הנושא החם – ימי הרדיו ועימות בין זמרים

במדור השרביט החם  הוצע לנו לכתוב על עימותים בין זמרים כשהדוגמאות שם היו קליף ריצ'ארדס מול אלוויס פרסלי, החיפושיות מול האבנים המתגלגלות, יהורם גאון מול אריק איינשטיין, שושנה דמארי מול יפה ירקוני ועופרה חזה מול ירדנה ארזי.

ההצעה היותר ספציפית הייתה לכתוב מי היה המוזיקאי המועדף עלינו מבין הצמדים המוזכרים ואם היינו מעמידים  כיום 2 זמרים/זמרות האחד מול השני, את מי היינו מעדיפים.

אתחיל בלצטט את תחילת המשפט הראשון במדור- " הותיקים כאן ודאי זוכרים שבשנות ה60 של המאה הקודמת…"  אז זהו שאני פחות ותיק – כיליד 67 אני לא זוכר את תכניות הרדיו שטליק מציין במדור.

אמשיך בלציין שלדעתי ברוב המקרים המוזכרים במדור (אם לא בכולם) העימותים לא היו בין הזמרים אלא בין המעריצים שלהם…

ומכאן אעבור באמת לנושא. לפי הסדר:

קליף ריצ'ארדס מול אלוויס פרסלי: אני יודע שהיו עימותים כאלה בין המעריצים, אבל זה היה הרבה לפני זמני. אני לא ממש מכיר שירים של קליף ריצ'ארדס. לאלוויס יש כמה שירים שאני מחבב  למרות שרובם נראים לי יותר מדי קיטש.

אחד מאלה שאני מחבב הוא suspicious minds:

את החיפושיות (כלומר Beatles)  הכרתי כבר מגיל צעיר. הן אחת הלהקות המפורסמות ביותר בעולם ותמיד אפשר לשמוע שירים שלהם ברדיו. כשפגשתי את עננת – שמאוד אוהבת אותם – למדתי להכיר את הלהקה הרבה יותר טוב ולאהוב הרבה מהשירים שלהם.

אחד מאלה שאני אוהב במיוחד (מהקצת פחות מוכרים שלהם) הוא hey bulldog:

את האבנים המתגלגלות (Rolling Stones) גם הכרתי הרבה שנים וגם יש לא מעט שירים שלהם שאני אוהב, אם כי אם הייתי צריך לבחור בחיפושיות או באבנים המתגלגלות הייתי מעדיף את החיפושיות. מזל שלא חייבים לבחור…

אחד השירים של האבנים המתגלגלות שאני אוהב הוא jumpin' jack flash:

את השירים של יהורם גאון אני לא אוהב כלל. לא ידעתי שהייתה יריבות כלשהי בינו לבין אריק איינשטיין, אבל ברור שאם אני צריך לבחור ביניהם אבחר חד משמעית באיינשטיין שיש לו הרבה שירים שאני אוהב. כבר הזכרתי בעבר את שני השירים המאוד אהובים עליי שלו – "עטור מצחך" ו- "פראג" אבל כאן אביא שיר אחר שלו שאני אוהב לא פחות – אני ואתה (נשנה את העולם):

את שושנה דמארי ויפה ירקוני מעולם לא אהבתי. אני חושב ששתיהן ידעו לשיר יפה אבל את השירים שלהן לא אהבתי. אם הייתי צריך לבחור ביניהן הייתי כנראה בוחר את שושנה דמארי בזכות התכשיטים המעניינים והסגנון.  (התמונה מויקיפדיה)

נשארו לי רק עופרה חזה וירדנה ארזי – הצמד היחיד מהרשימה שהכרתי בזמן אמת את היריבות בין המעריצים (בעיקר המעריצות) שלהן.

כמו במקרה של שושנה דמארי ויפה ירקוני אני לא באמת אוהב את השירים של אף אחת מהן.

אני חושב שעופרה חזה הייתה זמרת מוכשרת יותר ומאוד חבל שמתה בגיל צעיר אבל לירדנה ארזי יש לי כמעט קשר אישי – אחיה היה מרכז השכבה שלי בתיכון בכיתה י"ב וכך זכיתי פעם אחת בכבוד הגדול של ללטף את הכלב של ירדנה ארזי כאשר הוא שמר עליו והביא אותו לבית הספר בהזדמנות.

וביתר רצינות – למרות שאני לא אוהב את השירים של שתיהן, אני כן מחבב כמה שירים של להקת שוקולד מנטה מסטיק בו הייתה ירדנה ארזי חברה.

השיר שלהן שאני הכי אוהב הוא לא בדיוק שלהן אלא יותר של מתי כספי… "נח":

והרשומה המומלצת היא – הנמלה והצלצל – בבלוג של אורי רוזנברג

מיהו הניבתן? – סיפור (ושיר) לשבת

באותו יום שלישי יצאתי לצפות במרוץ (כמו בכל יום שלישי השלישי בחודש השלישי בשעה שלוש – אם יש לי כוח).
ליד המסלול פגשתי מישהו לא מוכר. בד"כ אני מכיר את כל הצופים והבחור ההוא בלט מיד בחריגותו.
נגשתי להציג את עצמו ושאלתי אותו מי הוא.

