כמובן שאין דבר כזה… כלומר יש הרבה מתכונים שאני אוהב והרבה שאני מבשל, אין אחד המועדף עליי באופן מובהק יותר מהאחרים.
בילדותי אהבתי לעזור לאמא במטבח. אהבתי גם את שיעורי "כלכלת בית" בהם למדתי להכין כל מיני מאכלים. ממש חבל לי שכיום אין שיעורים כאלה בבתי הספר.
אחר כך הייתה תקופה בה לא ממש בישלתי. לכל היותר הכנתי כל מיני תבשילים מהירים קנויים.
קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא התחלתי גם לבשל. כשגרנו בארצות הברית בשנים 1997-1999 בישלתי יותר וכשחזרנו לארץ אפילו יותר. בזמן שגרנו בארצות הברית התאהבתי בבישול הודי והרבה מהבישולים שלי היו בהשראת המטבח ההודי (אם כי לרוב בחריפות מופחתת משמעותית יחסית למקור).
כבר הרבה שנים שאני הבשלן העיקרי בבית (פרט כמובן למנות בשריות אותן אני לא מוכן לבשל…)
ב-2014 פתחתי אפילו בלוג מתכונים בתפוז ז"ל. רוב המתכונים שפרסמתי היו וריאציות שלי על מתכונים מספרים או מהרשת אבל לפחות אחד היה תבשיל שהמצאתי לגמרי בעצמי ולא היה מבוסס על שום מתכון שאני מכיר. עד היום אני מכין אותו מפעם לפעם שני הילדים שלי אוהבים אותו (עננת פחות…)
המתכון הוא – בטטה עם אפונה וחומוס בסגנון הודי:
המצרכים הדרושים:
1 בצל קטן
1 שן שום
1 בטטה קטנה-בינונית
1 כוס גרגרי חומוס קפואים
3 כוסות אפונת גינה קפואה (עדיף לא עדינה)
קצת שמן זית
1 כפית זרעי כמון שלמים
1/2 כפית כורכום1/2 כפית כמון
1 כפית מלח
פלפל טחון טרי
קצת אבקת פלפל צ`ילי
אופן ההכנה:
קוצצים את הבצל ושן השום
מקלפים את הבטטה וחותכים לקוביות קטנות (בערך בגודל של האפונים)
מחממים את שמן הזית בסיר על אש גבוהה. כשהוא חם מוסיפים את זרעי הכמון השלמים ומערבבים כמה שניות
מוסיפים את הבצל והשום ומטגנים תוך ערבוב על אש גבוהה עד שהבצל משחים
לאחר שהבצל משחים מוסיפים את קוביות הבטטה לסיר וממשיכים לטגן תוך ערבוב עוד 2-3 דקות
מוסיפים לסיר את האפונה, החומוס והתבלינים וממשיכים לטגן תוך ערבוב עוד 2-3 דקות (אין צורך להפשיר את האפונה והחומוס)
מנמיכים את האש, סוגרים את הסיר ומבשלים עד שהאפונה, החומוס והבטטה חמים ורכים – כעשר דקות עד רבע שעה. מערבבים מדי פעם
משפחתו של יעקב (שם בדוי) נהגה תמיד לשהות בעשירונים התחתונים במדינה. אמו הייתה יתומה חד-הורית ואביו היה – מן הסתם – לא קיים.
למרבה המזל ליעקב לא היו אחים ואחיות כך שלא היו יותר מדי פיות להאכיל בבית (פעם יעקב מצא פיה בחצר ורצה לאמץ אותה אבל בסוף הסתבר שזה היה יתוש).
ובכל זאת, עם העלאות המחירים חשה המשפחה הקטנה (אך המגובשת) יותר ויותר קשיים כלכליים.
והנה הגיע היום שממנו חששו יעקב ואמו יותר מכל – במקרר לא נשאר קוטג' אחד לרפואה ובארנק לא היה אפילו שקל… לאחר לבטים רבים (מלווים בקרקורי בטן) הודיעה אמו של יעקב ליעקב כי אין להם עוד ברירה: על יעקב לקחת את האייפון המשפחתי לשוק החופשי ולמכור אותו לכל המרבה במחיר. (כזכור היה מדובר במשפחה ענייה, על כן יעקב ואמו נאלצו לחלוק אייפון אחד).
יצא יעקב לכיוון השוק החופשי כשהאייפון בכיסו ומבט אבל על פניו. פגש בו אדם אחד ושאל אותו מדוע הוא עצוב כל כך. הסביר לו יעקב את הסיפור ואותו אדם הציע מיד לקנות את האייפון תמורת חמישה אפונים.
בתחילה יעקב חשב שהאיש טיפש מטופש ומציע לו חמישה איפונים תמורת האייפון היחיד שלו, אבל לאחר שיחת הבהרה קצרה הסתבר כי האיש מציע לשלם חמישה אפונים – ירוקים, עגולים, קטנים.
יעקב הבין שיש לו עסק עם משוגע והתכוון להמשיך הלאה אבל האיש הסביר כי מדובר באפוני קסם – דבר שהעמיד את כל העסקה באור שונה לגמרי.
יעקב מכר את האייפון, קיבל את האפונים וחזר הביתה בשמחה.
