השוד המושלם – סיפור לשבת

"מוטי! יש לי רעיון מצוין!" – כך פנה אליי יום אחד חברי הטוב אלכס (שם בדוי וגם חבר בדוי, כי – כפי שידוע לכל חבריי – אין לי חברים).
"מה הרעיון?" – שאלתי אותו בנימוס – "לשתות קפה?" (הכרתי אותו לא רע והנחתי שאני יודע מה הרעיון).
"גם זה רעיון" – הוא ענה – "נס חזק עם שתי כפיות סוכר בבקשה. אבל זה לא הרעיון. הרעיון שלי הוא איך להצליח לממן את הטיול הגדול שחלמתי עליו"

הכנתי את הקפה, הגשתי גם כמה עוגיות ליד וישבתי לשמוע את הרעיון.
"הרעיון הוא פשוט: שוד" – כך הוא אמר ומאוד הפתיע אותי.
"שוד?" – שאלתי כדי להיות בטוח ששמעתי נכון – " תמיד הכרתי אותך כאדם ישר ושומר חוק. מה קרה?"
"הבנתי" – הוא ענה – " שאין כל בעיה מוסרית בלשדוד כסף מהתאגידים הגדולים כמו הבנקים וחברות הביטוח. בין כה כל הכסף שלהם נשדד מראש מהאזרחים וכידוע הגונב מגנב פטור"
"ידוע" – אישרתי – "אבל בכל זאת זה קצת קיצוני, לא? קשה לי לראות אותך מאיים על אנשים בנשק"

"ברור!" – הוא מיהר לענות – " אני גם לא רוצה להיתפס ולשבת בכלא! לכן חשבתי ומצאתי תוכנית לשוד המושלם!"
"ואתה רוצה לשתף אותי בתוכנית?" – שאלתי.
"בשביל זה אני פה!" – הוא מיהר לענות והוסיף – "רק תבטיח בבקשה שזה יישאר בינינו ולא תפרסם את זה בבלוג שלך".
הבטחתי (אבל לא הבטחתי לקיים).

"אז ככה" – הוא התחיל להסביר – "הבעיה של רוב השודדים היא הפזיזות המובילה לחוסר זהירות. המפתח לשוד המושלם נעוץ בסבלנות. סבלנות ותכנון קפדני."
הכנתי עוד כוס קפה ומילאתי את צלחת העוגיות. הבנתי שזה הולך להיות ארוך.
"כדאי להתחיל ברכישת אמונם של עובדי הבנק: המאבטח והפקידים. זה יאפשר לי לצפות בכל הקורה בבנק בלי לעורר חשד."
"עד כאן הגיוני מאוד" – הסכמתי איתו בקול רם.

"מה שאעשה הוא שאפתח תכנית חיסכון ארוכת טווח עם הרבה הפקדות חודשיות. נניח 100 שקלים בכל חודש למשך 25 שנים. כך הפקידים והמאבטח יתרגלו לראות אותי מגיע לבנק לפחות פעם בחודש ולפעמים אפילו יותר"
"והם לא יחשדו בכלום" – הוספתי – "כי ברור שמי שמפקיד בימינו לתכנית חיסכון ארוכת טווח הוא לא גאון גדול"
ייתכן שאלכס קצת נעלב מההערה (הנכונה) אבל הוא בכל זאת המשיך: "בשלב מסוים, נניח אחרי שנתיים, אבקש לפגוש את מנהל הסניף. הפקידים בוודאי לא יסרבו"
"שנתיים?" – תמהתי – "זה לא קצת הרבה זמן?"
"כבר אמרתי שנדרשת סבלנות!" – הוא קרא בחוסר סבלנות בולט. אז שתקתי והוא המשיך – "אתחיל להיפגש גם עם מנהל הסניף על בסיס קבוע, אלמד על בני משפחתו, על תחביביו, איך הוא שותה את הקפה שלו… הוא יחשוב שאני חבר שלו ולא יחשוד בכלום"

"ואז תפעל?" – שאלתי בעניין.
"בהחלט!" – הוא ענה- " אחרי עוד שנתיים בערך אבקש ממנו להוריד את העמלות שאני משלם או להעלות את הריבית על החיסכון! זה צעד מבריק כי מצד אחד הוא יחשוב שאני לקוח רגיל ולא יחשוד במזימות כלשהן ומצד שני אולי הוא באמת יוריד לי את העמלות או יעלה את הריבית"
"מבריק!" – אמרתי. הוא בהחלט עלה על משהו – "אבל מה אז?"

"סבלנות!" – הוא אמר שוב (הפעם ביותר סבלנות) – "אמשיך בסבלנות לרקום קשרים עם מנהל הסניף והפקידים וכמובן המאבטח, ואז – כשהם בכלל לא יחשדו – יגיע הרגע הגדול: אמשוך את החיסכון ואממן באמצעותו את הנסיעה לאילת עליה אני חולם!"

הוא הסתכל עליי במבט ניצחון אבל אני הייתי קצת מבולבל.
"אז איפה השוד?" – שאלתי אותו בתמיהה.
"חשבתי שזה ברור" – הוא ענה –"השוד המושלם הוא העמלות שהבנק לוקח מאתנו והריבית האפסית שהוא נותן על חסכונות ופקדונות!"

מוסר השכל: אפשר לראות שוד מושלם בהרבה מקומות אם יודעים לאן להסתכל.

שבת שלום עם חדשות טובות!

אין הרשומה ו/או הבלוגר ממליצים על שוד בנק או על כל שוד שהוא.

והרשומה המומלצת היא – אורגון יוני 2024 – המשך הטיול – בבלוג של empiarti