בבקשה קראו את הרשומה הזאת (או לא)

במדור השרביט החם מוצע לכתוב על בקשות – ויותר ספציפית על מקרה בו ביקשנו דבר שידענו שכמעט בטוח שייענה בשלילה.

אני מאלה המוזכרים בתחילת המדור – אלה שקשה להם לבקש. נדיר מאוד שאבקש עזרה ממישהו. אני כמעט לא מבקש מבני המשפחה שיעזרו לי בעבודות הבית (ולמה בכלל ש"יעזרו לי"? למה שלא סתם "ישתתפו"?(, קשה לי לבקש ימי חופשה כאשר יש לחץ בעבודה. קשה לי לבקש הנחה כשאני קונה משהו גם אם אני יודע שבאותו תחום מקובל לתת הנחות.

יש גם יוצאי דופן, הראשון הוא בעבודה – לרוב אני מסתדר לבד בעבודה (בכלל, "מסתדר לבד" יכול היה להיות שמי האמצעי אם הייתה אופציה כזאת), אבל במהלך השנים למדתי שאם יש מישהו שמבין יותר ממני באיזה נושא, זאת לא בושה ואפילו רצוי לבקש את עזרתו או עזרתה.
במהלך השנים למדתי גם שיש אנשים שמבינים יותר ממני…


למדתי גם לבקש הנחות בביטוח (רכב ודירה) – כי אם לא מבקשים לא מקבלים, אבל אם מבקשים מקבלים תמיד. תחום הזוי, אבל לא בזה הרשומה עוסקת.

קל אולי להבין שאם קשה לי לבקש בקשות באופן כללי, מן הסתם קשה לי (אולי עוד יותר) לבקש דברים שבסבירות גבוהה לא אקבל.  אני מנסה להיזכר במקרה כזה שקרה לי אבל ממש לא מצליח. הסיכוי שאעשה דבר שכזה דומה לסיכוי שאכתוב רשומה רצינית ואישית בבלוג שלי ואפילו אפרסם אותה. בעצם הוא קטן בהרבה.

ובכל זאת, חשבתי על דבר אחד (או בקשה אחת שלא ביקשתי) מיד כשקראתי על נושא השרביט החם: בערך  עשרה חודשים אחרי שהתחלתי את עבודתי הנוכחית, עלתה בי מחשבה על כך שאני צריך לבקש העלאת שכר. אולי כדאי לציין שבמהלך חיי המקצועיים נראה לי שקיבלתי יותר הפחתות שכר (בגלל "המצב") מאשר העלאות שכר. אני זוכר במיוחד עבודה שהתחלתי ב-2001 (לאחר התפוצצות "הבועה" בזכותה נסגר הסטארט-אפ בו עבדתי). פחות מחודשיים אחרי תחילת העבודה הוחלט על הפחתת שכר לכל העובדים בגלל שהחברה הייתה בקשיים. ההפחתה הייתה גבוהה יותר (באחוזים) ככל שהתפקיד היה בכיר יותר ואני הייתי בתפקיד בכיר מספיק כדי לקבל הפחתה משמעותית.  אולי הייתי צריך לבקש שהכר שלי לא יופחת בגלל שרק הגעתי וזהו השכר שהובטח לי בחוזה, אבל כמובן שלא ביקשתי.

בכל אופן, בחברה הנוכחית התחלתי לחשוב על לבקש העלאת שכר. אחרי לבטים החלטתי שכאשר תמלא שנה לעבודתי בחברה אגש למנהל ואבקש העלאת שכר. באופן מפתיע ומשמח, לפני שהגיע המועד קיבלתי העלאת שכר בלי לבקש!  זה מקרה נדיר יחסית לדעתי, אבל בחברה בה אני עובד מסתבר שלא כל כך נדיר.

מוסר השכל: לפעמים לא חייבים לבקש. אבל הרבה פעמים זה כדאי. ובכל זאת זה לא קל.



והרשומה המומלצת היא – אלון מצוי? מה מצוי פה? – בבלוג של עננת

15 תגובות על ״בבקשה קראו את הרשומה הזאת (או לא)״

  1. שכחת לבקש ביטול עמלות בבנק 🙂 ניתן חלקית,
    ולבקש זו לא בושה. זה לא נעים ועוד יותר לא נעים שניגשים אליך לשאול אם אתה צריך עזרה.
    ולא פעם באמת צריכה עזרה. אז למדתי לבקש. חשוב שיהיה עם חיוך גם אם כואב.
    רשומה חשובה.
    מזל טוב להעלאה.
    ושבוע טוב

