פעם, אחת לפני ממש לא הרבה שנים, הייתה מדינה ממש לא רחוקה שכמעט לא היו בה בעיות. אמנם לא הכל היה מושלם – היה מאוד חם, הרבה שריפות, מלחמה, חטופים, תושבים מפונים, מחירים יקרים ועוד כמה צרות קטנות – אבל חוץ מזה הכל היה ממש בסדר וכולם היו כמעט ממש מאושרים.
בעצם לא הכל היה בסדר – הייתה בעיה אחת רצינית. המדינה הייתה מדינה יהודית ובמדינה יהודית, כידוע לכל, נדרשים רבנים כי בלעדיהם לא ניתן לחיות (או למות).
והנה הסתבר שבכמה ערים במדינה הזאת – חלקן אפילו גדולות יחסית – משרת רב העיר לא מאוישת! לא רק זאת, אלא היו גם שכונות שלמות נטולות רבנים ופה ושם אפילו רחובות ללא רב.
פנו התושבים בקריאה נואשת לנציגי הציבור (או כך לפחות טענו נציגי הציבור, או נציגי ציבור מסוים) בדרישה דחופה למנות רבנים לכל מקום נטול רב. שמעו זאת נציגי הציבור והעלו הצעת חוק דחופה למינוי הרבנים החסרים (ובהזדמנות זאת עוד כמה) ונראה היה שהשקט והשלווה יחזרו למדינה (פרט כמובן לחום, לשריפות, למלחמה וכל שאר הצרות הקטנות שבוודאי זה רק עניין של זמן עד שייפתרו).
אבל אז סבלה המדינה מעוד זעזוע קשה: כמה מנציגי הציבור טענו שמצפונם לא מאפשר להם לתמוך בהצעת החוק הכל כך נדרשת הזאת. כתוצאה ישירה מכך, למרות מאמציו של ראש הממשלה הגאון המדהים שרק בזכותו המדינה התקיימה, הצעת החוק נפלה והתושבים המתוסכלים נותרו חסרי רבנים.
היה ברור לכולם שהמצב הנוראי הזה לא יכול להימשך. אחת המצוות הבסיסיות ביותר ביהדות הייתה "עשה לך רב ושלם לו משכורת מכובדת" והתושבים חששו שאי קיום מצווה זאת יוביל לאי קיום מצוות בסיסיות נוספות כמו המצווה הידועה "נמות ולא נתגייס" וכמובן המצווה "נקבל כסף מהמדינה ולא נעבוד".
אבל אז, כשהכל נראה אבוד, העלה ראש הממשלה הגאון (בשיתוף המבוגר האחראי והשר לענייני "מה שייכת הממשלה למלחמה") רעיון גאוני:
באותה תקופה הייתה למדינה עוד בעיה – לא גדולה כמו המחסור ברבנים אבל בכל זאת בעיה. בעיה זאת כונתה (מסיבות לא לגמרי ברורות) "חוק הגיוס" ועסקה בשאלה כיצד להקל על עשרות אלפי צעירים יקרים לקיים את מצוות "נמות ולא נתגייס" ו- "נקבל כסף מהמדינה ולא נעבוד".
ראש הממשלה החליט לתת לשתי הבעיות פתרון אחד, יחיד ומיוחד: כל הצעירים היקרים (חלקם אפילו יקרים מאוד) יעבדו כרבנים. מכיוון שכך ברור שלא יצטרכו להתגייס (וגם לא למות) וכמובן שיצטרכו לקבל כסף מהמדינה כדי לקיים את הכתוב – "עשה לך רב ושלם לו משכורת מכובדת".
כמה רואי שחורות טענו שפתרון זה לא יעבוד מכיוון שיש הרבה יותר צעירים יקרים מהמספר הנדרש של רבני הערים, השכונות והרחובות, אבל ראש הממשלה ועוזריו הסבירו שניתן למנות רב לכל בניין, לכל כניסה, לכל קומה ולכל משפחה. ובמקרים (האולי לא מאוד נדירים) בהם יש יותר מצעיר נזקק (למשרת רב) אחד במשפחה, אפשר יהיה למנות את אחד הצעירים לרב המשפחתי האשכנזי ואת השני לרב המשפחתי הספרדי (ואם יש צעירים נוספים – לא חסרות עדות).
עלתה כמובן השאל הקנטרנית מדוע משרות הרבנות יהיו פתוחות רק לצעירים ממגזר מסוים והאם אין בכך חוסר שוויון, אבל ראש הממשלה הרגיע את הרוחות (למרות שהן היו רוחות שיוצרו ע"י שמאלנים, בוגדים ואנרכיסטים) והסביר שמשרות הרב יהיו פתוחות לכולם ללא הבדל דת, גזע, מין, גיל, מגזר ועדה.
אם כי כמובן, כמו לכל תפקיד שהוא, המועמדים לתפקיד הרבנים יצטרכו לעמוד בכמה תנאי סף מובנים מאליהם למשרות רבנים: הם צריכים להיות גברים, בעלי זקן, חובשי כיפה (רצוי שחורה), בעלי ידע בארמית, בוגרי ישיבה חרדית ורצוי שלא שירתו בצבא.
מוסר השכל: מזל שאפשר למצוא פתרון לכל בעיה
שבת שלום עם חדשות טובות!
והרשומה המומלצת היא – היום בתקשורת: שני ספינים בלי בדיקת עובדות – בבלוג של avshalombz
החיים שלי (או של אחרים) 