008 והתחבורה הציבורית

הסוכן החשאי העשוי ללא חת ובעל הרישיון לאופנוע קל (עד 125 סמ"ק) גיא אג"ח התעורר מוקדם בבוקר בהרגשה ברורה שמשהו חשוב עומד לקרות היום.

הוא נשאר במיטה בעיניים עצומות וניסה להתרכז כדי להגיע למסקנה מהו אותו דבר חשוב.

האם הוא יישלח היום לשליחות חשאית בעורף האויב? האם הוא צפוי לקבל העלאת שכר? ואולי תג העובד שלו ישודרג והוא יקב מספר 007 או אפילו נמוך עוד יותר?

 

לצערו, אף אחת מהמחשבות האלה לא נראתה מוכרת. כלומר, הן היו מוכרות לו היטב כי הן חלפו בראשו לא פעם, אך הן לא היו מוכרות מהמציאות.

גיא החליט לפקוח את עיניו ולהסתכל סביב. ודאי משהו בחדר יזכיר לו את האירוע המיוחד הצפוי היום.

החפץ הראשון עליו נפל מבטו היה השעון המעורר שלו (היה לו שעון מעורר אמיתי שהיה גם רדיו!). הוא הופתע לגלות שבעצם השעה לא הייתה כל כך מוקדמת כמו שהוא חשב כשהוא התעורר: השעה הייתה כבר שמונה וחצי בבוקר.

 

הוא תהה האם להתרכז בפתרון התעלומה מדוע השעון לא צלצל בשבע, אבל מהר מאוד הוא הבין שהוא פשוט לא כיוון אותו לשעה זאת (או לשעה כלשהי) ומיהר צאת מהמיטה כדי להתכונן ליציאה לסוכנות.

 

ואז הוא נזכר מה מיוחד באותו יום: אתמול הוא הכניס את האופנוע הקל שלו (125 סמ"ק) למוסך לטיפול קטן ואחר הצהריים הסתבר שהאופנוע יישאר שם יום נוסף. היום גיא יצטרך להגיע לסוכנות בתחבורה ציבורית.

 

כבר אתמול בערב גיא בדק בטלפון שלו (שהוא גם קונסולת משחקים ומחשב משוכלל) וגילה שיש קו אוטובוס אחד שמגיע ממקום לא רחוק לביתו למקום לא רחוק מהסוכנות (או שני קווי אוטובוס, או אוטובוס ורכבת, או אופניים ורכבת).

גיא הרגיש מוכן למשימה. אך בכל זאת, כדי להיות מוכן עוד יותר, הוא התלבש, התגלח, צחצח שיניים, שתה קפה, ארז תיק ויצא לדרך.

 

לאחר מכן הוא חזר הביתה לקחת את הטלפון שבלעדיו הוא לא יצליח להגיע ואת תג העובד שבלעדיו הוא לא יוכל להיכנס לסוכנות.

 

באמצעות הטלפון וכמה אנשים טובים (שהוא קיווה מאוד שהם לא סוכני אויב) הוא הצליח למצוא את תחנת האוטובוס הנכונה תוך פחות מרבע שעה. הוא חיכה עוד 20 דקות לאוטובוס וכשזה הגיע הוא עלה  אליו בנחישות וגילה אתגר שכל האימונים המפרכים שלו לא הכינו אותו אליו: לא ניתן לשלם באוטובוס אלא צריך כרטיס רב-קו טעון מראש!

 

גיא ירד מהאוטובוס ויצא למצוא מקום בו ניתן לרכוש את הכרטיס האמור. הוא עבר מחנות לחנות ושאל בכל מקום האם זהו המקום הנכון. בזכות כושרו הגופני המעולה הוא הצליח לכסות בזמן קצר יחסית שטח גדול למדי, אך מאמציו העלו חרס.

לאחר זמן מה הוא עצר לקנות לו קפה ומאפה.

 

בזמן שישב לאכול ולשתות הוא ניסה לגבש תכנית פעולה באמצעות מוחו האנליטי. לאחר שהעלה ופסל מספר רעיונות (כמו לדוגמא לחטוף אוטובוס ולהכריח את הנהג להסיע אותו לסוכנות) הוא מצא תכנית מושלמת: בשימוש זהיר וקפדני בטלפון שלו (שהוא גם מצלמה וגם מכשיר ניווט לוויני רב עוצמה) הוא יתקשר למזכירה גברת כספית-מצחיקה ויודיע לה שהוא חולה היום ולא יוכל להגיע לעבודה.

 

הוא כבר עמד להתחיל בשלבים הראשונים של תכניתו (שלב א: איתור מספר הטלפון ושלב ב: חיוג) כאשר הוא הרים את מבטו מכוס הקפה ונוכח שבית הקפה בו הוא יושב נמצא ממש מול משרדי הסוכנות.

