סיפור חכמים לשבת ולסוכות

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובים בבני ברק ודנו בהלכות סוכה כשרה.

אמר רבי אלעזר: "שנו חכמים: סוכה כשרה עשויה משלוש דפנות לפחות והמהדרים מוסיפים דופן רביעית. סב סבי זצוק"ל היה נוהג להוסיף דופן חמישית להידור במצווה."

שאל לו רבי עקיבא: "אמור לנו מכובדי – כיצד ניתן לבנות סוכה עם חמש דפנות? האם צורתה הייתה צורת מחומש"?

ענה לו רבי אלעזר: "חס וחלילה! סוכה כשרה צריכה להיות בצורת מלבן! סב סבי זצוק"ל היה מוסיף את הדופן החמישית בתוך הסוכה וכך מחלק אותה לעזרת נשים ועזרת גברים וזוכה בעוד מצווה."

שאל לו רבי אליעזר: "היכן מצינו כי סוכה צריכה להיות בצורת מלבן דווקא? וכיצד ישבו בני משפחת סב סבך זצוק"ל לסעודה משפחתית באוהל מחולק?"

ענה לו רבי אלעזר: "צורת המלבן הינה מנהג,וכבר למדנו כי מנהג חשוב יותר מהלכה. ומשפחת סב סבי זצוק"ל הידרה  במנהג ההפרדה בין נשים וגברים כך שאפילו בסעודות חג לא התערבו אלה באלה."

אמר רבי ששון: "הכל טוב ויפה כל עוד הסכך על הסוכה הינו מן הצומח וניתן לראות את הכוכבים דרכו (בלילה) והוא מצל ביום. כי שנו חכמים:'סכך טוב – הכל טוב'".

אמר לו רבי שמחה: "צודק אתה כמובן ובטוחני כי סב סבו של רבי אלעזר הידר גם במצוות הסכך. אך בימינו רואה אתה יותר ויותר בורים ועמי ארצות המשתמשים ב'סכך לנצח' שאולי כשר לחילוניים ולתינוקות של בית רבן, אך בוודאי לא לרבנים מכובדים כמונו!"

השתעל רבי יוסף בעל הנס עד שכמעט נחנק ולאחר ששתה כוס מים וכוס תה וכוס קפה וכוס ברנדי וכוס עראק וכוס בירה להשיב את נפשו פתח ואמר: "סכך לנצח נבדק ע"י גדולי הרבנים מבית הלל ומבית שמאי ונמצא כשר (לימות השנה בלבד). ראיתי לא מעט צדיקים המשתמשים בסכך לנצח ואין הדבר מפחית מכבודם אפילו כהוא זה!"

הצטרף רבי שמעון בעלה של רינה לרבי יוסף בעל הנס ואמר: "גם אשתי רינה מצדדת בסכך לנצח וזאת משלושה טעמים: (א) שמירה על איכות הסביבה – אין צורך לכרות ענפים. (ב) שמירה על איכות הסוכה – עלים יבשים לא נופלים אל תוך המרק ו-(ג) שמירה על איכות התעסוקה של שלומי אמוני ישראל – המייצרים סכך לנצח."

הסכימו הרבנים עם הטיעונים כבדי המשקל והחליטו להכשיר למפרע את הסכך לנצח גם בסוכות של חסידים ואנשי מעשה.

אמר רבי יהושע: "אם בהכשרת סוכות עסקינן, אולי זה הזמן להכשיר את סוכתו של כותב רשימה זו, שלשונות רעות טוענות שאינה כשרה כלל?"

שאל לו רבי בוריס: "מאימתי אנו מקשיבים ללשונות רעות? אכלתי פעם לשון רעה אחת ואח"כ הקאתי חצי לילה, אבל מעולם לא האזנתי ללשון רעה! הבה נכשיר את סוכתו של הכותב מיד פן ינער חוצנו מאיתנו ואנו לא נזכה יותר לפרסום!"

אמר לו רבי עקיבא: "לאט לאט לך! הבה ונשמע מה טיבה של סוכה זאת לפני שנחליט להכשירה. כמה דפנות לה?"

ענה לו רבי יהושע: "ארבע – אחת יותר מהנדרש"

שאל רבי אלעזר: ומה צורתה?"

ענה לו רבי יהושע: "בסיסה ריבועי אך היא הולכת וצרה כלפי מעלה"

תהו הרבנים בינם לבין עצמם כיצד נראית סוכה שכזו וכל שהעלו על דעתם היה הפירמידה הגדולה (בה מעולם לא ביקרו) אך שמרו את מחשבותיהם לעצמם ורבי אליעזר שאל: "ואיזה סכך לה? האם סכך לנצח?"

ענה לו רבי יהושע: "סכך כשר למהדרין העשוי עלים שנקטפו זה עתה"

קראו כל הרבנים פה אחד: "כשרה! כשרה! כשרה!"

ולאחר שהכשירו ביקשו לזון עיניהם בסוכה. נעשה להם נס והצליחו להשקיף דרך מסך המחשב אל גגו של כותב הרשומה ונחרדו לראות כי ה"סוכה" הינה למעשה אוהל שאת ראשו מעטר ענף בודד.

אמר רבי בוריס: "נו, מילא. בודאי לא כל בני ישראל ישבו בסוכות אלא חלקם ישבו באוהלים".

ענו כולם: "חג שמח!"

מוסר השכל:  סכך טוב – הכל טוב.

שבת שלום  וחג שמח!

והרשומה המומלצת היא – לנסוע ביום כיפור – בבלוג של טל אייזנמן