הנושא החם – תמונות המבטאות אתכם או את שהייתם בעברכם

מדור הנושא החם מספר על טרנד חביב בטיקטוק שמתבטא בעובדה שאנשים מצלמים סרטונים ובהם הם מבטאים את מי שהם או מי שהיו בעברם. המדור מציע השבוע  לכתוב בנושא זה פוסט – מילולי, צילומי (סטילס או וידאו קצר), או צירוף.

אני אולי לא לגמרי מבין את הכוונה פה אבל נראה לי שזה נושא די פתוח יחסית. החלטתי לנסות לספר קצת על עצמי, בליווי כמה תמונות (רובן מהרשת ולא שלי). אולי אצליח להבין יותר טוב מי אני או מי הייתי.

החלטות לחוד ומציאות לחוד… אחרי 650 מילים ו-6 תמונות הגעתי לגיל 21 🙂
אז שינית את ההחלטה שלי ואספר על עצמי פחות בפירוט וללא תמונות.

כשנולדתי ב-1967 המשפחה הייתה דתית. אבא שלי נולד למשפחה חרדית, אמא למשפחה מסורתית. מידת הדתיות של המשפחה ירדה לאיטה עד שבשלב מסוים אפשר היה לומר שאנחנו "מסורתיים" ולא "דתיים".
בכיתות א-י' למדתי בבתי ספר דתיים וכתוצאה מכך אני חושב שאני מכיר את הדת היהודית טוב יותר מהממוצע לאתאיסט חילוני.

בכיתה ח' הייתי צריך להחליט לאיזה תיכון אני הולך. ההורים כיוונו אותי ואת אחיי ואחיותיי (אני האמצעי מבין חמישה) ללמוד בתיכון "מקצועי". מסיבות לא לגמרי ברורות קסם לי ללמוד מחשבים. לא לגמרי ידעתי מה המשמעות של זה אבל זה היה נשמע לי מתאים.

יצא שכבר כ-42 שנים ברציפות אני עוסק במחשבים…
כמובן שיש תחומים רבים ושונים במחשבים וגם אצלי תחומי העיסוק השתנו במהלך השנים, אבל לפעמים אני מוצא את עצמי מקנא במי שהצליח לעסוק גם בדברים אחרים לפני, אחרי או במקביל למחשבים.

 אגב עתודה, שירתתי בסדיר 6.5 שנים, השתחררתי בדרגת סרן ועשיתי מילואים עוד כ-20 שנה. השתחררתי ממילואים בדרגת רס"נ ולמרות שלא ממש אהבתי את המילואים לפעמים אני קצת מתגעגע.

אני בזוגיות עם עננת כבר 34 שנים, מתוכם אנחנו נשואים קצת יותר מ-30 שנה. בזכותה יש לנו בבית חתולים חלק גדול מאוד מ-34 השנים האלה. אני אוהב גם כלבים, אבל תמיד יש לנו רק חתולים.

ב-1997 עננת ואני נסענו ל- RELOCATION   בארה"ב לעבודה על באג 2000. גרנו שם כשנתיים וחצי, מתוכן שנה באולבני ניו-יורק ושאר הזמן בארלינגטון וירג'יניה.  הייתה תקופה מאוד מעשירה במהלכה טיילנו הרבה, נחשפנו לתרבות אחרת ושיפרתי את האנגלית שלי. בזכות התקופה הזאת אני יודע לבטא את שם המדינה מסצו'סטס אותו לא הצלחתי לבטא קודם לכן…

מארה"ב חזרנו לארץ קצת יותר אנשים ממה שיצאנו – הבת שלנו נולדה שם. בארץ נולד הבן.
מאז שחזרנו מארה"ב אנחנו גרים בכפר סבא ודי אוהבים את העיר. לפני הנסיעה לשם הספקתי לגור בפרדס כץ (עד גיל 3…), בת ים, ירושלים, בני ברק, גבעתיים, רמת גן ומודיעין.

ב-15 השנים הראשונות אחרי שחזרנו מארה"ב עבדתי בכמה חברות הייטק שעבדו בעיקר מול לקוחות בחו"ל. בתקופה הזאת נסעתי לא מעט לחו"ל במסגרת העבודה והספקתי לבקר בין היתר בארה"ב, קנדה, שוויץ, גרמניה, ספרד, הולנד, אנגליה, סינגפור ודרום קוריאה.
הספק מרשים בהתחשב בכך שכשטסנו לארה"ב זאת הייתה המדינה השלישית בה ביקרתי אי פעם.