 

לאחר חמש דקות הוא נכנס למשרדו בחיוך ניצחון וסימן לעצמו עוד הישג קטן (או אולי בינוני): הוא ניצח את סוכני האויב שתכננו את התחבורה הציבורית בארץ.

 

מוסר השכל: אם הייתה תחבורה ציבורית יעילה בארץ, הייתי צריך למצוא נושא אחר לסיפור

 

 

שבת שלום!

 

 

 

והרשומה המומלצת היא – The Timeless Trees of the Schulman Grove of Ancient Bristlecone Pines – בבלוג של Mamma Quail

 

 

18 מחשבות על “008 והתחבורה הציבורית

  1. תחבורה ציבורית זו מכה שלא כתובה בספרים.
    לא רק שלא מגיעה למקומות חשובים, גם לא נגישה. כולל רכבות.
    חובה לתאם מראש וזו מכה אמיתית. לא להתנהל כשווה בין שווים.
    אם התחבורה הייתה נגישה, וללא שביתות כל שני וחמישי,
    לא הייתי צריכה להחזיק רכב, ולחסוך אלפי שקלים בשנה.
    עצוב.

  2. נו, את דעתי בנושא בכללותו כבר קראת. אוסיף רק שדווקא אפשר לקנות אצל הנהג כרטיס פלסטיק אנונימי עם נסיעה בודדת, במחיר 10.90 ש"ח (מצוטט מהעלון, לא מניסיון אישי, אם כי ראיתי את זה קורה, מרחוק).
    סופ"ש נעים 🙂

    • כן, את נתת לי חלק קטן מההשראה לרשומה… ידעתי על האפשרות אבל היא לא התאימה לי לסיפור 😉
      תודה ושבת נעימה!

  3. הסיפורים של ך תמיד מעלים חיוך על פני אין ספק שתחבורה ציבורית בארץ זה פרויקט כל בוקר שלא נאמר הפקקים בכבישים שבת נעימה

  4. אכן צריך להיות בלש גשש מומחר עם רישיון להחזקת חתול כדי להצליח לנסוע בימינו אלא בתחבורה הציבורית בישראל. למזלי אני משתמשת באינטיליגנציה שלי וברשיון החזקת החתול כדי להחזיק בארנק 4 כרטיסי רב קו שרובם טעונים מתישהוא במהלך הזמן לכל צרה שלא תבוא. וגם אז אני מוצאת את עצמי לפעמים במצב המביך שהאוטובוס כבר התחיל לנסוע בעודי מגלה שאבוי הרב קווים שלי ריקים…
    אכן אין ספק שהקדמה שהביא לנו שר התחבורה פשוט מקדמת אותנו קדימה כל הזמן. כי מי שלא הולך קדימה, הולך ברגל

    • 4 כרטיסי רב קו??? את בהחלט מוכנה לכל תרחיש! אני ממנה אותך סוכנת חשאית של כבוד 🙂
      תודה על התגובה ושבת נעימה!

  5. וואו, כתבת בנושא הנוגע מאוד ללבי , (כרטיס הרב קו) אבל אצטרך לכתוב את הנושא בעצמי כסיפור בפני עצמו. אומר רק שאנחנו הקשישים , יכולים לעלות לאוטובוס תמורת 3 שקלים במטבעות ולא צריכים בינתיים לרכוש כרטיס רב קו. (או חופשי חודשי ) כי הקשישים לא יוצאים לנסיעות אלא במקרים חריגים. עם כמות הנסיעות של הקשישים לא שווה עבורה לרכוש כרטיסים קבועים ויקרים.

    • הנושא גם נוגע ללבי… אני לא נוסע הרבה באוטובוסים (וברכבת) אבל נראה לי שאני משתמש בתחבורה ציבורית יותר מהממוצע בשכבה החברתית שלי – בד"כ אני משתמש בתחבורה ציבורית פעם בשבוע. עד לפני כעשרה חודשים זה היה 3-4 פעמים בשבוע 🙂

      אשמח לקרוא מה שתכתבי – בתגובה שתפוז יסכימו ליידע אותי על כך שכתבת…

      תודה על התגובה ושבת נעימה

  6. אין ספק שמצב התחבורה הציבורית בארץ מצריך ראורגניזציה. אולי תשלח את הסוכן המוכשר שלך לעשות משהו בנידון?
    תודה.

  7. עטפת בסיפור נחמד את בעית התחבורה הציבורית ואת ענין הרב קו..לפחות התחשבו באזרחים הותיקים שיכולים לשלם במטבעות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s