פעם אחת, לפני לא הרבה שנים, באזור ממש לא רחוק מפה, הייתה מדינה דמוקרטית אחת.
המדינה אמנם הייתה קטנה יחסית אבל תושביה היו בין האנשים המאושרים בעולם וזאת מכיוון שלמדינה הזאת לא היו צרות כלל וכלל.
חוץ אולי מיוקר המחיה. אבל מי לא סובל מזה? כמו ההתחממות הגלובלית, שממנה סבלה גם המדינה הזאת, יוקר המחיה הוא כוח עליון ואין ממש מה לעשות נגדו.
אז התושבים היו מאושרים. כלום לא הפריע להם פרט ליוקר המחיה, התחממות הגלובלית, חוסר הביטחון, חוסר השוויון ועוד כמה בעיות קטנות שממש לא כדאי להזכיר.
כמו בכל מדינה דמוקרטית, התקיימו במדינה זאת בחירות דמוקרטיות כל ארבע שנים בערך.
אבל במדינה הזאת היה משהו (או מישהו) שלא היה בכל מדינה דמוקרטית בעולם: במדינה הזאת חי גם מלך.
לכאורה יש פה סתירה – איך יכול להיות מלך במדינה דמוקרטית? מסתבר שיכול להיות. בהרבה מונרכיות מודרניות יש דמוקרטיה ובהרבה דמוקרטיות מודרניות יש מלך או מלכה. לדוגמא, בריטניה היא בבירור דמוקרטיה ויש בה מלך.
אבל המלך במדינה עליה אנחנו מדברים היה מלך מיוחד: מלך שנבחר בבחירות דמוקרטיות. בערך חצי העם ידע כי יש מלך ודאג להצביע עבורו או עבור מפלגות שתמכו בו כדי שהמלך יזכה לכהן כראש הממשלה לפי רצון העם והאלוהים (כלומר המלך).
בדרך כלל זה עבד לא רע וחצי העם הספיק להמלכה, אבל בשלב מסוים התחילו צרות שגרמו לכך שתוצאות הבחירות לא הספיקו כדי להמליך את המלך. מיד נמצא הפתרון: בחירות חדשות!
אבל אחרי כמה סבבי בחירות הצליחה בדרך לא דרך לקום ממשלה שלא בראשות (או ברשות) המלך. מעשה הנבזות הזה גרם לתומכי המלך להרגיש נבגדים ומרומים והם עשו כל שביכולתם להפיל את הממשלה ולהביא לבחירות חדשות. למרבה המזל (או בעזרת השם) הממשלה הנבזית ישבה על כרעי תרנגולת ונפלה אחרי כשנה בשלטון. בבחירות הבאות המלך חזר למקומו הראוי והארץ שקטה במשך כמה שבועות.
למרבה הצער השקט היה קצר מועד. מסתבר שחלק מהעם לא הבין דמוקרטיה מהי. אנשים לא ידעו שדמוקרטיה פירושה "שלטון הרוב" ומי שזוכה בבחירות דמוקרטיות יכול לדרוס ללא מגבלות את מי שלא תומך בו. נמצאו אפילו אנשים שקראו לבחירות חדשות! איזה חוצפה…
ואז קרה אסון גדול: פרצה מלחמה קשה שפגעה ברבים מתושבי הארץ. למרבה המזל המלך שהיה גם ראש ממשלה היה גם "מר ביטחון" והוא דאג לכך שהמלחמה תימשך (ותימשך ותימשך) בהצלחה רבה וכל הזמן המדינה תהיה "פסע מהניצחון". לרבים היה ברור שהניצחון המוחלט היה מושג כבר אילולא מתנגדי המלך בארץ ובעולם.
ולמרות שהמדינה הייתה פסע מהניצחון, למרות שאסור להחליף את השלטון בזמן המלחמה (חוץ מאת שר החוץ ואולי את שר הביטחון) ולמרות שהמלך נבחר בבחירות דמוקרטיות, שוב עלו קריאות רבות במדינה להקדמת הבחירות.
תומכי המלך ראו בקריאות אלה בגידה חמורה אבל לאחר שבועות רבים של הפגנות ומחאות המלך החליט בצעד חסר תקדים כי הבחירות אכן יוקדמו. הוא אף קבע את התאריך לבחירות הבאות: בשש אחרי המלחמה.
מוסר השכל: יש לי הרגשה מוזרה שיש במדינה אנשים שלא רוצים שהמלחמה תסתיים
שבת שלום וחדשות טובות סוף סוף
והרשומה המומלצת היא – פוסט יום העצמאות תשפ"ד – בבלוג של קהילת פרפרים
החיים שלי (או של אחרים) 