במדור השרביט החם הוצע לנו לכתוב על יוקר המחיה ואיך אנחנו מתמודדים אתו.
כמו כולם (או לפחות רוב האנשים החיים בישראל) גם אני מרגיש את העלייה ביוקר המחייה – המחירים בסופרמרקט עולים ובעצם בכל מקום – אני מרגיש את העלייה כשאני הולך לקנות ארוחת צהרים ליד העבודה, כשאני מקבל חשבונות וכשאני מכניס את הרכב למוסך.
אבל, למזלי, אני מרוויח משכורת מכובדת יחסית מצד אחד ומשתדל לשמור על התקציב מצד שני.
בתור מישהו שלא נולד עם כפית זהב בפה, קשה לי להוציא סכומי כסף גבוהים. לא שאני לא עושה זאת כשצריך, אבל לרוב אני מחפש את האלטרנטיבה הזולה יותר.
לדוגמא, בפעם האחרונה שקניתי לי נעלי הליכה (אני חושש שאצטרך שוב בקרוב), חיפשתי בחנויות משהו איכותי אבל זול. בסופו של דבר קניתי זוג נעליים בחנות דקטלון שהיא בהחלט זולה ולא הרגשתי שאני מתפשר על האיכות.
איכשהו זה כל כך חלק ממני עד שבדרך כלל אם אני מתלבט בין שתי אופציות בחנות גם אם אני לא יודע את המחיר יוצא שאני בוחר את האופציה הזולה יותר.
מילדותי יש לי עוד הרגלי חיסכון שלחלק מהקוראים אולי נראים מובנים מאליהם אבל לחלק אחר ודאי נראים מוזרים או לפחות מיותרים כמו לכבות את האור כשאני יוצא מהחדר או לשמור שקיות פלסטיק, בקבוקים וצנצנות לשימוש חוזר.
בניגוד למצב הכלכלי של משפחתי בילדותי המצב שלי היום טוב מהממוצע. איכשהו בחרתי מקצוע משתלם כספית (כשבחרתי במקצוע הזה הוא היה משתלם מהממוצע אבל לא כמו בימינו – ולא בחרתי בו בגלל הכסף)
כך שאני לא באמת חייב לחסוך כמו שההורים שלי עשו אבל בחלק מהתחומים (וממש לא בכולם) אני ממשיך בכך.
התוצאה בסופו של דבר היא שלשמחתי למרות שאני חש בעלייה ביוקר המחיה אני עדיין לא חש צורך לצמצם בהוצאות – מקווה שזה גם לא יקרה.
והרשומה המומלצת היא – וסילה שימבורסקה – בבלוג של chic
החיים שלי (או של אחרים) 