אבל מאז 2015 אני עובד בחברה שכל עסקיה בישראל בלבד ונסיעות העסקים שלי הן רק לתל-אביב.

מה עוד? אני אוהב לקרוא (הספר שאני קורא כרגע הוא the eye of the world – הספר הראשון בסדרת "כישור הזמן"), במוזיקה אני אוהב בעיקר רוק קלאסי ובעיקר את דיוויד בואי (אבל עוד רבים אחרים) ואני אוהב את המשפחה שלי.

יש עוד הרבה דברים שאני יכול לספר על עצמי, אבל אסתפק בזה. מי שקורא בבלוג שלי ודאי נתקל בעוד מידע (בעיקר ברשומות של הנושא החם…)

והרשומה המומלצת היא  – תמונות המבטאות אתכם או שהייתם בעברכם – בבלוג של adiad

הנושא החם – יוקר המחיה

במדור השרביט החם  הוצע לנו לכתוב על יוקר המחיה ואיך אנחנו מתמודדים אתו.
כמו כולם (או לפחות רוב האנשים החיים בישראל) גם אני מרגיש את העלייה ביוקר המחייה – המחירים בסופרמרקט עולים ובעצם בכל מקום – אני מרגיש את העלייה כשאני הולך לקנות ארוחת צהרים ליד העבודה, כשאני מקבל חשבונות וכשאני מכניס את הרכב למוסך.

אבל, למזלי, אני מרוויח משכורת מכובדת יחסית מצד אחד ומשתדל לשמור על התקציב מצד שני.

בתור מישהו שלא נולד עם כפית זהב בפה, קשה לי להוציא סכומי כסף גבוהים. לא שאני לא עושה זאת כשצריך, אבל לרוב אני מחפש את האלטרנטיבה הזולה יותר.

לדוגמא, בפעם האחרונה שקניתי לי נעלי הליכה (אני חושש שאצטרך שוב בקרוב), חיפשתי בחנויות משהו איכותי אבל זול. בסופו של דבר קניתי זוג נעליים בחנות דקטלון שהיא בהחלט זולה ולא הרגשתי שאני מתפשר על האיכות.

איכשהו זה כל כך חלק ממני עד שבדרך כלל אם אני מתלבט בין שתי אופציות בחנות גם אם אני לא יודע את המחיר יוצא שאני בוחר את האופציה הזולה יותר.

מילדותי יש לי עוד הרגלי חיסכון שלחלק מהקוראים אולי נראים מובנים מאליהם אבל לחלק אחר ודאי נראים מוזרים או לפחות מיותרים כמו לכבות את האור כשאני יוצא מהחדר או לשמור שקיות פלסטיק, בקבוקים וצנצנות לשימוש חוזר.

בניגוד למצב הכלכלי של משפחתי בילדותי המצב שלי היום טוב מהממוצע. איכשהו בחרתי מקצוע משתלם כספית (כשבחרתי במקצוע הזה הוא היה משתלם מהממוצע אבל לא כמו בימינו – ולא בחרתי בו בגלל הכסף)

כך שאני לא באמת חייב לחסוך כמו שההורים שלי עשו אבל בחלק מהתחומים (וממש לא בכולם) אני ממשיך בכך.

התוצאה בסופו של דבר היא שלשמחתי למרות שאני חש בעלייה ביוקר המחיה אני עדיין לא חש צורך לצמצם בהוצאות – מקווה שזה גם לא יקרה.

והרשומה המומלצת היא – וסילה שימבורסקה – בבלוג של chic

השרביט החם – מה בית הספר הרס לך (ומה הוא תרם)

במדור השרביט החם  הוצע לנו לכתוב על דברים שבית הספר הרס לנו או נושאים בהם הוא דווקא תרם.  הצעת הנושא הגיעה בעקבות רשומה של adiad בה היא ציינה שבית הספר הרס לה את חווית הקריאה.

בהתכתבות שלנו בתגובות היא ציינה שמערכת החינוך הרסה להרבה אנשים הרבה מקצועות כולל מתמטיקה ומדעים.

ניסיתי לחשוב על מקצועות או נושאים שבית הספר הרס לי ולא ממש הגעתי למסקנות. היו לי כמה מורים גרועים שהשניאו עליי מקצועות מסוימים – כרגע מה שעולה בדעתי זה בעיקר כימיה וקצת פיזיקה – אבל אני לא יכול לומר שבית הספר הרס לי את המקצועות האלה כי אני לא יודע אם הייתי מתעניין בהם בסיטואציה אחרת. אולי אם היו לי מורים טובים יותר הייתי ממש אוהב את המקצועות האלה ואולי אפילו פונה לקריירה הקשורה אליהם, אבל זה לא קרה ואני לא חושב שזה הרס לי משהו.

