הסיפור (לשבת) על מחדש השפה העברית

אליעזר (שם בדוי, ולמען הסר ספק אדגיש מיד ששם המשפחה הבדוי שלו לא היה ולא יהיה בן יהודה) היה אדם רגיל לחלוטין – עד שפרץ האינטרנט לחייו.

אפשר אפילו לומר שהוא היה אדם רגיל לחלוטין עד שהוא פרץ לחיי האינטרנט…

אליעזר נולד, גדל, למד, עבד ואז – בסביבות אמצע שנות התשעים של המאה שעברה – גילה כי יש ברשת האינטרנט משהו שנקרא "פורומים".

זה התחיל בצורה תמימה. מזה כמה ימים התלבט אליעזר איזה טלוויזיה כדאי לו לקנות. הוא פנה לאחד ממכריו בשאלות וזה המליץ לו לשאול ב"פורום חשמל ואלקטרוניקה לבית".

אליעזר תהה מה זה ה"פורום" הזה וכיצד מצטרפים אליו – החבר נתן לו את הכתובת ואליעזר הציץ ונפגע.

להמשיך לקרוא הסיפור (לשבת) על מחדש השפה העברית

איך לקום בבוקר

כשפרסמתי במקור את המדריך המאוד (לא) שימושי שלי בנושא "איך להירדם מהר" אחת התגובות הייתה ממישהי שהסבירה שלה אין בעיה להירדם אבל יש לה בעיה לקום בבוקר והיא תשמח לקבל ממני עצה או שתיים בנושא.

מאז אותו יום רחוק (זה היה עוד בבלוג הקודם!) התלבטתי ביני לבין עצמי בשאלה זאת: האם יש לי עצות בנושא? האם אני מהווה סמכות ראויה למתן עצות בנושא קריטי זה?

לאחר ההתלבטויות, אני נוטה לחשוב שאני באמת סמכות ראויה –  ללא ספק בשנים האחרונות הצלחתי לקום בלא פחות מ-100% מהבקרים – שזוהי לכל הדעות תוצאה מושלמת.

להמשיך לקרוא איך לקום בבוקר

הסיפור (לשבת) על השיפוץ הקטן

יום אחד שם לב אריק (שם בדוי) כי אחד מאריחי החרסינה בחדר האמבטיה שלו בולט מעט מחבריו ושכניו הקרובים.

אריק השתדל להתעלם מכך וקיווה שהאריח הסורר ישוב למקומו הטבעי על דעת עצמו, אבל זה לא קרה. להיפך – נראה היה שאותו אריח מנסה להתבלט אפילו יותר.

מכיוון שאריק המשיך להתעלם, הבינו חבריו של אותו אריח כי הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם ולאט לאט הצטרפו לחלוץ שהלך לפני המחנה וקלקלו את השורה.

בסופו של דבר הבין אריק כי אין לו מנוס אלא לתקן את האריחים – לפני שיום אחד הם יקרסו עליו. אבל הוא הכיר במגבלותיו וידע שאם ינסה לבצע את התיקון בעצמו הדבר יסתיים בשברון לב וחרסינות.

להמשיך לקרוא הסיפור (לשבת) על השיפוץ הקטן

איך להירדם מהר

יש אנשים שלא מצליחים להירדם מהר. לא ברור לי כיצד זה ייתכן, אבל שמעתי על לא מעט אנשים שקשה להם להירדם. הם מתהפכים במיטה מצד לצד, הולכים לשירותים, שותים מים, מסתכלים בשעון ולא נרדמים.

לי זה מעולם לא קרה. אני אמנם לא אדם מושלם, אבל בתחום ההירדמות אין לי כל בעיה. מרגע שאני רוצה להירדם ועד שאני שקוע בשינה עמוקה עוברות לכל היותר כמה שעות חטופות (וגם זה רק במקרים קיצוניים).

אגב, בלי קשר ישיר לנושא הרשומה – כשציינתי שאני לא אדם מושלם לא התכוונתי לגרום לקוראיי לחשוב שיש לי חסרונות רבים.

כמו לכל אדם, גם לי יש כמה חסרונות. בעצם הרבה פחות חסרונות מאשר לאדם הממוצע.

אני (כידוע לכל מי שפגש אותי או קרא בבלוג שלי או לא זה ולא זה) חכם, שנון, זריז, גבוה, יפה, מקסים, בעל משקל אידיאלי, בעל אידיאלי, אבא אידיאלי ובלוגר אידיאלי. אני מאוד מצליח בכל מעשה ידיי וגם מאוד צנוע.

להמשיך לקרוא איך להירדם מהר

הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

לכבוד: מר מ.  נשרי

מנכ"ל תשלובת מלונות US States

הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

שלום רב,

מטרת מכתב זה הינה  לתאר את השתלשלות המאורעות שגרמו לי לחוסר שביעות רצון קיצוני מהשהות במלונכם.
למרות תלונות חוזרות ונשנות אל פקיד הקבלה, מנהל המלון ועוזרתו החיננית ואל שרות הלקוחות שלכם, עדיין לא נעניתי בצורה משביעת רצון.

אי לכך מצאתי לנכון לפנות ישירות אלייך בתקווה כי דרישותיי ההגיוניות לפיצוי הולם ייענו.

