שמלת השבת העדכנית של חנה'לה – סיפור לשבת

בארץ לא רחוקה ובעבר הממש קרוב חיה לה ילדה הקטן ששמה הבדוי היה חנה'לה. כמובן שזה היה שם בדוי, כי מי יקרא היום לילדה חנה'לה?  ברור ששמה הלא בדוי היה אנה. או חני. אול אולי ליחן או חנלי.

יום אחד פתחה אמא של חנה'לה חבילה שאספה בחנות המכולת השכונתית (שכמובן הייתה גם מרכז מסירת דואר) וקראה בשמחה: "חנה'לה! השמלות הלבנות שהזמנתי לך בעלי אקספרס הגיעו!"

חנה'לה התרגשה מאוד ורצה למדוד את השמלות. הראשונה הייתה גדולה מדי. ממש שק. השנייה הייתה קטנה מדי ויכלה לשמש כממחטה. כדי שזה לא יהיה סיפור על זהבה, על השלישית התנוסס כתם גדול. אבל הרביעית התאימה בדיוק והייתה מקסימה ממש כמו באינטרנט.

אמא וחנה'לה שמחו מאוד ואמא הבטיחה לחנה'לה שאת השמלה הזאת בדיוק תלבש למסיבת הכיתה ביום שישי.

הגיע יום שישי. חנה'לה התקלחה, התאפרה, חידשה את הפסים הכחולים בשיערה, החליפה עגילים, נזם וגם פירסינג ולבשה את השמלה הלבנה החדשה.

היא הייתה מאוד מרוצה מהמראה שלה (פרט לכך שחשבה שהיא צריכה להוריד עוד כמה קילו) ויצאה למסיבה.

אבל כבר בדרך לדלת ניגשה אליה זוזי החתולה השחורה (שנקראה כך כי תמיד דרשו ממנה לזוז) ורצתה להתחכך בחנה'לה. חנה'לה קראה בכעס: "את לא רואה שאני לובשת שמלה חדשה, לבנה ויפה? אני לא רוצה שהשיער שלך ילכלך את השמלה שלי! זוזי!"

זוזי נעלבה והלכה לדרכה.

יצאה חנה'לה מהדלת ובמעלית פגשה את עדנה, בת השכנים שלמדה איתה באותה שכבה. עדנה שמחה מאוד ורצתה לנשק את חנה'לה ולחבקה כנהוג בין חברות שלא התראו כבר כמה שעות, אבל חנה'לה כעסה מאוד וקראה: "את לא רואה שיש לי איפור מווווושלם ושמלה לבנה חדשה ויפה? אל תתקרבי אליי! אני לא רוצה שתמרחי את האיפור הזול שלך על הפנים ועל השמלה שלי!"

נעלבה עדנה ונעמדה בפינה הרחוקה של המעלית.

יצאה חנה'לה מהמעלית והתחילה ללכת לכיוון המסיבה. זה היה ערב חם וחנה'לה חששה שהיא עלולה להזיע וכתמי זיעה יופיעו על שמלתה החדשה. היא התחרטה שהיא לא ביקשה מאמא להסיע אותה למסיבה, למרות שבסך הכל היא הייתה צריכה להגיע לקצה הרחוב.

אבל עוד לפני שהיא הספיקה לשלוח הודעת וואטסאפ לאמא כדי לבקש ממנה הסעה (נגד הזעה) היא ראתה מראה מוזר: ברחוב, מעבר לכביש, צעד לאטו איש זקן וכפוף נושא שק גדול. פניו ושערותיו הלבנות היו מכוסות זיעה – כי כזכור היה חם.

הזקן ראה את חנה'לה וקרא: "גשי הנה ילדה… שלום לך!"

חנה'לה כמובן לא ניגשה אליו. היא ידעה שהוא עלול להיות פדופיל או סתם חולה קורונה. ממרחק בטוח היא ענתה לזקן: "שלום! אתה עייף?"
"כן" – ענה האיש בקצרה.
"מה זה אתה נושא?" שאלה חנה'לה (מרוב חששות היא גילתה פתאום שהיא מדברת בשפה מוזרה קצת, אבל דומה לעברית).
"בקבוקים" – ענה האיש והוסיף – "אני אוסף בקבוקים למיחזור תמורת פיקדון"

חנהל'ה שמה לב שהאיש הזקן והמשונה מביט עליה קצת יותר מדי ואז היא הבינה ושאלה – "אתה מביט על השמלה שלי? היא חדשה! מעלי אקספרס!"
"שמלה יפה"- אמר האיש – "תתחדשי"

האיש התחיל ללכת שוב וחנה'לה שמה לב שממש קשה לו ללכת. נראה היה שהשק ממש כבד.  כנראה היו בו הרבה בקבוקי זכוכית.
לרגע תהתה חנה'לה אם לעזור לזקן אבל הרגע חלף במהרה והיא המשיכה בדרכה, במקביל לזקן אך מהצד השני של הרחוב. פתאום היא ראה בקבוק בירה זרוק על המדרכה. נכמרו רחמיה של חנה'לה על הזקן שפספס את הבקבוק והיא הרימה אותו (את הבקבוק, לא את הזקן) ועמדה לקרוא לזקן לקחת אותו כשלפתע קרה אסון נורא: הבקבוק נשמט מידה והתנפץ וטיפות בירה הכתימו את השמלה היפה!!!

פרצה חנה'לה בבכי. רק היום לבשה את השמלה לראשונה והנה היא אבודה… איך תלך למסיבה?
כבר ערב. החשיך. על מעקה בטיחות ברחוב יושבת ילדה ובוכה.

אז השקיף הירח מן השמים אל חנה'לה ושאל בלי קול, בלי מילים – רק חנה'לה שמעה – "מה יש לך פה ילדה? ולמה תבכי?" ולחנה'לה קשה לדבר. היא רק מראה באצבע על השמלה: "ראה ירח… זה מהבקבוק… בקבוק הבירה…"

צחק הירח ואמר: "זאת לא סיבה לבכות! לכי למסיבה ושתי שם הרבה בירה! אף אחד לא יבחין בעוד כמה כתמי בירה על השמלה!"

הבינה חנה'לה שהירח צודק (כרגיל), הלכה למסיבה, רקדה, שמחה ושתתה ובשלוש בלילה חזרה הביתה מלוכלכת, שיכורה ועייפה ללא חרטה.

כשחנה'לה נכנסה הביתה נמלא הבית אור – כי אמא שמעה אותה והדליקה את האור אבל היא הייתה עייפה מכדי לכעוס ורק אמרה – "לא נורא, כבר הזמנתי עוד ארבע שמלות לבנות מעלי אקספרס"

מוסר השכל: מעלי אקספרס כדאי להזמין בכמויות גדולות

שבת שלום!

תודה ליצחק דמיאל שכתב את הסיפור המקורי.

והרשומה המומלצת היא  – אחד עשר אלף צעדים – בבלוג של arik benedek chaviv