תעלומת המקרר – סיפור לשבת

אמא קראה לי בצהרים לבוא מהר למטבח. מנימת קולה הבנתי שמדובר במשהו רציני.
יצאתי מחדרי לאט ובדרך הארוכה למטבח (היא לפחות נראתה ככה) ניסיתי להבין מה עשיתי לא נכון.
האם שכחתי לרחוץ כלים?
האם השארתי את האור דולק, או חמור מזה – את הברז פתוח?

אמא עמדה חיוורת במטבח והתנשמה בכבדות. זה ללא ספק היה משהו חמור.
"אתה השארת את המקרר פתוח?" – היא ספק שאלה, ספק האשימה.
ניסיתי לחשוב אם זה יכול היה לקרות אבל אמא לא נתנה לי זמן. היא המשיכה בהאשמות: "איזה בלגן עשית שם! מה חיפשת? רק תראה איך המקרר נראה כעת!"

להמשיך לקרוא תעלומת המקרר – סיפור לשבת

תעלומת האפיקומן הגנוב

האביב הגיע לורשה שוב. השלג החל להפשיר והרחובות התמלאו בוץ ואנשים. נראה היה שכל אוכלוסיית ורשה שהסתגרה במשך החורף בבתים, בבתי הקפה ובמסעדות יצאה החוצה לשאוף אוויר צח.

גם אני התחברתי אל הטבע והתחלתי לאכול את הארוחות שלי בגינת או מרפסת המסעדה כל עוד זה היה אפשרי.

באותו יום ישבתי בגינת המסעדה האהובה עליי ובדיוק התחלתי את הקינוח השלישי כאשר נגשה אליי עלמה צעירה ושאלה בהיסוס האם אני הוא הבלש הנודע חסר השם שפתר אין ספור בעיות בשירות משטרת ורשה.

להמשיך לקרוא תעלומת האפיקומן הגנוב

008 בבידוד

היה זה עוד יום רגיל עבור גיא אג"ח, הסוכן החשאי בעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) ובעל תג העובד מספר 008.

עד עשר בבוקר הוא כבר הספיק לפתור שתי תעלומות גורליות (להיכן נעלמים העטים שלו ומהי הסיסמה שלו למחשב), לשתות שתי כוסות נסטי אפרסק (מנוער, לא מעורבב) ושתי כוסות קפה.
זה היה הספק לא רע בכלל בהתחשב בכך שהוא הגיע לסוכנות ב-9:35!

להמשיך לקרוא 008 בבידוד

תעלומת המרק – סיפור לשבת

באופן די צפוי לאמצע ינואר, החורף היכה בוורשה בכל עוזו. בעצם, ממש לא במלוא עוזו. הטמפרטורות היססו האם לרדת מתחת לאפס או להישאר מעליו. הגשם לא החליט אם הוא גשם קפוא או סתם גשם.

אני התאזרתי בסבלנות וחיכיתי לשלג. למרות שהוא עדיין לא הגיע קיצצתי בכמויות הגלידה והגדלתי במעט את כמויות המרק שאכלתי. אין כמו מרק חם בחורף – ולא צריך להיות בלש שביל לדעת את זה. (אבל בהחלט לא מזיק להיות בלש!)

להמשיך לקרוא תעלומת המרק – סיפור לשבת

למי נצביע השבוע?

 

הבחירות ממש קרובות ולמרות שאני משתדל לא לעסוק בפוליטיקה בבלוג שלי, אני מרגיש שאני לא יכול להתעלם מהנושא הבוער ביותר בימים אלה.

 

אני מתלבט בין לא פחות מארבע אפשרויות בחירה: כולן ראויות, כולן טובות, אך רק אחת מהן תוכל לזכות לקולי ברגע האמת. אלה הם חוקי הדמוקרטיה.

 

כדי שאוכל להחליט סופית במי אבחר, גמרתי אומר (ואמרתי גומר) לציין פה מיהן האפשרויות שאני מתלבט ביניהן ומה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן.

להלן האפשרויות:

 

1. הבלש הפולני

 

אין ספק שלבלש הפולני יש יתרונות רבים והוא יותר מראוי להנהיג את המדינה או לפחות להיות בעמדת השפעה. הבלש הפולני תמיד פותר את הבעיות העומדות לפניו, הוא אף פעם לא נלחץ ולא מאבד את עשתונותיו, הוא יודע מתי צריך להשתמש בכוח ומתי במוח והוא יודע להעריך את ההנאות הקטנות בחיים (בעיקר אוכל).

בנוסף, ריחוקו מהתרבות הישראלית והבעיות הבוערות בארץ יוכלו לעזור לו לקבל החלטות בלי השפעה של דעות קדומות וסטריאוטיפים.

 

בצד השלילי, יש לי חשש מסוים שהבלש הוא נהנתן גדול הדואג בעיקר לעצמו (כלומר לאוכל שלו) ויתרה מכך הוא עלול לטעות כאשר הוא רעב.