ובכן, אם לצטט את מאיר שלו, הדבר היה  ככה:

להמשיך לקרוא הנידון: חוסר שביעות רצון משהיה במלונכם

תעלומת המקרר – סיפור לשבת

אמא קראה לי בצהרים לבוא מהר למטבח. מנימת קולה הבנתי שמדובר במשהו רציני.
יצאתי מחדרי לאט ובדרך הארוכה למטבח (היא לפחות נראתה ככה) ניסיתי להבין מה עשיתי לא נכון.
האם שכחתי לרחוץ כלים?
האם השארתי את האור דולק, או חמור מזה – את הברז פתוח?

אמא עמדה חיוורת במטבח והתנשמה בכבדות. זה ללא ספק היה משהו חמור.
"אתה השארת את המקרר פתוח?" – היא ספק שאלה, ספק האשימה.
ניסיתי לחשוב אם זה יכול היה לקרות אבל אמא לא נתנה לי זמן. היא המשיכה בהאשמות: "איזה בלגן עשית שם! מה חיפשת? רק תראה איך המקרר נראה כעת!"

להמשיך לקרוא תעלומת המקרר – סיפור לשבת

איך להיות יפה

אחד הנושאים המטרידים אותי מאוד בעשר השניות האחרונות הם איך להיות יפה.

יש שיאמרו שלגבר בגילי לא יאה לעסוק במחשבות כאלה והוא צריך להתמקד בשאלה איך לעשות כסף. אחרים יאמרו שבין כה אין לי סיכוי אז חבל לבזבז את הזמן בהזיות.

אבל אני לא חושב ולא כותב על השאלה הפרטית  "איך אני יכול להיות יפה" אלא על השאלה האוניברסלית המטרידה רבים מבני האדם ואולי עוד יותר מבנותיו.

מצאתי כ-3,200,000 תוצאות בגוגל לחיפוש "איך להיות יפה"  ולפחות התוצאות הראשונות מדברות על חפיפת השערות, משיחת לק ושימוש נכון באיפור.

אני רוצה לענות על השאלה באופן קצת שונה.

(הערה חשובה: ברור לי שאת/ה יפה וקורא/ת את הרשומה רק מתוך עניין אקדמאי. כל הקוראים וחלק מהכותבים בבלוג שלי יפים).

להמשיך לקרוא איך להיות יפה

הסושי הישראלי של שי וסו

כאשר שי (שם בדוי) השתחרר מהצבא וחזר ארצה מהטיול הגדול וגם מהטיול הפחות גדול שאחריו, הוא התחיל לחשוב על בחירת קריירה.
שי לא רצה לבזבז שנים על גבי שנים באוניברסיטה ולכן פסל מיד כל מקצוע הדורש תואר אקדמאי.
היו לו שתי דרישות ברורות מהקריירה הרצויה לו: סוג העבודה בו יבחר יהיה מהנה והעבודה תכניס לו הרבה כסף.

אבל שי לא היה בטוח איזה סוגי עבודות יכולים לענות על דרישותיו. הוא נהנה למשל לשחק במשחקי מחשב, אבל לא מצא דרך להרוויח מכך הרבה כסף. (הוא ניסה להתקבל לחברות המפתחות משחקים בתפקיד בודק, אבל נחרד לגלות שרוב החברות דורשות תואר אקדמאי או לפחות ניסיון בבדיקות תכנה ולא רק במשחקים).

להמשיך לקרוא הסושי הישראלי של שי וסו

איך להותיר רושם בלתי נשכח בראיון עבודה

יש אנשים החוששים מראיונות עבודה, מתרגשים או נבוכים בהגיעם לראיון וכתוצאה מכך עלולים להותיר רושם לא מיטבי על המראיין.

כמרואיין מנוסה שהשתתף לפחות בחמישה ראיונות אני שמח לשתף אתכם בכמה הוראות פשוטות שאם תפעלו לפיהם התוצאות מובטחות:

הלבוש – ידוע כי הבגדים עושים את האדם וחייבים להגיע לריאיון בלבוש מתאים. הבעיה היא כי פעמים רבות לא ניתן לדעת מהו "לבוש מתאים". הפתרון פשוט: יש לארוז בתיק גדול מבחר בגדים החל מחליפה מהודרת וכלה במכנסיים קצרים וכפכפים. במהלך הריאיון יש להחליף בגדים מספר פעמים – אחת התלבושות ודאי תתאים לחברה.

להמשיך לקרוא איך להותיר רושם בלתי נשכח בראיון עבודה

סיפור לבן לשבועות ולשבת

לבן "וייט" ליבנה היה יו"ר מועצת החלב כבר קרוב לעשור. לזכותו נזקפו מבצעים מרשימים כמו " I LOVE CHALAV", "לבן זה סידן" וכמובן "כל אישה ובת חולבת פרה לשבת".

חייו היו טובים. לא סתם טובים – מעולים. ביתו המסויד לבן נבנה אל מול חרמון הסבא והרי הלבנון. לבן אהב לשבת בגינתו על הספסל הלבן מוקף בשיחי הליבנה הרפואי , הלוטם המרווני והנרקיסים ולהשקיף על ענני הכבשים והנוצה (ביום) או על הלבנה (בלילה).

עבודתו לא הייתה קשה. מי שבאמת עבד עבורו היו הפרות (בעיקר הלבנות שבהן) ולו נותר רק לקצור את הפ(י)רות.

קמפיין קריאטיבי פה ושם, קצת שוחד לשר או לח"כ הנכון והוא מסודר.

אבל משהו היה חסר לו בחיים.  לפעמים היה נדמה לו שבאמצע בטנו קיים חור לבן השואב אליו את ליבו ומוחו.

להמשיך לקרוא סיפור לבן לשבועות ולשבת