בר (שם בדוי). היה זברה ממוצע.
טוב, כבר בהתחלה קצת הסתבכתי, אבל כנראה אני צריך להבהיר שבר היה זברה ממין זכר. יש גם כאלה. ואיך קוראים לזכר של זברה? זבר (על משקל גבר)?
כל אופן, בר היה זכר, אבל בניגוד להרבה זכרים אחרים הוא לא היה עיוור צבעים וגם לא שווה נפש לגבי איך שהוא נראה ומה שהוא לבש.
הוא היה נראה לא רע בסה"כ – שרירי וחטוב ולראשו רעמה יפה.
אבל לגבי מה שהוא לבש… כצפוי, הוא לבש תמיד חליפת פסים בשחור ולבן. לא שהיא לא הייתה יפה – הרבה זברות (נקבות) אהבו אותה ולא התביישו לומר לבר שהטעם שלו בחליפות מצוין (אבל אף זכר לא שאל אותו מי החייט שלו! כנראה התביישו להיראות כמקנאים בו) – אבל אחרי כמה שנים לבר קצת נמאס ללבוש כל יום אותו דבר (וגם הפיג'מה שלו נראתה דומה באופן חשוד לחליפות!)
(במאמר מוסגר אתנצל על המשפט הקודם המסורבל כל כך עם לא פחות משני מאמרים מוסגרים בתוך משפט שהיה אמור להיות פשוט. הייתי מבטיח לא לעשות זאת עוד, אבל אני מכיר את עצמי.)
בוקר אחד החליט בר שהגיע הזמן להוסיף קצת צבע לחיים. הוא הסתכל סביבו וניסה לקבל השראה מבעלי חיים אחרים שלא הסתפקו בשחור ולבן. נראה שגוונים שונים של צהוב הם מאו פופולריים – אצל הנמרים, האריות, הברדלסים ואפילו אצל הג'ירפות (שלא היו חתולים, אבל גם לא גמלים). מצד שני נראה שהצבע האפור היה ביטוי של כוח שנלבש בגאווה ע"י פילים וקרנפים.
ועוד היו סביב לא מעט גוונים של חום כמו אצל אנטילופות למיניהן.
אבל בר רצה משהו אחר, משהו שונה. הוא ראה שלציפורים יש צבעים הרבה יותר בוהקים ומגוונים והחליט שהוא רוצה להיות צבעוני כמו ציפור. לדוגמא כחלחל כמו עגור חן או ירקרק כמו קוקייה אזמרגדית.
השאלה הקשה – מעבר לאיזה צבע ללבוש – הייתה כמובן כיצד ללבוש צבע זה. באזור בו בר חי לא היו יותר מדי חנויות בגדים או בדים ואפילו לא חנויות צבעים. וגם אם היו, הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו של בר (וגם כיס לא היה לו).
מכיוון שכך, הוא ניסה לאלתר. הרעיון הראשון שעלה במוחו היה להתפלש בדשא עד שידבק בו הצבע הירוק. לצערו במקום לקבל צבע ירקרק יפה הוא רק התלכלך.
לזמן מה בר שקל לוותר על רעיון הצבע הירוק וניסע לשכנע את הזברות (והזברים) הסובבים אותו כי הוא צבעוני כמו ציפורים רבות החיות מסביב – שחפים שונים, חסידות ואפילו פינגוינים – אבל הסבריו לא התקבלו יפה וכמה מחבריו (או מי שהוא חשב לחבריו קודם לכן) התבדחו על כך שאם לא מצליחים להשיג את המטרה אפשר תמיד לשנות את המטרה ולטעון שהשיגו אותה.
בלית ברירה חזר בר למחשבות על הקוקיה האזמרגדית והחליט לנסות לצפות את עצמו בעלים ירוקים של עצים שצמחו סביב, אבל העלים לא נדבקו לעורו. הוא התפלש בבוץ דביק ואז ניסה להדביק עלים – מה שקצת הצליח – אבל איכשהו במקום לקבל צבע ירקרק יפה הוא קיבל צבע חום-שחור עם קצת כתמים של ירוק והאפקט לא היה בדיוק מה שרצה.
ואז, על סף ייאוש, הוא מצא צמח נמוך יחסית, עם עלים שדבקו לעורו בלי מאמץ. הוא מיהר לצפות את כל גופו בעלים והיה מאוד גאה בתוצאה, אבל לאחר כמה דקות הוא התחיל להרגיש צריבה מוזרה… מסתבר שאלה היו עלים של סרפד!
בר מיהר לטבול בנהר כדי להסיר מעצמו את כל העלים. כשהוא יצא מהמים והביט בהשתקפותו הוא גילה לחרדתו שעורו הפך ורוד! אבל אחרי רגע של חרדה הוא הבין שכעת הוא צבעוני כמו ציפור פלמינגו והיה מאוד מרוצה.
מוסר השכל: לפעמים בשביל יופי צריך לסבול
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – וושינגטון, עיר הבירה של ארה"ב – בבלוג של adiad
החיים שלי (או של אחרים) 