ידע שלא יוכל להרשות לעצמו להקדיש שלוש שעות לניקוי הבית כל חודש.

לאחר מחשבה מאומצת נמצא הפתרון המתבקש: ניקו רכש שואב אבק משוכלל שיקצר את זמן הניקוי באופן משמעותי.
לאחר כמה חודשים שם ניקו לב לעובדה המצערת כי למרות קיומו של שואב האבק הבית לא נקי כמצופה.
ניקו בדק בהוראות של שואב האבק ובגוגל ואז הבין כי שואב האבק לא ינקה את הבית ללא הפעלתו ביד אדם.

גם לבעיה זאת נמצא פתרון קל: ניקו מיהר לחנות מוצרי החשמל האהובה עליו וקנה שואב אבק רובוטי הדואג לנקות את הבית ללא מגע יד אדם.
ניקו תכנת את הרובוט לצאת לעבודה אחת ליום ושוב היה מאושר מהניקיון בבית.

עד ש… עד שהוא הבין שהרובוט הזה מאוד אנושי ומזלזל בעבודתו: הוא לא ניקה את הפינות, נתקע בכל מיני חפצים והתלונן פעמים רבות שהמיכל שלו מלא או המברשות מלוכלכות.
בקיצור, למרות ההתייעלות הרבה, הבית עדיין לא היה ממש נקי.

ניקו הבין שאין תחליף לעבודה אנושית, אבל חיפש מכשיר שיוכל בכל זאת להקל על עבודתו. נבירה בגוגל העלתה מכשיר בשם "קיטורית" – מכשיר לניקוי באמצעות קיטור. לפי ההבטחות באינטרנט מדובר היה בלא פחות ממכשיר פלא שיקל מאוד על עבודת הניקוי ויותיר את כל הבית מבריק ומצוחצח.

הפעלת הקיטורית הייתה קלה מאוד, אבל התוצאות היו מעט מאכזבות: הרהיטים היו רטובים יותר והרצפה התמלאה בוץ.
ניקו הבין מהר היכן הבעיה: לחץ הקיטור לא היה חזק מספיק כדי לנקות ממש. הוא חיפש מכשיר בעל לחץ גבוה יותר ומצא כי ברשת מוכרים מכשירי ניקוי במים (שהם בעצם קיטור במצב נוזלי) בלחץ גבוה.

שמח וטוב לב קנה ניקו מכשיר שכזה והפעם הוא לא התאכזב: המכשיר אכן שטף את כל הבית בלחץ מים גבוה.
בכל מקרה הגיע הזמן לקנות רהיטים חדשים.
אבל רגע לפני קניית הרהיטים תהה ניקו כיצד הוא ינקה אותם.

בסופו של דבר קנה ניקו את המכשיר האולטימטיבי – זה שלאחר שימוש אחד בו בלבד לא יהיה צורך לנקות את הבית שוב לעולם.
כשניקו קיבל את הבולדוזר D9  החדש והנוצץ שלו הוא מיהר לטאטא בעזרתו את כל הבית וחזר לגור אצל אמא.

מוסר השכל: לפעמים צריך בולדוזר אמיתי כדי להזיז דברים

שבת שלום!

תודה לאבא שלי שקנה קיטורית לניקוי הבית לפני שנים רבות ולשותפי לחדר בעבודה יגאל שקנה מכשיר לניקוי בלחץ מים (אני בטוח שבמציאות המכשיר יעבוד טוב)

והרשומה המומלצת היא –חלמוניות חלומיות – בבלוג של תופרת חלומות

אסתי חוזה בכוכבים (סיפור לשבת)

אסתי (שם בדוי) הייתה אסטרולוגית זוטרה שנאבקה על מקומה בעולם האכזר של התחזיות האסטרולוגיות בישראל.

אסתי למדה אסטרולוגיה בקורס יוקרתי למחצה של מכללת "הבל הבלים" ותכננה קריירה מבטיחה כאסטרולוגית שכל תושבי הארץ יאזינו לתחזיותיה. בשלב הראשון. אבל בשלב השני היא תכננה לכבוש מדינות נוספות ואח"כ – השמיים הם הגבול (מי כמוה יודע?)

אבל המציאות הכתה בפניה של אסתי מיד לאחר סיום הקורס. אף עיתון לא הסכים לפרסם את התחזיות שלה – אפילו לא המקומון הקטן שנערך ע"י השכן שלה מלמעלה (שבצירוף מקרים מפתיע למד בילדותו אצל המורה שהבן שלו היה בגן של הגננת שבעלה היה בן דוד של השכן של אסתי מלמטה).

