מה מצחיק אותי

כשנרשמתי ל- bloganaury  ב- wordpress  (קבלת נושא לכתיבה כל יום), ידעתי שלא אכתוב רשומה כל יום, אבל הנחתי שאקבל שם רעיונות לנושאים ואכתוב לפחות כמה רשומות בנושאים אלה.

בפועל, כתבתי עד היום חצי רשומה מהנושא הראשון והנה חצי חודש עבר…

הנושא היחיד בינתיים שבאמת רציתי לכתוב עליו היה – "מה גורם לך לצחוק". זה נושא מצוין כי עצם כתיבת הרשומה תגרום לי לצחוק או לפחות לחייך.

אז מה גורם לי לצחוק?

להמשיך לקרוא מה מצחיק אותי

העקרב והצפרדע – סיפור לשבת

בארץ קטנה ובדויה למדי במזרח התיכון (ההזוי למדי) חיו עקרב וצפרדע.

למעשה, בארץ הזאת חיו עוד הרבה בעלי חיים (ואפילו בני אדם), אבל לצורך הסיפור הנוכחי אין טעם להיכנס לפרטים לגבי בעלי החיים האחרים. האם זה חשוב למישהו אם בארץ ההיא חיו חתולים, כלבים, עכברים וזבובים?  למען האמת כל בעלי החיים האלה חיו באותה ארץ, אבל הסיפור עוסק אך ורק בעקרב ובצפרדע.

כידוע לכל הקוראים והקוראות, עקרב הוא בעל חיים מסוכן. נכון שקיימים מינים שונים של עקרבים, ארסיים יותר וארסיים פחות, אבל מבחינה עקרונית כל העקרבים מסוכנים – במיוחד לבעלי חיים קטנים.

הצפרדע היא בעל חיים קטן (אלא אם מדובר בצפרדע ענקית, אבל צפרדעים ענקיות לא חיות במזרח התיכון) וכידוע לכל הקוראים והקוראות צפרדעים יודעות לשחות והן אפילו שחייניות טובות.

להמשיך לקרוא העקרב והצפרדע – סיפור לשבת

אני והמכונית שלי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על  הנושא – אני והמכונית שלי – לספר על מכוניות ועל העדפות התחבורה שלנו.

אם אני לא טועה, תרמתי במידה מסוימת להעלאת הנושא כאשר הזכרתי ברשומה קודמת מכוניות כתחום עניין שלי.

 כך או כך, יש לי מה  לכתוב על הנושא 🙂

כשהייתי ילד, לא הייתה לנו מכונית. מכונית זה היה משהו של אנשים אחרים. לדוד שלי הייתה מכונית, להורים של חברים היו מכוניות. לנו לא.

אני זוכר שבתור ילד, בשנות ה-70 המוקדמות, ידעתי לזהות בדיוק שני דגמים של מכוניות, שהיו מאוד מיוחדים יחסית במראם – "סוסיתא קוביה" ופולקסווגן חיפושית.

להמשיך לקרוא אני והמכונית שלי

האיש שמכר את העולם (סיפור ושיר לשבת)

זה קרה בדיוק כשעליתי במדרגות. כלומר לא בדיוק עליתי במדרגות – יותר חלפתי על פניהן. או על פני מדרגה אחת.

אתם בודאי מכירים את הסיטואציה הזאת שאתם עוברים על פני המדרגה, ומדברים על מה שהיה ומתי זה היה ופתאום מגלים שאתם בעצם לא שם?

זה בדיוק מה שקרה לי באותו יום.

להמשיך לקרוא האיש שמכר את העולם (סיפור ושיר לשבת)

שפות בבית הוריי / עצות לעצמי המתבגר

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על  הנושא – אילו שפות דיברו בבית הוריכם והאם שימרו את תרבות המקור?

התשובה שלי היא לכאורה קלה מאוד:  שני הוריי נולדו בארץ.  בבית תמיד דיברנו רק עברית ושימרנו נהדר את "תרבות המקור"  שהיא ישראלית.