התשובה קצת הפתיעה אותי. הוא אמר: "אני הוא"

"הוא?" – שאלתי. חשבתי שאולי הוא הו נשיא סין אבל הוא לא היה נראה סיני.
הוא (!) ראה שאני נבוך והסביר(?) "אני הוא כמו שאתה הוא וכמו שאתה אני וכולנו ביחד"

מיותר לציין שלא בדיוק הבנתי, אבל באותו רגע התחיל המירוץ, לכן לא המשכתי לתחקר אותו אלא מיקדתי את תשומת לבי ברצים שיצאו בריצה כמו חזירים מתותח.

ואז הם התחילו לעוף!  צעקתי בהפתעה: "הם עפים!" אבל נראה היה שאני הייתי היחיד שהתרגש מכך.

הפניתי את מבטי אל חברי החדש "הוא" וגיליתי שהוא יושב על פיסת דגני בוקר. שאלתי אותו מה הוא עושה והוא ענה שהוא מחכה למכונית מסחרית שתבוא לאסוף אותו.
כעת שמתי לב שהוא לובש חולצת טי עם לוגו של חברת הובלות. הנחתי שהוא מחכה למכונית שלהם אבל לא הבנתי למה הוא לא מתעניין במירוץ.
הוא כנראה ראה זאת במבטי כי הוא הסביר לי שכמו בכל יום שלישי מחורבן הוא צריך ללכת לעבוד.
"זה גורלו של ילד שובב עם פנים ארוכות" – הוא הוסיף.

שאלתי אם הוא עובד בהובלות והוא ענה שכלל לא – הוא עובד בחברה לייצור מזון מהיר, עם התמחות בביצים. למעשה כינויו הוא "איש הביצים".
שאלתי מהי המנה המומלצת ביותר אצלם והוא ענה שללא ספק זוהי מנת הביצים עם הניבתן (עם תוספת של קו קו קצ'ו).

התחלתי לחשוד שיש לי עסק עם אדם לא לגמרי שפוי. הסתכלתי לצדדים בחיפוש אחר עזרה והבחנתי בשוטר עירוני יושב לא רחוק. לידו הייתה עוד שורה של שוטרים קטנים.
ניסיתי למשוך את תשומת לבם אבל הם היו עסוקים במירוץ – אחד מהם טען שהרצים עפים בגלל שלקחו LSD.
התחלתי לצעוק ולצעוק אבל זה לא עזר לי. להיפך.

לחרדתי הבחנתי פתאום בכלב מת השוכב לא רחוק מהמסלול וחומר צהוב מגעיל מטפטף מעיניו. התכוונתי להתקשר למחלקת התברואה אבל בינתיים הגיעה אשת הדייג (זאת שמשכירה לוקרים לסרטנים) יחד עם הכוהנת הגדולה של הפורנו וביחד הן פשטו את התחתונים של הוא וכיסו בהן את גופת הכלב.

הוא לא התנגד פיזית, אבל קרא בקול שהוא איש הביצים והוא ממליץ על מנת הביצים עם הניבתן (עם תוספת של קו קו קצ'ו).

התחלתי לחשוב שאולי אני לקחתי LSD בטעות… ניסיתי לחשוב איפה זה היה יכול לקרות. זכרתי שישבתי בגינה אנגלית וחיכיתי לשמש. ככל הזכור לי רציתי להשתזף אבל ידעתי שאם השמש לא תגיע אאלץ להשתזף בגשם האנגלי.

אולי אני הייתי איש הביצים? ואולי אני הוא הניבתן עם הקו קו קצ'ו?        

הכל הטשטש לי. נדמה היה לי שכמה מעשנים נחנקים לידי בניסיון לנתח את הטקסט של הרשומה הזאת (הם ענו שהם מומחים לכך) אבל חשדתי שהם סתם ליצנים שצוחקים עליי. הם ללא ספק חייכו כמו חזירים בדיר והם נחרו בארסיות.

התרחקתי מהם והתחלתי לטפס על מגדל אייפל יחד עם חברי הטוב, הפינגווין ששר "הארי קרישנה". בזווית העין ראיתי שהם בועטים באדגר אלן פו, אבל החלטתי שהשוטרים צריכים לטפל בזה.

על ראש מגדל אייפל התיישבתי לאכול את מנת הביצים עם הניבתן (עם הרבה קו קו קצ'ו). היה טעים מאוד.

מוסר השכל:   לא תמיד צריך לנתח מילים של שירים

שבת שלום!