לריחוק מהתרבות הישראלית יש גם צד שלילי. אולי בכל זאת עדיף לבחור במישהו המכיר את המציאות המסובכת של האזור המסובך שלנו.

 

2. גיא אג"ח

 

לגיא אג"ח (המוכר יותר כסוכן 008) יש יתרון הדומה ליתרון הגדול של הבלש הפולני: גם הוא תמיד פותר את התעלומות העומדות לפניו. בנוסף הוא תמיד דרוך ומוכן לפעולה, יש לו חושים חדים ומחודדים, הוא עבר אימונים מפרכים והוא מאוד רוצה להוכיח את עצמו.

אסור לשכוח גם שיש לו רישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) וטלפון משוכלל שהוא גם מצלמה!

 

אבל ייתכן שגיא אג"ח עדיין צעיר מדי ולא מנוסה מספיק. אולי עדיף לחכות עוד כמה שנים לפני שאבחר בו.

חייבים גם לקחת בחשבון שאת רוב המקרים והתעלומות אותם הוא פתר בהצלחה הוא המציא בעצמו. ייתכן שאנו צריכים לבחור במישהו המחובר יותר למציאות.

 

3. חבורת הרבנים

 

אין ספק שלחבורת הרבנים יש יתרון אחד מובהק: הם חכמים. בנוסף הם מייצגים את כל העדות, הם פתוחים לשמוע מגוון דעות ובניגוד לתדמית המקובלת של אנשים מהמגזר שלהם, הם שולטים בחידושי הטכנולוגיה ומעורים בנעשה בעולם.

הייתי שמח לראות בהנהגה שלנו חבורה של אנשים חכמים!

 

אבל, אני קצת מסתייג מחבורה שכולה על טהרת המין הגברי וכולם מאמינים אדוקים. אני חושב שעדיף שיהיה לנו קצת גיוון בהנהגה.

 

4. חבורת הרבניות

 

בחבורה הזאת יש רק נשים וזהו יתרון גדול מבחינתי. יש לקחת בחשבון שגם הן חכמות – שילוב מנצח לכל הדעות!

 

אבל למרות נשיותן וחכמתן, אני חייב להודות שגם הן מייצגות רק מגזר אחד (ואפילו אותו מגזר של הרבנים) כך שאינני בטוח שאני יכול להרשות לעצמי להצביע עבורן.

 

5. השמות הבדויים

 

לכאורה אין הרבה מן המשותף לכל גיבורי הסיפורים לשבת בעלי השמות הבדויים מעבר לכך שהשמות שלהם בדויים. אבל בכך בעצם טמון היתרון הגדול שלהם: הם מייצגים את כל שכבות העם, את כל המגזרים, את כל המינים ואפילו כמה מינים ביולוגיים שונים (לא כולם בני אדם).

 

אם נצליח להביא את השמות הבדויים לשלטון, מובטח לנו שיהיה… לכל הפחות מעניין. אבל השאלה היא האם חסר לנו עניין בארץ. אני חושד שלא יזיק לנו קצת שעמום.

 

 

שבת שלום ובהצלחה לכולנו בבחירות!

 

תודה לבן שלי על הרעיון לרשומה

ובלי קשר ישיר – אני קורא לכל בעלי זכות ההצבעה לצאת להצביע בבחירות האמתיות ביום שלישי. זה חשוב.

 

והרשומה המומלצת היא – חלום בלהות – בבלוג של caligula

הסיפור לשבת על בלש הגרביים

לאורי (שם בדוי) לא היו כל כישורים יוצאי דופן. בכל אופן לא כאלה גלויים לעין.

 

בבית הספר הוא היה תלמיד ממוצע כמו גם ספורטאי ממוצע. הוא לא הצטיין בכלום וגם לא נכשל בכלום.

אורי גם היה קונפורמיסט ידוע. בבית הספר הוא הקשיב למורים (בגבולות הסביר) והכין שיעורי בית (בגבולות הטעם הטוב). בסיום הלימודים הוא התגייס לצבא ואחרי שרות של שלוש שנים בתותחנים (ללא אירועים מיוחדים) נסע להודו לחצי שנה.

  להמשיך לקרוא הסיפור לשבת על בלש הגרביים

תעלומת הנטופה

בעונה הנכונה אוהב אני ביותר לאכול פטריות. לא סתם פטריות אלא פטריות בר ולא סתם פטריות בר אלא פטריות שנקטפו ממש לא מזמן, נוקו בקפידה והוכנו ממש לא מזמן כך שהן עדיין טריות. אני אוהב את הפטריות שלי בהרבה צורות הכנה שונות: בחביתה, עם נקניק, כפשטידה, על סטייק,  במרק, עטופות בבצק, ממולאות בבשר טחון או באורז, אפויות ועוד.
רק חבל שעדיין לא מצאתי קינוח טוב מפטריות בר טריות.

כמובן שבתפקידי ובמעמדי אני לא יכול להרשות לעצמי לצאת לחפש פטריות. ראשית, אני בן אדם מאוד עסוק. הפושעים לעולם לא נחים ולכן גם השוטרים צריכים להיות תמיד על המשמר. מה יקרה אם פשע נתעב יתחולל דווקא כשאטייל לי ביער ללקט פטריות?