אבל אם מעמיקים קצת בנושא יש על מה לכתוב… אבי נולד למשפחה חרדית ועד גיל 14 דיבר בבית רק יידיש. בסביבות גיל זה הוא עבר לגור בארה"ב ושם למד לדבר שתי שפות נוספות – אנגלית ועברית. 

להמשיך לקרוא שפות בבית הוריי / עצות לעצמי המתבגר

החלטות לשנה החדשה – סיפור לשבת ולשנה החדשה

כמו בסיום כל שנה, שרה (שם בדוי) הקדישה לא מעט זמן במחשבה על החלטות לשנה החדשה. אמנם זה לא היה מנהג ישראלי נפוץ, אבל שרה התגוררה זמן מה בארצות הברית של אמריקה והרעיון של קבלת החלטות לשנה החדשה (New Year Resolutions) מצא חן בעיניה.

שרה התייחסה מאוד ברצינות לנושא והתחילה לחשוב עליו כבר בתחילת דצמבר.
עם השנים המשימה הפכה לקשה יותר: מצד אחד רוב ההחלטות הטובות כבר התקבלו בשנים קודמות, מצד שני הכשלון ביישום חלק (גדול) מההחלטות ריפה את ידיה של שרה מקבלת החלטות חדשות.

כמה פעמים אפשר להחליט כי בשנה בחדשה היא תאכל אוכל בריא יותר ותעשה יותר ספורט? אחרי השנה החמישית זה ממש התחיל להימאס עליה.

להמשיך לקרוא החלטות לשנה החדשה – סיפור לשבת ולשנה החדשה

מה מעניין אותי ואיך אני מתעדכן

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על הדרך בה אנחנו מתעדכנים בחדשות (אם בכלל) ואיזה נושאים מעניינים אותנו – פוליטיקה? רכילות? כלכלה עולמית? מצב האקלים בארץ ובעולם? 

ראשית אני רוצה לציין שלמרות שהחדשות וגם מזג האוויר מעניינים אותי, אני לא מונה אותם בתחומי העניין שלי… מעניינים אותי ספרים, מכוניות, קצת סרטים, תכניות טלוויזיה ומוזיקה וכמובן המשפחה שלי.

אבל גם החדשות. וגם מזג האוויר.  בחורף אני מתחיל כל יום בבדיקת מזג האוויר החזוי- באתר accuweather שלדעתי הוא באמת יחסית מדויק. (ממש לאחרונה למדתי בזכות ידידתי גילה על האתר המשעשע ירושמים שלדבריה הוא מדויק מאוד, אבל הוא מספק תחזית רק לירושלים כך שאינו רלוונטי לי).

הסיבה העיקרית לבדיקת התחזית היא כדי שאדע מה ללבוש והאם לקחת מטריה. זאת כמובן הסיבה שבקיץ אני לרוב מוותר על בדיקת התחזית.

להמשיך לקרוא מה מעניין אותי ואיך אני מתעדכן

008 והיום הקצר בשנה

גיא אג"ח, הסוכן החשאי בעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) ובעל תג העובד מספר 008 התעורר באמצע הלילה בגלל רעש חשוד.
זה היה מין צפצוף אלקטרוני מאיים שהלך והתגבר ככל שחלפו השניות.
בחושיו החדים הבין גיא מיד כי סוכני אויב (או – יותר סביר – סוכנות אויב ) הצליחו להשתיל בדירתו פצצה רבת עוצמה שבוודאי תתפוצץ בקרוב.

גיא לא נכנס ללחץ. שנים של אימונים הכינו אותו לרגע זה ממש. הוא ידע שכל מה שהוא צריך לעשות זה לאתר את הפצצה (זה לא אמור להיות מסובך: היא תהיה גדולה עם שעון דיגיטלי בוהק והרבה חוטים) ואז לנתק את החוט האדום. או אולי זה היה הכחול?  כמעט לראשונה בחייו גיא היסס. הוא לא היה בטוח אם צריך לנתק את החוט האדום או הכחול!

