008 והיום הקצר בשנה

גיא אג"ח, הסוכן החשאי בעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) ובעל תג העובד מספר 008 התעורר באמצע הלילה בגלל רעש חשוד.
זה היה מין צפצוף אלקטרוני מאיים שהלך והתגבר ככל שחלפו השניות.
בחושיו החדים הבין גיא מיד כי סוכני אויב (או – יותר סביר – סוכנות אויב ) הצליחו להשתיל בדירתו פצצה רבת עוצמה שבוודאי תתפוצץ בקרוב.

גיא לא נכנס ללחץ. שנים של אימונים הכינו אותו לרגע זה ממש. הוא ידע שכל מה שהוא צריך לעשות זה לאתר את הפצצה (זה לא אמור להיות מסובך: היא תהיה גדולה עם שעון דיגיטלי בוהק והרבה חוטים) ואז לנתק את החוט האדום. או אולי זה היה הכחול?  כמעט לראשונה בחייו גיא היסס. הוא לא היה בטוח אם צריך לנתק את החוט האדום או הכחול!

לו רק הצפצופים היו מפסיקים, הוא היה יכול להתרכז ולהיזכר בפתרון הנכון… לפתע הוא הבין שהוא יכול להפסיק את הצפצופים!  הוא זינק מהמיטה כסוכן חשאי המזנק ממיטתו והפסיק את הצפצוף של השעון המעורר שלו (שהיה גם טלפון חכם, פלטפורמת משחקים, מכשיר ניווט ופנס רב עוצמה).

בשקט שהשתרר גיא יכול היה להתרכז ולהבין שזה ללא ספק החוט הכחול. אבל כעת הייתה לו עוד תעלומה לפתור: מדוע השעון המעורר שלו צלצל באמצע הלילה?  גיא בחן את השעון מקרוב וגילה שהשעה היא שש בבוקר (בעצם שש ושתי דקות).
גיא נרגע קצת מכיוון שהוא נהג לקום בכל בוקר בשש (או לפחות לכוון את השעון לצפצף בשש), אבל כעת הוא הוטרד מתעלומה נוספת (שלישית במספר והא עדיין היה בפיג'מה!): למה הוא חשב שזה אמצע הלילה?

הפתרון לתעלומה זאת לא היה קשה מדי לסוכן מוכשר כמו גיא: החושך בחוץ גרם לו לחשוב שעדיין לילה.
אבל למה חושך בחוץ??? שש בבוקר זה ממש בוקר! (גם שש ועשרה). פתאום הבין גיא שיש בעיה בעולם: הימים הולכים ומתקצרים. הוא חשב על הימים שעברו מאז הקיץ וגילה לחרדתו שבכל יום השמש זורחת מאוחר יותר ושוקעת מוקדם יותר!  בקצב הזה,  תוך כמה שבועות לא יהיו שעות אור כלל!

גיא תהה מה הוא יכול לעשות נגד התופעה המאיימת הזאת. הוא הבין (ולא בפעם הראשונה) שגורל האנושות מוטל על כתפיו החסונות.  לא היה לו ספק כי סוכנות אויב מתוחכמות המציאו מכונה שטנית המקצרת את שעות האור בהדרגה כדי שאף אחד לא יבחין בכך. הן היו יכולות להצליח, אבל הן לא לקחו בחשבון את מוחו החריף ושריריו החסונים של סוכן 008!

הבעיה הקטנה הייתה שמוחו של גיא לא הצליח למצוא פתרון לבעיה. הוא החליט שאולי קפה ומשהו קטן לאכול יעזרו לו לפתור את הבעיה.
בזמן ששתה את הקפה, החליט גיא להיעזר בציוד המשוכלל שנופק לו על ידי הסוכנות: מכשיר קטן שיכול להיכנס לכיס (גדול) ועדיין מהווה מחשב משוכלל היכול לספק בקלות ובמהירות את כל הידע שבעולם (ובנוסף הוא גם שעון מעורר!).

לאחר חיפוש קצר גילה גיא כי אין סיבה לחרדה: התקצרות הימים היא תופעה טבעית ידועה ויש יסוד להאמין שהם יתארכו שוב בקרוב.
במחשבה שנייה הבין גיא כי למעשה הוא מכיר את התופעה הזאת עוד מילדותו והסיבה העיקרית שגרמה לו לחשוב כי מדובר במזימה כנגד האנושות היא מחסור בשעות שינה בשילוב עם קור ומחסור בקפה.

גיא חייך לעצמו את חיוכו המפורסם, התלבש ויצא לעבודה. אבל מיד לאחר שהוא יצא מהבניין הוא נתקל בתופעה מדאיגה חדשה: מים ירדו מהשמיים בכמויות מרשימות.  מה זה יכול היה להיות??? מים? מהשמיים?  במדינת ישראל?  ודאי מזימה של סוכנות אויב מתוחכמות!

מוסר השכל: החורף לא מתאים לישראל

שבת שלום!