    1. אכן לא ביקשתי, אבל הפחתתי לעצמי את העמלות ע"י מעבר למסלול מינימלי. לעומת זאת ביקשתי (וקיבלתי) ביטול "דמי כרטיס" על כרטיס אשראי שברשותי.
      לבקש זה לא בושה אבל לי זה קשה.
      תודה ושבוע טוב גם לך

  2. כבר בכותרת יש הטרמה (מהמילה טרם) למה שאתה כותב.
    נכון הקושי לבקש הוא גדול, מי כמוני יודעת וגם כשמציעים עזרה אני נוהגת לדחות, הרי אני מהמסתדרת.
    ובכל זאת החיים מלמדים אותנו שיעור ואני קוראת על השינוי האיטי אך הברור שחל בך.
    ככל שתעז יותר תגלה שחבל על הזמן האבוד בו חששת, התביישת, חשבתי שזזה אינו מכבודך (מחק את המיותר).
    על כך נאמר טוב מאוחר מאשר לעולם לא.

    1. הכותרת המקורית הייתה ללא הסוגריים אבל הוספתי אותם לאחר מחשבה נוספת… שמח לשמוע שגם את במועדון "המסתדרים".
      מי יודע מה צופן העתיד…
      תודה ושבוע נעים

  3. יופי של שם בחרת לרשומה)))
    ואכן צריך ללמוד לבקש וזה באמת לא קל.
    אגב, זה לא הולך ונעשה קל עם השנים….

  4. זה שכבר קיבלת בלי לבקש לא אומר שלא צריך לבקש כשיגיע המועד שרשמת לעצמך חחחח
    אצלנו בעבודה יש בחור שכל שנה בחודש דצמבר מבקש העלאת שכר. הוא היחיד שעושה את זה (אני עובדת שם 15 שנה) יש עובדים שעובדים 4-5 שנים מבלי לבקש והוא לא מפספס אף פעם
    יעל

    1. לבקש העלאת שכר קצת אחרי שקיבלתי אחת??? נשמע לי מוגזם…
      את יודעת אם הבחור הזה גם מקבל העלאת שכר כל שנה?

      תודה ושבוע נעים

      1. מקבל מקבל – 1000 ברוטו כל פעם. והשנה היחידה שלא הסכימו לו הוא דרש במקום קרן השתלמות וקיבל….

  5. ראשית כל הכבוד שכתבת למדור השרביט החם, בכל פעם מחדש זה משמח אותי מאד, אז תודה.
    מאד אהבתי את הרשומה הזאת, וקצת התעצבתי כשהבנתי שגם אתה, כמו רבים אחרים, מתקשה לבקש דברים. גם נמנע מבקשות בכלל, גם מבקשות עזרה. מעולה שבענייני עבודה למדת להיעזר במי שיש לו יתרון בתחום מסוים, גם זה לא מובן מאליו. חייכתי כשקיבלת העלאה בשכר עוד לפני שהספקת לבקש. בתחום הנוכחי שלי (האימון) הייתי אומרת על זה שקיבלת עוד הוכחה שהמנגנון האוטומטי שלך (שלא לבקש) הוא מנגנון שעובד עבורך, ואין סיבה לשנות אותו.
    אני מאלה שלמדו בגיל צעיר מאד לא לבקש כדי לא להתאכזב מהסירוב, ועם השנים ועבודת ההתפתחות העצמית שאני עושה, אני מתרגלת כן לבקש, וזה לא פשוט לי בכלל. אגב יש כאלה שבמקום לבקש מתלוננים. וגם אותם צריך ללמד לבקש, במקום להתלונן.
    אבל הנה ביקשת שיקראו את הרשומה הזאת (ומייד סייגת, אבל זה גם חלק מסגנון הכתיבה שלך כאן ) והנה כמה וכמה קראו ואף הגיבו – זה צעד בכיוון הנכון. המשך כך.

    1. תודה רבה על התגובה המושקעת. שמח שאהבת. אני לא בטוח למה ואיך למדתי לא לבקש, אבל אני כזה כבר הרבה זמן. מילדות בוודאי.
      לפחות אני לא מתלונן במקום…
      ותודה לך על הצעת הנושא

      שבוע נעים!

  6. אולי זה עניין של שכבת גיל? כי גם אני לא ממש מבקשת דברים (ואם כבר העזתי אי פעם, הרי נתקלתי יותר באכזבות מאשר היענות).
    מצד שני – אולי אפשר להשוות 'בקשה' ל-'שאלה'? ובמקרה זה, קל יותר להבין שמי שלא שואל לא יכול לקבל שום תשובה…
    חומר למחשבה…

    1. אני לא באמת יודע אם זה קשור לגיל. לדעתי יותר לאופי. אבל כמובן שיש גם עניין של חינוך…
      לרוב מי שלא מבקש לא מקבל. אבל גם לא נדחה 🙂

      תודה ויום נעים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s