לו רק הצפצופים היו מפסיקים, הוא היה יכול להתרכז ולהיזכר בפתרון הנכון… לפתע הוא הבין שהוא יכול להפסיק את הצפצופים!  הוא זינק מהמיטה כסוכן חשאי המזנק ממיטתו והפסיק את הצפצוף של השעון המעורר שלו (שהיה גם טלפון חכם, פלטפורמת משחקים, מכשיר ניווט ופנס רב עוצמה).

בשקט שהשתרר גיא יכול היה להתרכז ולהבין שזה ללא ספק החוט הכחול. אבל כעת הייתה לו עוד תעלומה לפתור: מדוע השעון המעורר שלו צלצל באמצע הלילה?  גיא בחן את השעון מקרוב וגילה שהשעה היא שש בבוקר (בעצם שש ושתי דקות).
גיא נרגע קצת מכיוון שהוא נהג לקום בכל בוקר בשש (או לפחות לכוון את השעון לצפצף בשש), אבל כעת הוא הוטרד מתעלומה נוספת (שלישית במספר והא עדיין היה בפיג'מה!): למה הוא חשב שזה אמצע הלילה?

הפתרון לתעלומה זאת לא היה קשה מדי לסוכן מוכשר כמו גיא: החושך בחוץ גרם לו לחשוב שעדיין לילה.
אבל למה חושך בחוץ??? שש בבוקר זה ממש בוקר! (גם שש ועשרה). פתאום הבין גיא שיש בעיה בעולם: הימים הולכים ומתקצרים. הוא חשב על הימים שעברו מאז הקיץ וגילה לחרדתו שבכל יום השמש זורחת מאוחר יותר ושוקעת מוקדם יותר!  בקצב הזה,  תוך כמה שבועות לא יהיו שעות אור כלל!

גיא תהה מה הוא יכול לעשות נגד התופעה המאיימת הזאת. הוא הבין (ולא בפעם הראשונה) שגורל האנושות מוטל על כתפיו החסונות.  לא היה לו ספק כי סוכנות אויב מתוחכמות המציאו מכונה שטנית המקצרת את שעות האור בהדרגה כדי שאף אחד לא יבחין בכך. הן היו יכולות להצליח, אבל הן לא לקחו בחשבון את מוחו החריף ושריריו החסונים של סוכן 008!

הבעיה הקטנה הייתה שמוחו של גיא לא הצליח למצוא פתרון לבעיה. הוא החליט שאולי קפה ומשהו קטן לאכול יעזרו לו לפתור את הבעיה.
בזמן ששתה את הקפה, החליט גיא להיעזר בציוד המשוכלל שנופק לו על ידי הסוכנות: מכשיר קטן שיכול להיכנס לכיס (גדול) ועדיין מהווה מחשב משוכלל היכול לספק בקלות ובמהירות את כל הידע שבעולם (ובנוסף הוא גם שעון מעורר!).

לאחר חיפוש קצר גילה גיא כי אין סיבה לחרדה: התקצרות הימים היא תופעה טבעית ידועה ויש יסוד להאמין שהם יתארכו שוב בקרוב.
במחשבה שנייה הבין גיא כי למעשה הוא מכיר את התופעה הזאת עוד מילדותו והסיבה העיקרית שגרמה לו לחשוב כי מדובר במזימה כנגד האנושות היא מחסור בשעות שינה בשילוב עם קור ומחסור בקפה.

גיא חייך לעצמו את חיוכו המפורסם, התלבש ויצא לעבודה. אבל מיד לאחר שהוא יצא מהבניין הוא נתקל בתופעה מדאיגה חדשה: מים ירדו מהשמיים בכמויות מרשימות.  מה זה יכול היה להיות??? מים? מהשמיים?  במדינת ישראל?  ודאי מזימה של סוכנות אויב מתוחכמות!

