הנושא החם – ספרים שאהבתי בילדותי

במדור השרביט החם  הוצע לנו לכתוב על ספרים שאהבנו בילדותנו.

במדור הזכרתי שני ספרים שמאוד אהבתי בילדותי. הראשון שבהם הוא "אייבנהו" – רומן היסטורי מאת סיר וולטר סקוט שיצא כבר ב-1820.  כמו שמוסבר על הסרט "הנסיכה הקסומה", יש בו הכל (כמעט): קרבות הרפתקאות, אהבה, טובים נגד רעים… בניגוד לנסיכה הקסומה אין בו מפלצות, אבל יש בו אנטישמיות שזה סוג של מפלצת.

קראתי את הספר מספר רב של פעמים ונהניתי כל פעם מחדש.

הספר השני שהזכרתי במדור הוא " חוודג'ה נאסר א דין". ספר הומוריסטי על גיבור עממי שמצליח בתחכומו להתגבר על שליטים עריצים ושלטון בירוקרטי (כנראה לא המושגים בהם השתמשתי בתור ילד). רק כשהכנתי את ההצעה לשרביט גיליתי שהסופר היה רוסי יליד לבנון.

גם את הספר הזה קראתי הרבה.

הייתי ילד שאהב לקרוא וקרא כל ספר שנפל לידיו. שאלתי ספרים בספריה העירונית ובספריית בית הספר, אבל איכשהו רוב הספרים שקראתי היו הספרים שנמצאו בבית. (כך למשל הגעתי לקרוא בנערותי את "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי") . היום אני מבוגר שאוהב לקרוא וקורא כמעט כל ספר שנופל לידיו…

היו בבית גם הרבה מאוד ספרים של אפרים קישון, אותם אהבתי לקרוא  וגם להקריא לאחים שלי (אם הם הסכימו להקשיב). בניגוד לאייבנהו ונאסאר א-דין, את ספרי קישון המשכתי לקרוא גם בבגרותי. אני פחות קורא אותם היום בעיקר כי את רוב הסיפורים אני כבר יודע בעל פה…

אהבתי גם את הספרים של אריך קסטנר – במיוחד את "35 במאי" שלטעמי הוא ספר מעולה גם היום.

נזכרתי בשני ספרים פחות ידועים שהיו אצלנו בבית ואהבתי בתור ילד.

את הראשון הזכרתי כבר בבלוג לדעתי – "המשמנאים והמרזנאים" –  ספר צרפתי מאת הסופר הלא מאוד ידוע אנדרה מורואה.    הספר מתאר עולם בו בני האדם נחלקים לפי המשקל שלהם – יש מדינה של אנשים רזים ומדינה של אנשים שמנים והן נלחמות זו בזו (ספויילר: בסוף מושג שלום). מאוד ברור שמדינת המרזאנים היא גרמניה ואילו מדינת המשמנאים היא צרפת.

כשהכרתי את עננת גילינו שגם לה היה בבית את הספר וגם היא אהבה אותו….

הספר השני נקרא "צ'פלין בציד שודדים".  כשחיפשתי כעת את הספר באינטרנט שמחתי למצוא רשומה של דני קרמן עליו (הקישור ששמתי לשם הספר). דרך הבלוג של קרמן גיליתי שהסופר שכתב את הספר הזה (ב-1932!) הוא גרמני בשם אנטון פרנץ היינריך שהיה בן דורו של אריך קסטנר.

הספר מספר על חבורת ילדים שמצלמת סרט בסגנון צ'רלי צ'פלין ותוך כדי יצירת הסרט מפענחת שוד אמיתי.

והנה תגלית מפתיעה יותר: סיפרתי לעננת תוך כדי כתיבת הרשומה על הספר ומסתבר שיש לנו בבית עותק של הספר הזה – עותק שהיה של אבא שלה ז"ל – וגם היא מאוד אהבה אותו בתור ילדה…

עננת שלפה את העותק וצילמתי מתוכו את דף השער הפנימי בו אביה העתיק את שם הספר והסופר:

מדהים אותי לחשוב שספר שאהבתי בתור ילד נמצא אצלי בבית והיה אהוב גם ע"י עננת ואביה ואני לא ידעתי זאת…

הפספוס הוא שלא  הקראנו אותו לילדים כשהיו בגיל המתאים.

אני חושב שבנקודה זאת כדאי לעצור את הרשומה – מעל זה לא אוכל להתעלות כנראה…

.

והרשומה המומלצת היא – לין הגדול ולין הקטן – ספר ילדות מיוחד שאהבתי ועוד – בבלוג של קנקן