מצות שעבר עליהן הפסח – סיפור לשבת

מכל החגים, פסח היה החג האהוב ביותר על מוצי (שם בדוי, אין קשר למוצי אביב למרות שהסיפור מתרחש באביב). הוא אהב את הנקיונות לקראת פסח, את ליל הסדר, את הקריאה בהגדה וכמובן את מאכלי הפסח.

בצעירותו אהב מוצי מאוד לאכול עוגיות קוקוס ומצות (בעיקר עם שוקולד).
לצערו, ככל שהתבגר, מאכלים אלו איבדו מקסמם. הסתבר לו שעוגיות הקוקוס מתוקות מדי והמצות יבשות מדי (אפילו אם מורחים אותן בשכבה עבה במיוחד של שוקולד).

עובדות אלה לא מנעו ממנו לאכול בפסח עוגיות קוקוס ומצות, אבל מדי שנה הוא קיצץ קלות בכמויות.

בשלב מסוים הוא הפסיק לאכול עוגיות קוקוס כמעט כליל, אבל המצות היוו מצרך יסוד שלא ניתן לוותר עליו.

כשהיה מוצי ילד וחי עם משפחתו הגדולה ושומרת הכשרות, היה קונה אביו לקראת הפסח חבילה (או שתיים) של שניים וחצי ק"ג מצות וכל המצות היו נעלמות מהבית עד ליום העצמאות.

כשבגר מוצי ועבר לגור בדירה משלו, הוא החליט לקנות כמות מצומצמת יותר של מצות.

בפסח הראשון שלו בדירתו העצמאית הוא קנה חבילה של 400 גרם מצות והיא הספיקה לו בדיוק עד סוף החג.

בפסח השני הוא קנה חבילה זהה בגודלה, אך איכשהו נעשה לו נס והמצות הספיקו לו עד יום העצמאות.

בפסח השלישי עמד מוצי לפני משבר: הסתבר לו כי יותר לא ניתן להשיג חבילות של 400 גרם, אלא רק אם מדובר במצות עם ביצים, עם יין, עם שוקולד, מסובין או מחיטה מלאה (או הכל יחד).

למרות אהבתו למצות עם שוקולד, העדיף מוצי לקנות מצות רגילות שאותן יוכל למרוח במה שירצה (כולל שוקולד), להכין מהן מצבריי ועוגת מצות (עם שוקולד) וגם לשבור אותן לתוך המרק.

לאחר התלבטות ארוכה וביקורים בכמה חנויות – בהן גם לא נמצאו חבילות מצות קטנות – קנה מוצי מחוסר ברירה חבילה של ק"ג מצות.

הוא פיזר חלק מהמצות בבית הוריו, אחרות בבית חברתו ועוד כמה אצל חברים ומכרים אליהם הוזמן במהלך החג, אבל במוצאי החג עדיין נותרו אצלו כחצי ק"ג מצות.

יום העצמאות היה כבר קרוב, ולמרות כמויות המצבריי האסטרונומיות שהוא צרך, עדיין נותרו אצלו מצות לא מעטות.

ביום העצמאות עצמו הוזמן מוצי ל-"על האש" המסורתי ורעיון גדול עלה במוחו: הוא אפה פשטידת מצות ענקית שתספיק לכל המוזמנים.
אמנם  בסופו של היום רוב הפשטידה הגיעה לפח, אבל המטרה הושגה: דירתו של מוצי נותרה נקייה ממצות וכשרה לחמץ למהדרין.

הימים נטולי המצות חלפו להם חיש קל ושוב מצא את עצמו מוצי מול חבילות המצות (נא לא לשבור את השיניים על משפט זה).

ושוב – למרבה האכזבה – לא היו בחנויות חבילות מצות קטנות מקילו אחד.

הריטואל של השנה שעברה חזר, אבל במוצאי החג נשארו למוצי כמה מצות יותר מבשנה שעברה.

וחמור מכך – כשהוא הוזמן ל"על האש" הזהירו אותו המארחים לא להביא פשטידת מצות (כי הם יכינו כזאת בעצמם).

מוצי שקל לשרוף את המצות שנותרו במדורת ל"ג בעומר, אבל החינוך שלו לא אפשר לו להשמיד אוכל סתם כך (ולאלה מהקוראים שחושבים שמצות הן לא אוכל אני רוצה להמליץ על מצה עם שוקולד).

היה קצת מוזר לאכול פשטידת מצות בשבועות, אבל הוא השתדל להוסיף לה הרבה גבינות כך שהאורחים שלו כמעט לא הרגישו שמדובר במצה.

ועוד פסח הגיע… וגם עבר. מוצי ניסה לעניין את משרד השיכון ברעיון נהדר להוזלת מחירי הדיור, אבל כמה ספקנים חסרי תקווה טענו שבניינים ממצות לא ישרדו את החורף – אפילו חורף ישראלי.

בצר לו ניסה מוצי להנהיג אכילת מצה בדבש בראש השנה אבל המנהג החדש לא הצליח לכבוש את המדינה בסערה.

גם הסופגניות מקמח מצה (כלומר ממצות שבורות) לא היו הצלחה גדולה.

יש לי מתכון מצוין לאוזני המן: לוקחים מצה, מורחים אותה בשוקולד ושוברים בצורת משולש.

מוסר השכל: לא סתם נאמר בהגדה: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה"

שבת שלום ואחרי פסח שמח!
והרשומה המומלצת היא – A Déjà vu Spring Hike to Frog Lake at Henry W Coe State Park – בבלוג של Mamma Quail