מוסר השכל: החורף לא מתאים לישראל

שבת שלום!

תודה לאיימי וונג על הרעיון לסיפור

והרשומה המומלצת היא – שרביט הספרים האהובים עליי – בבלוג של עננת

אפס אפס שמונה – סיפור לשבת

הקדמה מתבקשת: זהו הסיפור הראשון שכתבתי על הסוכן החשאי האגדי גיא אג"ח כבר בשנת 2014. החלטתי שכדאי לפרסם אותו שוב. הופתעתי לגלות שבמקור היו לגיא הרבה יותר גאדג'טים מאשר בסיפורים האחרונים. תודה לידידי גל שהציע את הרעיון העקרוני.
ונעבור לסיפור:

גיא  אג"ח (שם בדוי) התעורר באמצע הלילה מצלצול הטלפון המובנה בטבעת הזרת שלו. בעזרת חושיו החדים ושנים רבות של אימונים הוא זיהה תוך שבריר שנייה היכן הוא (במיטה שלו בבית). הוא ענה לטלפון בקולו הסמכותי אך הסקסי: 'אג"ח מדבר. גיא אג"ח'

בצדו השני של הקו נשמעו רק התנשמויות מוזרות וכעבור רגע נותקה השיחה.

גיא התיישב במיטתו והדליק את מנורת הקריאה (חסינת הכדורים ובעלת יכולת שיגור קרני לייזר) שניצבה לצד מיטתו. מי יכול היה להתקשר? מספר טבעת הזרת שלו היה ידוע רק לכחמישים אנשים בעולם כולו  – כולם סוכנים חשאיים, אנשי ביטחון, בכירי ממשל או בחורות יפות.
אין ספק שמי שהתקשר (ועדיף – מי שהתקשרה) נזקק לעזרתו. מן הסתם היא נחטפה או נרצחה ובכוחותיה האחרונים היא התקשרה אליו. פעולה מהירה נדרשה פה.

להמשיך לקרוא אפס אפס שמונה – סיפור לשבת

שרביט הספרים האהובים עליי

במדור השרביט החם  הוצע לכתוב על הספרים האהובים עלינו.

הרעיון להבנתי הוא לספר על עשרת הספרים האהובים עליי ביותר ומדוע אני אוהב אותם. זה לא פשוט מבחינתי… אני קורא לא מעט (יחסית לאדם עסוק) ויש הרבה ספרים שאהבתי. אני קורא לא מעט ז'אנרים שונים – רומנים, מד"ב, פנטזיה, הומור, מתח – ואני מוצא ספרים יותר טובים ופחות טובים בכל אחד מהם.

לפעמים יש ספרים שנראים לי מאוד טובים בזמן הקריאה אבל שנים אחר כך אני מגלה שאני בקושי זוכר מה העלילה שלהם. דוגמא לספר כזה היא "אדם בן כלב" של יורם קניוק שאני זוכר שמאוד השפיע עליי כשקראתי אותו לפני כשלושים שנה (אולי יותר?) אבל אני בקושי זוכר את העלילה.

לפעמים אני חושב שספר הוא מאוד טוב, אבל בדיעבד אני משנה את דעתי עליו. כך קרה לי עם "כמעיין המתגבר" של איין ראנד שקראתי בסביבות גיל 20 וחשבתי שהוא נהדר – שקעתי בספר ומאוד הזדהיתי עם הגיבור אבל לאחר זמן מה הגעתי למסקנה שהספר למעשה דמגוגי וגרם לי להזדהות עם דמות שלמעשה אני לא מסכים איתה.


בכל זאת ניסיתי לאסוף את הספרים שאני יותר אוהב. יש לי הרבה יותר מעשרה אבל חלקם הם למעשה סדרות או כל הספרים של סופר מסוים שאני אוהב כך שלמעשה ברשימה יש יותר ממאה ספרים…

הנה הם, ללא סדר מיוחד:

להמשיך לקרוא שרביט הספרים האהובים עליי