היו לא מעט מקצועות בבתי הספר שאהבתי – כמו למשל היסטוריה, ספרות תנ"ך ואזרחות.

לגבי תנ"ך – בבית הספר היסודי (שהיה דתי) למדנו תנ"ך בתור "ספר קדוש" שכולו אמת וכולו נכון. את זה לא כל כך אהבתי. אבל בתיכון (גם ב-ט' – י' בתיכון דתי וגם בי"א – י"ב בתיכון חילוני) למדנו תנ"ך באופן ביקורתי יותר ומאוד עניינו אותי הפרשנויות השונות לכמה מסיפורי התנ"ך.

אחת הדוגמאות היא כמובן סיפור הבריאה: בבית ספר יסודי למדנו שהעולם נברא בשישה ימים ואלוהים נח בשבת והאדם הוא נזר הבריאה.

רק בתיכון למדתי על כך שקיימים שני סיפורי בריאה הסותרים זה את זה ולמדתי פרשנויות שונות לסיפורים אלה.

מקצוע האזרחות נחשב בדרך כלל למשעמם אבל הייתה לי מורה מצוינת בתיכון שגרמה לי לאהוב את המקצוע.

ספרות והיסטוריה היו (ועודם) שני תחומים שאהבתי גם ללא קשר לבית הספר. אני חושב שמה שלמדתי בבית הספר בנושאים אלה הוא יחסית זניח לדברים שלמדתי מחוץ למסגרת בית הספר.

עוד תחום שהיה אהוב עליי היה (כמובן) תחום המחשבים – למדתי מחשבים בתיכון ונהניתי לתכנת ולראות את המחשב מציית לפקודות שלי (אין הרבה שעושים זאת).

נזכרתי בתחום קצת יוצא דופן שאהבתי – שיעורי כלכלת בית. לדעתי חבל מאוד שלא מלמדים את הנושא הזה היום בבתי הספר.

בשיעורי כלכלת בית למדתי לחתוך סלט, לבשל מאכלים פשוטים כמו שעועית ברוטב עגבניות ואפילו לאפות עוגה פשוטה.  אהבתי את זה וחזרתי על השיעורים בבית בשמחה. אני חושב שלימוד חיתוך הסלט היה שיעור לחיים בו אני משתמש עד היום…

וזהו בערך. בסה"כ הייתי תלמיד טוב כמעט בכל המקצועות (פרט למלאכת יד וספורט…) כך שאני מניח שלבית הספר היה קשה להרוס לי אותם.

והרשומה המומלצת היא – HEBREW BY SAVTA SHOSHANA – בבלוג של Inbal Weisman

הסיפור (לשבת) על החופרים בע"מ

כבר בימיו הראשונים של משה (שם בדוי) בגן השעשועים שבעמק חפר, שמה אמו לב כי יש לו חיבה מיוחדת לחפירה.

בעוד שפעוטות אחרים חילקו את זמנם בין הנדנדות, המגלשות, הסולמות וחפירת בורות בחול, משה הקדיש את מירב זמנו לחפירה וראה בשאר הפעילויות בזבוז זמן.

אמו של משה חשבה כי המשיכה העזה לחפירות היא בעייתית משהו ולקחה אותו לרופא הילדים. הרופא ניקה היטב את החול מגופו של משה, בדק אותו מכל הכיוונים והודיע שהכל בסדר.

היידעונית השכונתית התייעצה ברוחות המנחות אותה (וגם קצת עם החייזרים) והודיעה לאמו של משה כי בגופו התגלגלה נשמה של חייל צרפתי שנהרג במהלך מלחמת העולם הראשונה ועד למותו שהה רבות בחפירות ועל כן הכל כשורה (250 שקלים בבקשה).

להמשיך לקרוא הסיפור (לשבת) על החופרים בע"מ

הסיפור לשבת על המתקשר הגוגלי

גולן (שם בדוי) פרסם את עצמו במקומונים הנחשבים של עירו (וערים אחרות) כ"מתקשר קבלי בעל קשר לרוחות ולחייזרים ויכולת נבואה שמימית". לקהל לקוחותיו הוא הציע עזרה בבעיות זוגיות, בחירת מקצוע ועוד.