תודה לביטלס וספציפית לג'ון לנון שכתב את המילים לשיר המקורי ולבתי שהציעה לי לכתוב על השיר

והרשומה המומלצת היא  – קדימה ואחורה – בבלוג של עמי בן בסט

מה היה קורה אילו? הרהורים בעקבות הסרט Yesterday

בשבוע שעבר ראינו את הסרט החדש – YESTERDAY. בלי להיכנס ליותר מדי ספוילרים, ובלי לגלות פרטים שלא מופיעים בטריילרים, הסרט מספר על בחור שאיכשהו מוצא את עצמו בעולם בו לא קיימים (ולא היו קיימים) הביטלס ושיריהם. הגיבור, שבמקרה יודע לנגן ולשיר, 'כותב ומלחין´ את שירי הביטלס וזוכה להצלחה.

בסרט (שעננת ואני מאוד נהנינו בו וממליצים עליו לפחות לחובבי ביטלס) הגיבור נתקל גם בעוד דברים שנעלמו מהעולם. לא אתן פה דוגמאות (כדי להימנע מספוילרים), אבל גם דברים אלה יכולים היו להוות כר נרחב לפעילות עבור הגיבור – בהתבסס על ידע שיש לו אך לא קיים עבור כל אדם אחר בעולם.

 

הרעיון הוא לא מאוד מקורי – הוא מופיע בספרים כמו "ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור" , שם נער (או בחור) אמריקאי מוצא את עצמו בעבר הרחוק בחצר המלך ארתור ומשתמש שם בידע של זמנו כמו למשל איך לבנות אופניים.

 

מעבר לכך שנהניתי מהסרט, הוא גרם לי לחשוב: אם באופן פלאי הייתי מגיע בעצמי לסיטואציה של הגיבור, האם הייתי יכול להפיק מכך משהו?

מכיוון שאינני יודע לנגן ו/או לשיר, לא הייתי יכול לעשות הרבה עם ידיעותיי בשירי הביטלס (כן, הייתי יכול לכתוב את המילים מחדש ולחפש מישהו שילחין אותן, אבל יש לי הרגשה שהמילים בלבד לא היו זוכות להצלחה גדולה במיוחד).

 

נניח שהייתי מתגלגל לעולם בו לא הייתה מתקיימת יצירת מופת ספרותית כלשהי – לדוגמא "האמן ומרגריטה" מאת בולגקוב (ספר מאוד אהוב עלי). נניח שהייתי מסוגל לשחזר יצירה זאת מהזיכרון ולכתוב אותה מחדש ברמה שלא הייתה מביישת את המקור.

האם הייתי זוכה להצלחה עם כתב היד הזה?

לא בהכרח.

ידוע שהרבה יצירות מופת, או לפחות ספרים מפורסמים, לא בהכרח הצליחו מיד. רק לאחרונה למדתי (מהבלוג של דני קרמן) שכתב היד הראשון של שרלוק הולמס נדחה שלוש פעמים לפני שהתקבל לפרסום.  דוגמא מפורסמת מהשנים האחרונות (יחסית. אני מזדקן) היא של ספרי הארי פוטר שזכו להצלחה כבירה בעולם, אבל בתחילה הסופרת לא הצליחה למצוא הוצאה לאור שתפרסם את הספר. עם קצת חוסר מזל, סדרת הספרים הזאת הייתה ידועה רק למשפחתה הקרובה של רולינג.

 

אז מה כן הייתי יכול לעשות בעולם בו יש לי ידיעות שלא נמצאות ברשותם של אחרים? לא הייתי יכול להמציא סמארטפונים – אין לי את הידע הטכני הנדרש. אני לא בטוח שהייתי מצליח להמציא את האופניים (כמו בדוגמא של "ינקי בחצר המלך ארתור" שהזכרתי קודם) אם כי אני מבין קצת את דרך פעולתם ואולי בעזרת בעלי מלאכה מוכשרים הייתי מצליח להגיע למשהו. (אבל אופניים חשמליים?  ממש לא.)

 

בקיצור, מאוד נוח לי לחיות בעולם המודרני בו יש סמארטפונים, אופניים (גם חשמליים, אם כי זה פחות נוח), שירי ביטלס וספרים כמו "האמן ומרגריטה" ו-"הארי פוטר", אבל אין לי מספיק ידע או יכולת לשחזר אותם אם יהיה צורך בכך.

 

יש ציטוט מפורסם של סר אייזק ניוטון – "אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפיהם של ענקים" – כלומר שהתגליות והתובנות שלו היו מבוססות על תגליות ותובנות של מדענים בדורות קודמים ואם הוא היה צריך להתחיל מאפס הוא ודאי לא היה מגיע למה שהוא הגיע.

אני בינתיים יצרתי בערך אפס, אז אני בהחלט מקווה שלא אצטרך להתחיל מאפס.

 

ואני ממליץ על הסרט YESTERDAY!

 

וגם על הרשומה (למבוגרים בלבד) – חוויית המין הראשונה שלי במציאות מדומה – ומה היא יכולה ללמד אותנו על העתיד  – בבלוג של רועי צזנה