כיפה אדומה (סיפור לשבת)

פעם אחת, לפני שנים לא רבות כלל (או אולי רק כמה חודשים), בארץ לא רחוקה כלל (בעצם בארץ שלנו) גרה ילדה קטנה (ששמה הבדוי שמור במערכת).

הילדה הייתה ילדה ככל הילדות, פרט לכך שהיא ומשפחתה השתייכו לזרם הקונסרבטיווי ביהדות – למעשה אימה הייתה רב הקהילה בישוב בו הם גרו.

מכיוון שכך, בניגוד לרוב הילדות בנות גילה (תשע שנים ושלושה חודשים) הילדה המדוברת חבשה תמיד כיפה סרוגה. ובעיקר היא אהבה כיפות בצבע אדום – על כן הכינוי שלה בפי כל היה "כיפה אדומה".

יום אחד פנתה אימה של כיפה אדומה לכיפה אדומה ואמרה לה: "כיפה אדומה ילדתי היקרה"

(אני חייב לעשות פה הפסקה מתודית קצרה כדי לציין בסיפוק כי במשפט האחרון הופיע הביטוי "כיפה אדומה" שלוש פעמים! אני חושב שזה הישג מרשים. סוף ההפסקה המתודית ונמשיך בסיפור)

"קיבלתי כרגע אימייל מסבתא בו היא מספרת שהיא חולה. מה דעתך ללכת לבקר אותה?"

כאן המקום לציין כי סבתה של כיפה אדומה התגוררה באותה עיר, במרחק של כחצי שעה הליכה (בקצב של ילדה בת תשע שנים ושלושה חודשים) ומאז היותה בת שש נהגה כיפה אדומה לעשות את המרחק בגפה. קצת לא אורתודוכסי,אבל כמו שכבר ציינתי כיפה אדומה ומשפחתה היו קונסרבטיוויים.

חבשה כיפה אדומה את כיפתה האדומה היפה ביותר, לקחה סל (כי היא הייתה נגד שימוש בשקיות פלסטיק) מלא בכל טוב המוצרים עליהן ממליצים הבלוגרים (במסגרת ביקורת מוצרים) ויצאה לדרך אל סבתה.

תחילתה של הדרך עברה ללא מאורעות מיוחדים. אמנם שלוש פעמים כיפה אדומה כמעט נדרסה כשניסתה לעבור את הכביש במעבר חציה, פעמיים היא כמעט דרכה בשאריות ריחניות של כלבים ופעמיים הצליחה להתחמק ברגע האחרון מאופניים חשמליים שדהרו לקראתה – אך כל אלה היו אירועים רגילים לחלוטין בעירה של כיפה אדומה כך שאי אפשר למנות אותם תחת הכותרת "אירועים מיוחדים".

אבל, בערך באמצע הדרך, נחרדה כיפה אדומה לראות מולה זאב. חוש ההדחקה המפותח של כיפה אדומה היה יכול לגרום לה לחשוב כי מדובר בכלב רגיל המשוטט ברחוב ללא רצועה וללא בעלים, אך קצת הפריעה להדחקה העובדה כי הזאב ניגש אליה ופתח בדברים בעברית צחה (הוא אפילו הקפיד על הגיה נכונה של הא, אלף ועין!):

"כיפה אדומה יקירתי! איזה עונג בלתי צפוי הוא לראותך כאן! לאן מועדות פנייך?"

כיפה אדומה אמנם ידעה כי אסור לה לדבר עם זרים, אך בשל ההפתעה הבלתי צפויה למשמע זאב מדבר היא ענתה בגמגום מסוים: "א…א..ני הולכת לבקר את… את… סבתא. היא חו…לה"

לזאב זה הספיק. הוא הכיר קיצור דרך מצוין לבית של סבתא. הוא הפנה עורף לכיפה אדומה ויצא בריצה לכיוון הבית של סבתא. (בדרך ראה אותו ילד שנבהל והחל לקרוא: "זאב! זאב!" אבל אף אחד לא הקשיב לו).

כיפה אדומה החליטה שכנראה היא רק חלמה והמשיכה בדרכה כאילו לא קרה דבר.

בינתיים הזאב הגיע בריצה קלה לביתה של סבתא ודפק על הדלת. "מי שם?" שאלה סבתא והזאב ענה: "זוהי נכדתך, כיפה אדומה". הזאב לא היה כל כך מוכשר בחיקוי קולה של ילדה בת תשע (ושלושה חודשים), אבל שמיעתה של סבתא לא הייתה במיטבה והיא פתחה לו את הדלת.

הזאב האכזר התנפל על סבתא, קשר אותה לכיסא, דחף אותה לארון וקפץ למיטתה.

לאחר כרבע שעה נשמע צלצול בדלת. "מי שם?" שאל הזאב כשהוא מנסה לחקות את קולה של סבתא.

"זוהי נכדתך, כיפה אדומה" קראה כיפה אדומה והזאב חייך לעצמו מכיוון שהיא ענתה בדיוק במילותיו שלו (או להיפך) וקרא: "היכנסי!"

הדלת נפתחה ואל החדר נכנסה כיפה אדומה בחיוך גדול כשהיא מדקלמת שאלות ללא הפסקה וללא להמתין לתשובות: "סבתא, סבתא- למה יש לך עיניים גדולות כל כך? סבתא, סבתא – למה יש לך אוזניים גדולות כל כך? סבתא, סבתא – למה יש לך אף גדול כל כך? סבתא, סבתא – למה יש לך שיניים גדולות כל כך?"

הזאב היה המום. הוא לא ציפה למטר השאלות הזה. הוא התכווץ במיטה תחת השמיכה מנסה להסתתר ממבטה של כיפה אדומה. הוא ניסה לחקות את קולה של סבתא ושאל: "כיפה אדומה יקירתי, למה את מטרידה את סבתך הזקנה בשאלות רבות כל כך? מה עליי לענות?"

כיפה אדומה עצרה לרגע וחשבה. בהיסוס מסוים היא ענתה: "מה לגבי – 'כדי לטרוף אותך'?"

הזאב היה מופתע עוד יותר. משהו היה כאן לא בסדר. הוא הבין שתוכניתו השתבשה אבל לא ידע מה לעשות. הוא שאל – "אבל למה שאומר 'כדי לטרוף אותך'? האם זו התשובה לה את מצפה מסבתך החולה?"

"זה מספיק!" קראה כיפה אדומה "אתה אמרת שאתה רוצה לטרוף אותי! זאב אכזר!"

מיד פרצו לחדר מספר שוטרים חסונים מלווים בפקחי רשות שמורות הטבע, עצרו את הזאב  ושלחו אותו למאסר עולם בשמורת טבע שם הוא זכה לאספקת מזון ושעשועים עד סוף ימיו.

סבתא שוחררה מכבליה במהירות וביעילות, חיבקה את כיפה אדומה בשמחה וישבה לאכול מהמטעמים שהיא הביאה לה ולאחר מכן כתבה עליהם ביקורת אוהדת למרות ששנאה אותם.

וזהו סוף הסיפור.

ורק למי שתוהה כיצד ידעה כיפה אדומה על המזימה הנוראית של הזאב הרשע – זה די פשוט: כבר כשהייתה בת ארבע (ושבועיים) אימה סיפרה לה את הסיפור הידוע על כיפה אדומה. כיפה אדומה התאהבה בסיפור, לכן בחרה לחבוש כיפה אדומה ולכן זיהתה את מזימת הזאב מיד כשנקרה על דרכה.

מוסר השכל:  ספר – זה כל הסיפור.

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – אלקנה סמורה– בבלוג של עננת