אמו של יעקב הופתעה לראות אותו חזרה בבית תוך זמן קצר כל כך. הוא סיפר לה מה קרה והציג בגאווה את אפוני הקסם. להפתעתו אמא לא הייתה שותפה לשמחה. הוא אפילו לא ידע שהיא מכירה קללות כאלה. היא זרקה את האפונים דרך החלון והודיעה לו שהיא תלך בעצמה לשוק למכור את האייפד.
למחרת בבוקר כשיעקב קם משנתו הוא גילה (כצפוי) צמח אפונה ענק הצומח בחצרו.
יעקב יצא מהבית והתחיל לטפס על הצמח. הוא טיפס וטיפס וטיפס… נראה היה שצמח מתנשא לגובה של לפחות שני מטרים!
כשיעקב הגיע לראש הצמח הוא לא הופתע לגלות בית גדול (חמישה חדרים + 2 חדרי שירותים). הוא התגנב לתוך הבית בזהירות ומצא שם בקלות יחסית נבל חי ואווזה המטילה ביצי זהב.
הנבל היה דומה באופן חשוד לשכנו של יעקב… נבל ידוע בפני עצמו. יעקב הסתתר בפינה וחיכה שהנבל ייצא מהבית – דבר שקרה תוך זמן קצר יחסית.
כעת כל שנותר היה לעשות הוא לתפוס את האווזה המטילה ביצי זהב ולרדת למטה על צמח האפונה.
אבל מה יקרה אם הנבל ירדוף אחריו? ליעקב הייתה תוכנית ברורה מראש – הוא יחטוב את צמח האפונה באמצעות גרזן והנבל ייפול מהשמיים ויתרסק. הוא כבר ראה את זה בסרט.
אבל בשביל זה הוא צריך גרזן… יעקב התחיל לשוטט בחדרי הבית ולחפש גרזן. לאחר שהוא חיפש בכל מקום אפשרי ללא הצלחה, הוא התיישב מול המחשב בחדר העבודה וניסה לגגל "התחמקות מנבלים בגלישה על צמח אפונה ענק". למרבה הצער לא נמצאו תשובות שימושיות…
יעקב היה כבר מיואש למדי. הנה האווזה בהישג ידו וכל חלומותיו עומדים להתגשם – אבל כלום לא יקרה בגלל מחסור בגרזן? הוא שקל לתבוע את גוגל על ההפסד העתידי הצפוי לו כתוצאה מקוצר ידם.
אבל לפני שהוא יתבע אותם, הוא החליט בכל זאת לנסות את מזלו – אולי הנבל לא ירדוף אחריו?
ראשית הוא היה צריך לתפוס את האווזה. זה לא היה קל. היא התרוצצה ברחבי הבית, געגעה ונשפה. לאחר כעשרים דקות יעקב הצליח להטיל עליה שמיכה ולעטוף אותה טוב.
הוא התחיל לרדת על צמח האפונה כשהוא כל הזמן מסתכל לכיוון בית הנבל – אבל לא היה נראה שמישהו רודף אחריו. הוא הגיע לביתו בשלום והציג את האווזה לאמו בגאווה.
אמא לא הייתה כל כך מאושרת. היא שאלה את יעקב כיצד הוא יודע שהאווזה מטילה ביצי זהב. ליעקב לא הייתה תשובה יותר טובה מכך שהיא נמצא בבית שבקצה צמח האפונה…
הוא הציע שהם יחכו עד שהאווזה תטיל ביצה ואז הכל יהיה ברור.
אמא פתחה את החלון והצביעה על צמח האפונה – מסתבר שהוא שכב צמוד לאדמה והוביל לביתו של השכן… כנראה שכשיעקב התחיל לטפס עליו הוא נשבר.
אבל בניגוד אליו – יעקב לא נשבר. הוא התעקש שהצמח נשבר רק אחרי שהוא ירד והאווזה אכן תטיל ביצי זהב.
אמא ויעקב חיכו יום, חיכו יומיים, חיכו שלושה – והאווזה לא הטילה אף ביצה. לא ביצת זהב, לא ביצת כסף וגם לא ביצה רגילה.
אבל ביום הרביעי הם זכו לכמה הפתעות נעימות: ראשית, לארוחת צהריים אמא הגישה אווז צלוי! זה היה מאוד טעים.
בנוסף לקראת תום הארוחה נכנס לביתם השכן ממול שהיה שוטר. בחיוך גדול הוא הגיש להם את האייפון שנמכר תמורת חמישה אפונים. מסתבר כי המשטרה עצרה גנב אייפונים והשכן זיהה בין השלל את האייפון המשפחתי.
השמחה במשפחה הייתה רבה ואמא ויעקב הזמינו את השכן לאכול איתם את האווז הצלוי.
השכן התנצל ואמר שהוא מאוד עסוק – הוא מחפש אחר הברווזון המכוער שלו שנעלם מביתו ארבעה ימים קודם.
אמא אמרה שהוא ודאי הפך לברבור וטס לו לדרום – אבל זה כבר סיפור אחר.
מוסר השכל: גם ברווזון מכוער יכול לשמש מנה עיקרית נאה.
החיים שלי (או של אחרים) 