תודה לאיימי וונג על הרעיון לסיפור

והרשומה המומלצת היא – שרביט הספרים האהובים עליי – בבלוג של עננת

עוברים לשעון חורף

שון (שם בדוי – שמו האמיתי היה שמעון) היה אדם מאוד מסודר וקפדן. אחד הדברים עליהם הוא הקפיד ביותר היה עמידה בזמנים: הוא שנא איחורים. אם הזמינו אותו לשעה עשר (בבוקר או בערב), הוא הופיע לפגישה בדיוק בשתי דקות לעשר. אם הפגישה לא התחילה בזמן (כמו שקרה לא מעט פעמים במדינה הים תיכונית בה הוא גר), הוא כעס מאוד ולפעמים אפילו יותר.

כדי לעמוד בזמנים, שון היה בין האנשים הבודדים במדינה שענד שעון יד. בעבר הוא ענד שני שעוני יד, אבל מאז פרוץ הטלפונים הסלולריים לעולמנו הוא התפשר על שעון יד אחד וטלפון אחד שידע גם להציג את השעה המדויקת.

כמובן שהוא הקפיד לסנכרן את שעון היד ואת הטלפון, כדי לא להיקלע לדילמות קורעות לב בשאלה מי מהשעונים מראה את הזמן הנכון.

בביתו של שון היו לו עוד שעונים לא מעטים: במטבח שעון קיר, שעון בתנור ושעון במיקרוגל. בסלון, אורלוגין גדול ובחדר השינה רדיו שעון ושעון קיר.

שון מאוד התרגש לקראת המעבר לשעון חורף. הוא רשם לעצמו תזכורות במספר מקומות (לוח השנה, היומן במחשב ושלל פתקים ברחבי הבית והמשרד) כדי שלא ישכח חלילה להזיז את מחוגי השעונים (במקרה שיש להם מחוגים) על מנת להתאימם לשעון החורף.

ביום שבת הוא לא יכול היה להתאפק יותר וכבר באחת בצהריים הוא התחיל לכוון את כל השעונים בבית לשעון החורף.

כחצי שעה (ליתר דיוק 28 דקות) לאחר שסיים לכוון את כל השעונים, התגנב חשש גדול ללבו של שון: האם במעבר לשעון חורף יש להזיז את מחוגי השעון שעה קדימה או שעה אחורה?
ככל שהוא חשב על זה יותר הוא מצא את עצמו מבולבל יותר: מצד אחד, הוא ידע שבשעון חורף השמש אמורה לזרוח מוקדם יותר. מצד שני,  היא הייתה אמורה גם לשקוע מוקדם יותר. מצד שלישי, הימים בחורף קצרים יותר ומצד רביעי הם קרים יותר.
כל העובדות המאוד מדויקות האלה לא ממש עזרו לו בסוגיה הקשה…

אחרי מחשבה מרובה הוא חשב על רעיון גאוני: הוא בדק בעיתון ומצא כי יש להזיז את השעונים שעה אחת אחורנית.
לאחר כשתי דקות של אושר וסיפוק החלה סוגיה חדשה לנקר במוחו: האם כשהוא כיוון את השעונים, הוא הזיז אותם שעה אחורה או שעה קדימה?

לבסוף הוא הבין שהוא בוודאי טעה והוא כיוון את כל השעונים שעה קדימה. הוא מיהר לתקן את הטעות והזיז את כל השעונים שעה אחורה.

בשלב זה אתם כבר ודאי מבינים את הטעות של שון. אבל לשון לקח רק עוד כמה דקות להבין אותה גם. הוא מיהר להזיז את השעונים עוד שעה אחורנית ובסיפוק רב פנה לענייניו.
אבל, האם באמת הוא הזיז במקור את השעונים שעה קדימה?  ואולי הוא הזיז את השעונים שעה אחורנית ואחר כך עוד שעתיים???
זיעה קרה כיסתה את מצחו. הוא ניגב אותה בעצבנות והבין שאכן זה מה שקרה (לא שהוא ניגב את הזיעה – למרות שגם זה קרה – אלא שהוא הזיז את השעונים שלוש שעות אחורנית).

שון מיהר לתקן את טעותו והזיז את כל השעונים שעתיים קדימה.
הפעם לקח לו רק דקות ספורות להבין שהוא טעה כשהוא חשב שהוא טעה: בעצם הוא הזיז את השעונים במקור קדימה!
הוא שוב כיוון את כל השעונים (וגם החליף סוללות לכמה מהם בהזדמנות זאת).

במהלך הלילה שון המשיך להזיז את השעונים קדימה ואחורה, עד שלפנות בוקר (בסביבות ארבע, או שתיים, או שלוש, או אולי חמש) הוא נרדם.

כשהוא התעורר היה אור יום בחוץ. שון שמח לראות זאת כי סוף סוף בזכות שעון החורף הוא לא קם לפני הזריחה. אבל כשהשמש שקעה כשעתיים אחרי שהוא התעורר הוא שוב התחיל לחשוש שמא הוא לא כיוון את השעונים בדיוק כראוי.

 

מוסר השכל: חשוב מאוד לזכור להזיז את השעון! אולי גם חשוב לדעת לאיזה כיוון.

 

שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא –  על הכתיבה (רשומה אחרונה בתפוז) – בבלוג של עופר D