להמשיך לקרוא אסתי חוזה בכוכבים (סיפור לשבת)

השועל והעורב – סיפור לשבת

היה זה יום מוצלח במיוחד לעורב (שלא היה לו שם בדוי). זה היה יום אביב יפה, השמש זרחה, עופות דורסים גדולים לא נראו בסביבה, מכוניות לא עברו על הכביש והדובדבן שבקצפת היה שהעורב מצא חריץ גבינה גדול.

הוא מיהר לאסוף את חריץ הגבינה במקורו לפני שמישהו אחר יחמוד אותו ונעמד על עמוד חשמל גבוה ממנו היה יכול לראות את הסביבה ולהישמר מגנבי גבינה (או גבני גניבה?)

להמשיך לקרוא השועל והעורב – סיפור לשבת

סוכת שלום  – סיפור לשבת ולסוכות

שלום (שם בדוי) אהב את חג הסוכות יותר מאשר את כל שאר החגים גם יחד.
הוא אהב גם את שאר החגים, אבל את סוכות הוא אהב במיוחד בזכות אהבתו לקמפינג: חלומו הגדול של שלום מאז גיל 3 היה לישון מחוץ לבית (כלומר, מחוץ לבניין – לא רק מחוץ לבית שלו), אבל לצערו הרב הוריו (ששמותיהם הבדויים נותרו חסויים לבקשתם) לא חלקו איתו את האהבה הזאת וסירבו לצאת לטיולי קמפינג.

לא שהם לא יצאו לטיולים – הם דווקא טיילו לא הרבה – אבל בכל טיול הם שכרו חדר במלון, באכסניה או בצימר. לטענתם היה להם קשה מאוד להירדם שלא במיטה ולילה ללא שינה פגם מאוד בחוויית הטיול שלהם.

להמשיך לקרוא סוכת שלום  – סיפור לשבת ולסוכות

הסיפור (לשבת) על האיש שפשפש בציציות

יעקב יצחק (שם בדוי) היה הילד הרביעי במשפחה של עשר נפשות (כולל ההורים) שהתגוררה בבני ברק.

כבר כשהיה תינוק רך היונק משדי אימו, שמו לב הוריו כי הוא חש משיכה עזה לציציות (והרי בכל בית יהודי – ובייחוד חרדי לא חסרות ציציות שיעסיקו תינוק רך).

כשיעקב יצחק גדל קמעא המשיכה שלו לציציות הפכה לאובססיה של ממש. הוא היה עסוק בלהשוות את הציציות שראה אלו לאלו ולתהות לגבי גודלן, צורתן, התחושה שמקבלים כשממששים אותן…

 כמובן שאת רוב הציציות שהוא ראה הוא לא יכול היה למשש באמת. זה ממש לא מקובל בחברה תרבותית – ובודאי חרדית. יעקב יצחק נאלץ להסתפק בדמיונות לגבי התחושה שבמישוש הציציות עפ"י מראן – ובעצם הוא גם בד"כ לא ראה הרבה מהן מכיוון שרוב הציצית היה תמיד מוסתר תחת שכבות מלבושים רבות ורק קצותיה הציצו החוצה.

להמשיך לקרוא הסיפור (לשבת) על האיש שפשפש בציציות

החזיר שלא היה חזיר – סיפור לשבת

חזי  (שם בדוי) היה חזיר חמוד שגדל בחווה נידחת אי שם בדרום. ברצוני להבהיר כבר בנקודה מוקדמת זאת בסיפור שחזי לא היה אדם עם תכונות אופי המיוחסות לחזיר, אלא חזיר ממשי (עם תכונות אופי המיוחסות בד"כ לבני אדם – כלומר חזיר מואנש).
ועוד הבהרה מתבקשת – כן, אני יודע שחזיר הוא לא חיה כשרה ולכן לא מגדלים חזירים  בארץ הקודש. אבל בהחלט ייתכן שהדרום בו חי חזי לא היה חלק מארץ הקודש (ובנוסף – כן מגדלים חזירים בארץ הקודש).

אחרי שהבהרנו את שתי הנקודות החשובות הלאה, הגיע הזמן ללמוד על ייחודו של חזי. ברור שחייב להיות ייחוד, אחרת לא הייתי כותב עליו סיפור.

להמשיך לקרוא החזיר שלא היה חזיר – סיפור לשבת