עוברים לשעון חורף

שון (שם בדוי – שמו האמיתי היה שמעון) היה אדם מאוד מסודר וקפדן. אחד הדברים עליהם הוא הקפיד ביותר היה עמידה בזמנים: הוא שנא איחורים. אם הזמינו אותו לשעה עשר (בבוקר או בערב), הוא הופיע לפגישה בדיוק בשתי דקות לעשר. אם הפגישה לא התחילה בזמן (כמו שקרה לא מעט פעמים במדינה הים תיכונית בה הוא גר), הוא כעס מאוד ולפעמים אפילו יותר.

כדי לעמוד בזמנים, שון היה בין האנשים הבודדים במדינה שענד שעון יד. בעבר הוא ענד שני שעוני יד, אבל מאז פרוץ הטלפונים הסלולריים לעולמנו הוא התפשר על שעון יד אחד וטלפון אחד שידע גם להציג את השעה המדויקת.

כמובן שהוא הקפיד לסנכרן את שעון היד ואת הטלפון, כדי לא להיקלע לדילמות קורעות לב בשאלה מי מהשעונים מראה את הזמן הנכון.

בביתו של שון היו לו עוד שעונים לא מעטים: במטבח שעון קיר, שעון בתנור ושעון במיקרוגל. בסלון, אורלוגין גדול ובחדר השינה רדיו שעון ושעון קיר.

שון מאוד התרגש לקראת המעבר לשעון חורף. הוא רשם לעצמו תזכורות במספר מקומות (לוח השנה, היומן במחשב ושלל פתקים ברחבי הבית והמשרד) כדי שלא ישכח חלילה להזיז את מחוגי השעונים (במקרה שיש להם מחוגים) על מנת להתאימם לשעון החורף.

ביום שבת הוא לא יכול היה להתאפק יותר וכבר באחת בצהריים הוא התחיל לכוון את כל השעונים בבית לשעון החורף.

כחצי שעה (ליתר דיוק 28 דקות) לאחר שסיים לכוון את כל השעונים, התגנב חשש גדול ללבו של שון: האם במעבר לשעון חורף יש להזיז את מחוגי השעון שעה קדימה או שעה אחורה?
ככל שהוא חשב על זה יותר הוא מצא את עצמו מבולבל יותר: מצד אחד, הוא ידע שבשעון חורף השמש אמורה לזרוח מוקדם יותר. מצד שני,  היא הייתה אמורה גם לשקוע מוקדם יותר. מצד שלישי, הימים בחורף קצרים יותר ומצד רביעי הם קרים יותר.
כל העובדות המאוד מדויקות האלה לא ממש עזרו לו בסוגיה הקשה…

אחרי מחשבה מרובה הוא חשב על רעיון גאוני: הוא בדק בעיתון ומצא כי יש להזיז את השעונים שעה אחת אחורנית.
לאחר כשתי דקות של אושר וסיפוק החלה סוגיה חדשה לנקר במוחו: האם כשהוא כיוון את השעונים, הוא הזיז אותם שעה אחורה או שעה קדימה?

לבסוף הוא הבין שהוא בוודאי טעה והוא כיוון את כל השעונים שעה קדימה. הוא מיהר לתקן את הטעות והזיז את כל השעונים שעה אחורה.

בשלב זה אתם כבר ודאי מבינים את הטעות של שון. אבל לשון לקח רק עוד כמה דקות להבין אותה גם. הוא מיהר להזיז את השעונים עוד שעה אחורנית ובסיפוק רב פנה לענייניו.
אבל, האם באמת הוא הזיז במקור את השעונים שעה קדימה?  ואולי הוא הזיז את השעונים שעה אחורנית ואחר כך עוד שעתיים???
זיעה קרה כיסתה את מצחו. הוא ניגב אותה בעצבנות והבין שאכן זה מה שקרה (לא שהוא ניגב את הזיעה – למרות שגם זה קרה – אלא שהוא הזיז את השעונים שלוש שעות אחורנית).

שון מיהר לתקן את טעותו והזיז את כל השעונים שעתיים קדימה.
הפעם לקח לו רק דקות ספורות להבין שהוא טעה כשהוא חשב שהוא טעה: בעצם הוא הזיז את השעונים במקור קדימה!
הוא שוב כיוון את כל השעונים (וגם החליף סוללות לכמה מהם בהזדמנות זאת).

במהלך הלילה שון המשיך להזיז את השעונים קדימה ואחורה, עד שלפנות בוקר (בסביבות ארבע, או שתיים, או שלוש, או אולי חמש) הוא נרדם.

כשהוא התעורר היה אור יום בחוץ. שון שמח לראות זאת כי סוף סוף בזכות שעון החורף הוא לא קם לפני הזריחה. אבל כשהשמש שקעה כשעתיים אחרי שהוא התעורר הוא שוב התחיל לחשוש שמא הוא לא כיוון את השעונים בדיוק כראוי.

 

מוסר השכל: חשוב מאוד לזכור להזיז את השעון! אולי גם חשוב לדעת לאיזה כיוון.

 

שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא –  על הכתיבה (רשומה אחרונה בתפוז) – בבלוג של עופר D