שנית, גם כאשר אני לא חוקר פשעים, יש לי עיסוקים חשובים בהרבה מליקוט פטריות: את הזמן המוקדש לפטריות אני יכול לנצל ביעילות לאיתור מסעדות חדשות ו/או מאכלים חדשים (אולי אפילו קינוח מפטריות).

שלישית, ליקוט פטריות כרוך בפעילות פיזית שאינה מקובלת עלי וכוללת הרבה מאוד התכופפות.

כפי שאתם מבינים, קיימת סתירה מסוימת בין אהבתי לפטריות בר טריות לבין יכולתי לאסוף ולהכין אותן. אך לא סתם מכנים אותי "הבלש הממולח ביותר במשטרת ורשה" (וגם השמן ביותר, אבל זה לא קשור). מצאתי פתרון קל ופשוט: שכרתי לי את שירותיה של עלמת חן, מומחית באיתור וזיהוי פטריות וגם בהכנתן. בכל סוף שבוע בעונה יוצאת היא לליקוט פטריות ולעת ערב היא מביאה לי שלל תבשילים ומאפים טעימים המכילים פטריות בר טריות.

אך לא הכל מושלם בעולמי. יום אחד הופיעה העלמה בביתי ובאמתחתה רק כמות קטנה יחסית של פטריות. שאלתי אותה מה קרה. היא הייתה נבוכה מאוד והסבירה בגמגום שהיא יצאה למקומות הרגילים אך כמעט לא מצאה פטריות.  במיוחד חשנו שנינו בחסרונה של הפטריה האהובה עליה ביותר – נטופה ערבה.

לאחר שתחקרתי אותה קלות בנושא, בניסיון למצוא הסבר לתעלומה, ולאחר שסיימתי לאכול את כל הפטריות שהביאה (זה היה מהיר מאוד), הסכמתי לפנות זמן מעיסוקיי (הנרצח כבר היה מת, כך שלא היה נזק בדחיית החקירה ביום) ולהצטרף אליה למסע החיפוש הבא.

למרות רתיעתי המובנת ממסעות בשטח, אני רב תושייה ויודע בדיוק איך להסתדר במקרים כאלה. לקראת המסע הצטיידתי היטב – לקחתי איתי בגדים חמים, מגפיים חזקים, מקל הליכה אמין, מים, מיץ, בירה, יין, וודקה, ברנדי, כריכים, חטיפים, פירות, שוקולד, עוגות, עוגיות, קרקרים, פיצוחים, חטיפים וגם מעט אוכל למקרה שארגיש רעב.

ארזתי את הכל בכמה תרמילים גדולים ושכרתי שלושה סבלים שיעזרו לי לשאת את התרמילים (וגם אותי במקרה הצורך).

מיד כשהגענו לשטח חזינו במראה מאוד מוזר: מולנו יצא מהשטח גבר מבוגר אוחז בדלי המלא עד גדותיו בנטופות ערבות. אני והעלמה הסתכלנו עליו ואז זה בזאת וזאת בזה. פניתי אליו ושאלתי אותו היכן הוא מצא את כל הנטופות האלה. הוא חייך במבוכה ונענע בראשו כלא מבין. גם העלמה פנתה אליו בדברים וגם לה הוא לא ענה. לאחר ניסיון חוזר מצדי הוא אמר בפולנית רצוצה ובמבטא רוסי בולט שהוא אינו מבין אותנו. כידוע אני דובר רוסית שוטפת. חזרתי על השאלה ברוסית והפעם הוא ענה לי שהשטח מלא בנטופות ואין כל בעיה למצוא אותן. הודיתי לו , לקחתי ממנו את פרטיו למקרה שתידרש חקירה נוספת ונכנסנו לשטח.

הסתובבנו שם במשך שעות (לפחות שתיים) וחמשתנו יחד (העלמה, הסבלים ואני) הצלחנו למצוא רק נטופה אחת במצב אכיל!
מיהרתי לשקול את האפשרויות ולאחר מחשבה מעמיקה (מלווה בארוחת צהריים עשירה) צמצמתי את האפשרויות לשתיים: או שמלקט הפטריות הרוסי אסף את כל הנטופות בשטח, או שנדרשים גנים רוסיים כדי לאתר אותן.

כך או כך, ידעתי בדיוק מה לעשות: העברתי את העלמה מתפקידה כמלקטת למבשלת בלבד ושכרתי את אותו רוסי לליקוט הפטריות.

 

מוסר השכל: אין ספק שמלקטי הפטריות המוצלחים ביותר הם ממוצא רוסי

 

שבת שלום!

מבוסס על סיפור אמיתי.

תודה לעננת שנתנה לי את הרעיון לסיפור (וגם לקחה אותי ללקט פטריות, ניקתה וטיגנה אותן)

 

והרשומה המומלצת היא – Round the Ring of Flowers: A Spring Hike of the Bailey Cove Loop – בבלוג של Mamma Quail