ליהודים הייתה אורה ושמחה – סיפור לשבת (ול-31.12)

מגיל צעיר למד יהודה (שם בדוי) כמה טוב להיות יהודי. בתור בן לעם הנבחר, ידע יהודה  שהיהודים זכו בכל הקופה.

זכייה זאת התבטאה בעיקר בחג החנוכה: בעוד שהנוצרים האומללים קיבלו רק מתנה אחת ויום חג אחד בחג המולד, חגג יהודה עם שמונה ימים, שמונה נרות, שמונה סופגניות וכמובן שמונה מתנות.

אבל לא רק נצחון המכבים על יום ההולדת של ישוע גרמו ליהודה לשמוח ביהדותו.

שבוע אחרי חג המולד חוגגים הנוצרים את השנה החדשה.

רוב חייו יהודה התייחס בזלזול מסוים לחגיגות האלה. הוא ידע שראש השנה החוקי היחיד חל ב-א' בתשרי (פרט כמובן לראש השנה לאילנות בט"ו בשבט ועוד שני ראשי שנה ידועים פחות).

להמשיך לקרוא ליהודים הייתה אורה ושמחה – סיפור לשבת (ול-31.12)

סיפור חכמים לשבת של סוף דצמבר

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק בדירתו המרווחת (יחסית) והחדשה (יחסית) של רבי עקיבא (ברחוב רבי עקיבא) וערכו הכנות לשבת הבעל"ט.

אמר רבי עקיבא: "כל שבת היא מלכה, אבל השבת הקרובה קדושה יותר מהרבה שבתות אחרות"

שאל אותו רבי אלעזר: "ומדוע חושב אתה כך ידידי המלומד? האם בגלל ששבת זאת חלה אחרי צום י' בטבת?"

הוסיף ושאל רבי אליעזר: "ואולי אתה רומז לכך שזוהי השבת השנייה אחרי חג חנוכה וסוף סוף נגמרו בביתנו הסופגניות?"

להמשיך לקרוא סיפור חכמים לשבת של סוף דצמבר

שנה טובה תשפ"א

לקראת השנה העברית החדשה, הלא היא שנת תשפ"א, ברצוני לברך את כל קוראות וקוראי הבלוג בשנה טובה ומתוקה (או מלוחה, לפי הטעם).

קיים סגנון ברכות לשנה טובה בו ,למיטב זכרוני, מעולם לא השתמשתי – הפיכת אותיות השנה לראשי תיבות המבטאים את האיחולים לשנה החדשה.

להמשיך לקרוא שנה טובה תשפ"א

שנה טובה תש"פ!

סוף השבוע הקרב ובא עלינו לטובה הוא סוף השבוע האחרון של שנת תשע"ט – שלעיתים נראה ששעטה מאיתנו במהירות ולעיתים נראה שהיא זחלה כצב – ושנת תש"פ תגיע אלינו כבר בתחילת השבוע הבא.

 

כהרגלי מזה שנים רבות, ברצוני לנצל במה זאת לברכת שנה טובה.

במה? אולי שרפרף. אבל אפשר לנצל אותו.

להמשיך לקרוא שנה טובה תש"פ!