גולן ידע כיצד לשמח את לב לקוחותיו – החייזרים והרוחות איתם תיקשר תמיד חזו  דברים טובים, אך היה להם קשה לקבוע את התאריך המדויק בו יקרו אותם דברים טובים. כדי לזרז אותם היה גולן מתייעץ בספרי הקבלה שלו ומוצא בדרך כלל (עבור תשלום נוסף) קמעות שאפשרו לזרז את התרחשות הדברים הטובים (אך לא לזרזם יותר מדי).

גולן חש סיפוק גדול ממקצועו – הוא אהב לעזור לאנשים וגם לא התנגד להרוויח כסף מכך.

להמשיך לקרוא הסיפור לשבת על המתקשר הגוגלי

הסיפור (לשבת) על האיש שרצה להיות מיליונר

הקדמה קצרה:
בשל המצב הכללי ובגלל שנראה שגם שאריות הבלוג הותיק שלי בתפוז נפלו קורבן לתחזוקה הלא קיימת שלהם, אני מפרסם סיפור שפורסם במקור לפני כמעט עשר שנים. גם אני לא זכרתי אותו, והוא נראה לי עדיין רלוונטי (או בכל אופן יהיה רלוונטי לאחר סיום משבר הקורונה, בתנאי שהאסטרואיד לא יפגע בנו בינתיים. מה עם האסטרואיד הזה?  כבר כמה ימים לא שמעתי עליו).

בלי הקדמות נוספות, הנה הסיפור המקורי:
מולי (שם בדוי) תמיד רצה להיות…

להמשיך לקרוא הסיפור (לשבת) על האיש שרצה להיות מיליונר

ספר הספרים (סיפור לשבת)

ספיר (שם בדוי), היה סופר מצליח יחסית (פרסם כבר 3 ספרים, אבל כולם על חשבונו), דוקטור לספרות שלימד במכללת שמן-קיק (לא במכללת ספיר. ולמען הסר ספק – מכללת שמן קיק לא הייתה ממוקמת ביצהר) וגם היה מבקר ספרות שפרסם ביקורות נוקבות וקטלניות (אבל בשם בדוי אחר).

החיים של ספיר היו בסך הכל מאושרים למדי, פרט לכך שהוא היה תמיד אומלל. הוא היה עסוק בלקנא בסופרים מצליחים ממנו ולמרות שהוא היה בטוח שכתוצאה מכך הוא יהפוך לחכם יותר הוא לא ראה כל הוכחות לכך שזה קורה.

עיקר האומללות שלו נבעה ממצבו הכספי: ספיר היה באוברדראפט תמידי וחי מן היד אל הפה. המכללה בה לימד שילמה לו שכר מינימום. שכר סופרים הוא לא ממש קיבל וההוצאות שלו (בעיקר על הדפסה והוצאה לאור של ספרים) היו גבוהות מאוד.

להמשיך לקרוא ספר הספרים (סיפור לשבת)

אחרי החגים (יתחדש הכל?)

