השרביט החם – בואו נשחק משחק קטן

ההצעה לנושא החם השבוע שונה מאוד מהרגיל – ההצעה היא לכתוב בכמה קטגוריות מילים המתחילות באות הראשונה של שמנו,  בדומה למשחק הידוע "ארץ עיר".

אני קורא לזה "שרביט" ולא "נושא חם" כי זה נראה לי דומה יותר לשאלונים שהיו מפרסמים בבלוגים ומזמינים עוד בלוגרים לענות עליהם.

כידוע לכולם שמי הוא מוטי המתחיל באות מ. אני לא בטוח מה יעשו בלוגרים הרוצים לכתוב בנושא אבל שומרים על עילום שמם… אולי יסכימו לחשוף את האות הראשונה של השם ואולי ישתמשו באות הראשונה של הכינוי שלהם 🙂

בלי הקדמות נוספות להלן התשובות שלי:

שם: מוטי (לא מרדכי… פשוט מוטי)

חיה:  מגלן

שם של בן: משה

שם של בת: מרים

צבע:  מג'נטה. (פה הייתה לי קצת בעיה… בדיקה בגוגל הזכירה לי את קיומו של הצבע מג'נטה. אבל לדעתי זה לא צבע אלא דמות במופע הקולנוע של רוקי)

חולצה: משי (גם פה נאלצתי להיעזר בגוגל ושקלתי לבחור בחולצת מחאה…)

ארץ: מצרים

צומח: מרגנית השדה (פרח שאני אוהב אבל נעזרתי בבלוג של עננת כדי להיזכר בו)

נמצא במקלחת: מגבת

מקום: מטולה

דומם: משקפת

מכונית: מיני מיינור (מ כפולה. אפשר גם לשלש ולכתוב מוריס מיני מיינור)

והרשומה המומלצת היא  – אנו לא הופתענו? – 50 שנה למלחמת יום הכיפורים – בבלוג של  אבשלום בן צבי

האגדה (והסיפור לשבת) על תורמוס ההרים

מוריס תור (שם פרטי בדוי, שם משפחה גם) היה בחור צעיר, שכמו רוב הבחורים הצעירים עסק רבות (לפחות במחשבתו) בחיפוש אחר האחת – הבחורה המושלמת שתסכים לחלוק איתו את חייו. ואם אפשר – כמה שיותר כאלה.

אבל נראה היה שכל הבחורות לא החשיבו את מוריס כמישהו שאיתו יוכלו לחלוק את חייהן (או חלק מהם). אחרי נסיונות כושלים רבים הבין מוריס שהבעיה הייתה פשוטה: הוא לא היה עשיר מספיק. זה מרגיז. האם כל הבחורות הן חומרניות כל כך עד שמחסור מסוים בכסף פוסל אותך מראש?

האגדה (והסיפור לשבת) על הפרח הגנרי

גרי (שם  בדוי) היה טיפוס גנרי. בילדותו הוא מעולם לא התבלט, אך דווקא משום כך נבחר תמיד  לייצג את כיתתו באירועים שונים, או – ליתר דיוק – להתלוות לאלה שנבחרו לייצג את הכיתה ולשמש להם רקע.

כך קרה שתמונתו של גרי הופיעה פעמים רבות בעיתונים והוא אפילו זכה להופיע בטלוויזיה מספר פעמים לא מבוטל, אך שמו מעולם לא הופיע בצמוד לתמונה. הוא תמיד היה אחת הדמויות ברקע.

איה פלוטו – גרסת 2021

פלוטו (שם בדוי) היה כלבלב מכפר שמריהו.

היה לו הכל – כורסא מפנקת מעור אמיתי, הליכון לטיולי אתגר ארוכים, בובת חתול בגודל טבעי המשמיעה קולות יללה אמיתיים כשנושכים אותה, בובת אוגר, בובת עכבר, בובת כלבה ועוד אוסף בובות ענקי, טבח מיוחד שרקח לו את מיטב תבשילי הכלבים היישר מפאריז (כולל מרק עצמות משובח), פיליפינית שתפקידה לקחת אותו לטייל בחצר רחבת הידיים של הבית שבו התגורר ולאסוף את תוצריו, וטרינר צמוד שהיה מגיע לביקורי בית בכל פעם שפלוטו חש לא בטוב, פסיכולוג כלבים מיוחד שהיה מגיע בכל פעם שהוטרינר לא הצליח למצוא מה הסיבה לכך שפלוטו חש לא בטוב וטען שהכל בראש שלו וכמובן בעלת בית בלונדינית מהממת ושמורה היטב שהייתה מפנקת את פלוטו בליטופים ודגדוגים מפעם לפעם (בממוצע אחת לשבוע לרבע שעה) ומכנה אותו "פלוטוניו מתוקי של אמא".

בוכות הדמעות מעצמן (סיפור לשבת)

כשדני (שם בדוי) נכנס לחדרו של רופא העיניים בליווי אימו נבהל הרופא לראות כי מעיניו של דני זולגות הדמעות ללא הפסקה – כאילו מעצמן. דני לא בכה אבל עיניו (ולחייו) היו מוצפות דמעות.

הרופא שאל מיד את אמו של דני כמה זמן נמשך המצב המוזר הזה. אמא סיפרה לו כי זה נמשך מאז אתמול בצהרים וביקשה מדני להסביר מה קרה.

"אינני בוכה אף פעם! אינני תינוק בכיין!" אמר דני.