יועץ התקשורת

רני (שם בדוי) היה יועץ תקשורת ותיק שנהג למכור את שירותיו לבכירי וזוטרי הפוליטיקאים בישראל, ללא הבדל גזע, דת, מין ואידאולוגיה.
לרוב עבודתו הייתה קלה למדי. הוא סיפק ללקוחותיו תערובת מנצחת של הבטחות, איומים, הפחדות וביטחון עצמי מופרז שתמיד הוכיחו את עצמם. אמנם לא תמיד הלקוחות של רני זכו בבחירות, אבל תמיד לאחר שימוש בעצותיו הם ראו עלייה בסקרים.

לרני כמובן הייתה גם חברה לביצוע סקרים. הוא העסיק רב אמן בניסוח השאלות המתאימות ובפילוח אוכלוסייה מדויק שייתן תמיד את התוצאה הרצויה למזמין הסקר.

בקיצור, החיים חייכו אל רני. הוא לא עבד קשה מדי והרוויח טוב. לעיתים הוא שקל להכנס לפוליטיקה בעצמו, אבל הרצון הזה בדרך כלל נרגע מהר לאחר ביקור בכנסת או במשרדו של ראש עיר (שעדיין לא נתפס).

אבל לפעמים רני נתקל בבעיות. באופן תמוה, עיקר הבעיות קרו לפוליטיקאים שהצליחו בבחירות והתחילו לכהן בתפקיד הרם (או הזוטר) אליו שאפו. באופן מוזר, מרגע שהפוליטיקאים נבחרו לתפקידם, הבוחרים ציפו (לעיתים) שהם יקיימו את ההבטחות שנתנו לפני שנבחרו.

ומכיוון שלא תמיד אפשר היה לקיים את ההבטחות, מיהרו הפוליטיקאים לחזור אל רני ולבקש ממנו עזרה בתגובה (ציונית) הולמת להאשמות (חסרות השחר) על כך שהם לא מקיימים את ההבטחות.
לרני היו שלל הסברים ותירוצים באמתחתו, כאלה שטובים לכל אירוע. לדוגמא:
– התנאים עדיין לא הבשילו

– אקים ועדה לבחינת חלופות

– יש להתחשב גם ב…

– לא כדאי להרגיז את האמריקאים ו/או הרוסים ו/או הסינים

– כרגע אני מתמקד בנושאים חשובים יותר

– השמאלנים אשמים

– הערבים אשמים

– הפליטים אשמים

ועוד.

אבל בכל זאת, רני לא היה מרוצה לספק את ההסברים האלה. אמנם לרוב הם עבדו, אבל הוא הרגיש שחייבת להיות דרך אלגנטית יותר להסביר מדוע דברים שנאמרו בפירוש למעשה אינם נכונים – וזאת בלי לפגוע בתדמית של מי שאמר אותם.

והנה, ביולי 2018, הגיע המענה שרני חיכה לו כבר שנים ארוכות: כבוד הנשיא טראמפ (שמשום מה לא שכר את שירותיו של רני) הודיע לעם בטלוויזיה כי דבריו הובנו שלא כהלכה. הוא לא הסתפק באמירה כללית זאת אלא הסביר בדיוק את מקור הטעות: במקום לומר wouldn't  הוא בטעות אמר would.  או בתרגום לעברית – במקום לומר שהוא לא רואה איך רוסיה יכלה לעשות זאת, הוא אמר שהוא לא רואה איך רוסיה לא יכלה לעשות זאת.

אכן, טעות קטנה שבקלות יכלה להטעות אנשים רבים. רני מאוד שמח שהנשיא מיהר (יחסית) לתקן את הטעות ועוד יותר שמח כשהבין כיצד אפשר להשתמש בטכניקה גאונית זאת כדי להסביר הבטחות שלכאורה לא קוימו.

לדוגמא, לשר הביטחון מר ליברמן מציקים לא מעט בנושא הבטחתו המפורסמת: "אם אני שר הביטחון, הייתי נותן לאדון הנייה 48 שעות – או שאתה מחזיר את הגופות והאזרחים או שאתה מת."

לפי השיטה החדשה של טראמפ, מסתבר שנפלה טעות קטנה במשפט המפורסם המבהירה מדוע הנייה עוד חי והאזרחים והגופות עדיין לא הוחזרו. למעשה, יש שפע אפשרויות לטעויות קטנות שכאלה:
"אם אני לא שר הביטחון, הייתי נותן לאדון הנייה 48 שעות – או שאתה מחזיר את הגופות והאזרחים או שאתה מת."

"אם אני שר הביטחון, הייתי נותן לאדון הנייה 48 שנים – או שאתה מחזיר את הגופות והאזרחים או שאתה מת."

"אם אני שר הביטחון, הייתי נותן לאדון הנייה 48 שעות – או שאתה לא מחזיר את הגופות והאזרחים או שאתה מת."

השמיים הם הגבול!

רגע לפני שרני התחיל להמליץ על השיטה לקהל לקוחותיו הוא התחיל לתהות: מה יקרה אם הם לא ישלמו לו כמוסכם בגלל שהם לא הובנו כהלכה?  "אמרתי שאשלם לך אלף שקלים לשעה אבל למעשה התכוונתי שאשלם לך אלף שקלים לשנה…"

 

מוסר השכל: חיים ומוות ביד הלשון

 

שבת שלום!

 

והרשומה המומלצת היא – אבנים  בנעליים – בבלוג של תופרת חלומות

 

התמונה באדיבות pixabay