חגי (שם בדוי כמובן) היה בעל מקצוע יוצא מהכלל. מכך שהוא יצא מן הכלל אם יכולים להבין שהוא היה אמין, אחראי, יעיל וגם לא יקר.
אבל מכך שהוא היה "בעל מקצוע" קשה להבין מה המקצוע שלו. האם הוא היה נגר? אופה? סנדלר? לעת עתה זה סוד.
וכעת, כשמותר לגלות את הסוד, אשתמש בזכות זאת ואגלה שחגי היה כלבויניק לכל דבר ועניין: הוא ידע לתקן תריסים, לצבוע, לרצף, להתקין מערכת הפעלה, לבצע תיקוני חשמל קלים, לתקן מכונות כבדות, להכין כבד קצוץ ואפילו להחליף נורות שרופות.
קהל לקוחותיו של חגי ידע שאפשר להזמין אותו לתקן כמעט כל בעיה והוא כמעט תמיד יגיע מהר וכמעט תמיד יפתור את הבעיה. (לעיתים הוא רק כמעט פתר את הבעיה אבל זה לא קרה תמיד).
בערב ראש השנה התקשר אל חגי אחד מלקוחותיו הוותיקים וביקש ממנו לבוא בדחיפות כדי לתקן תקלה בטלוויזיה שלו (של הלקוח, לא של חגי). חגי כמובן נענה לבקשה ומיהר להגיע לביתו של הלקוח.
לאחר שהוא פירק את הטלוויזיה למרכיביה הוא גילה מהי הבעיה, אבל לצערו לא היה ברשותו חלק חילוף מתאים.
מכיוון שהחנויות כבר נסגרו, חגי לא היה יכול להשיג חלק מתאים. הוא הבטיח ללקוח שהוא יחזור עם החלק יום לאחר החג, אבל להפתעתו הלקוח ביקש שיחזור לא אחרי החג אלא אחרי החגים. הסתבר שמיד עם סיום ראש השנה מתכנן אותו לקוח לטוס לחו"ל והוא יחזור רק לאחר סוכות.
חגי נאלץ להסכים, אך בהיותו בעל מקצוע אחראי הוא ניגש כבר ביום שאחרי ראש השנה לחנות החלפים החביבה עליו כדי לקנות את החלק החסר. באופן מוזר החנות הייתה סגורה ושלט על הדלת הודיע כי בעל החנות יצא לחופשה ויחזור אחרי החגים.
חגי לא התייאש. הוא פנה לחנות החלפים הקצת פחות חביבה עליו. החנות אכן הייתה פתוחה, אבל המוכר בחנות הסביר שהחלק הנדרש חסר במלאי (לא סתם זאת הייתה החנות הפחות חביבה על חגי!) ובגלל שהספק בחופשה הוא יוכל להשיג את החלק רק אחרי החגים.
חגי ניסה את מזלו בעוד כמה מקומות, אך גילה שלפני שיגיע "אחרי החגים" הוא לא יוכל לרכוש את החלק החסר. הוא התנחם בכך שבכל מקרה הוא לא יוכל להשתמש בחלק לפני "אחרי החגים" והתכוון לשכוח מכל העסק עד אחרי החגים, אבל הוא נתקל בעוד ועוד דחיות והבטחות ל"אחרי החגים" כך שהחגים והאחרי לא יצאו מראשו.
בשלב מסוים (בין יום כיפור לסוכות) הבין חגי שבתקופת החגים אין כמעט אנשים עובדים בארץ. נאמן לאמרה הישנה – "אם אתה לא יכול לנצח אותם – הצטרף אליהם" – הוא החליט לצאת לחופשה בעצמו ולחזור לעבודה אחרי החגים.
(במאמר מוסגר אוסיף שאמנם מקור האמרה הנ"ל הוא ככל הידוע לי באנגלית – If you can't beat them, join them  – אבל  כמו הרבה דברים אחרים אמרה זאת נשמעת הרבה יותר טוב ביידיש. לצערי אני לא יודע יידיש ולכן הדברים לא נשמעים לי טוב יותר, אבל לשמחתי יש לי שירותי תרגום של גוגל. אני לא יודע כמה אפשר להסתמך עליהם אבל בכל אופן התרגום המוצע שקיבלתי הוא – אויב איר קענען נישט שלאָגן זיי, פאַרבינדן זיי" ואין לי כל ספק שזה נשמע טוב יותר.)
והנה תם לו חג הסוכות. חגי השיג את החלק החסר והתקין אותו (זה לא פתר את הבעיה בטלוויזיה, אבל זה כבר סיפור אחר). הוא ניסה לחזור לשגרה של לפני החגים, אבל הוא גילה שהוא ממש מתגעגע לימי החופשה שלו.
עיון בלוח השנה גילה לו שגם בדצמבר יש חגים – ואפילו חגיגיים מאוד – ולכן הוא החליט לדחות את החזרה לשגרה לינואר, מיד אחרי החגים (חנוכה וכריסטמס).
אבל ייתכן שהוא יחליט לחכות שגם ט"ו בשבט ,פורים ופסח יעברו.
מוסר השכל: לשמחתנו תמיד יש עוד חגים
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – חמישים וחמש – בבלוג של שושן פרא
בהצלחה לבן שלי בלימודים בטכניון!

הסיפור לשבת מכה שנית

לאור התגובות האוהדות לסיפור לשבת של השבוע שעבר, גמלה בליבי ההחלטה לספר סיפור גם לשבת הבאה עלינו לטובה. (שימו לב בבקשה שלא נאקה בליבי ההחלטה!)

כמובן שגם השבוע מותר לקרוא ביום חול…

למי שלא זוכר, אין באמת צורך בתקציר הפרק(ים) הקודמ(ים) מכיוון שכל קשר בין סיפור השבוע לסיפור השבת שעבר מקרי בהחלט (עד לא קיים). להמשיך לקרוא הסיפור לשבת מכה שנית