בוכות הדמעות מעצמן (סיפור לשבת)

כשדני (שם בדוי) נכנס לחדרו של רופא העיניים בליווי אימו נבהל הרופא לראות כי מעיניו של דני זולגות הדמעות ללא הפסקה – כאילו מעצמן. דני לא בכה אבל עיניו (ולחייו) היו מוצפות דמעות.

הרופא שאל מיד את אמו של דני כמה זמן נמשך המצב המוזר הזה. אמא סיפרה לו כי זה נמשך מאז אתמול בצהרים וביקשה מדני להסביר מה קרה.

"אינני בוכה אף פעם! אינני תינוק בכיין!" אמר דני.

הרופא ואמא מיהרו להסכים איתו ודני המשיך בסיפורו: "אתמול בצהרים רציתי לשחק עם נורית (שם בדוי).  נתתי לה פרח – קטן ויפה וכחול".

"הבנתי!" – קרא הרופא – "ואז היא שיחקה איתך ובמהלך המשחק נכנס לך משהו לעין שגרם לדמעות לרדת מעצמן?"

"לא."- ענה דני – "זה לא הכל – נתתי לה גם תפוח. נתתי לה הכל. אבל היא זרקה את הפרח, אכלה את התפוח והלכה לשחק עם ילד אחר. אז הדמעות התחילו לבכות מעצמן"

"אני מבין." – אמר הרופא – "לדעתי מדובר באלרגיה לתפוח. אני ממליץ לפנות לנטרופת."

אמא מצאה נטרופת טוב תוך זמן קצר יחסית.

הנטרופת הקשיב לסיפור בקפידה והתחיל לחקור את אמא על התזונה של דני.

לאחר שהמליץ להוריד מהתפריט את כל החטיפים, הממתקים והקטשופ ולהוסיף 12 שקדים קלופים ביום הוא הגיע ללב הבעיה. המלצתו החד משמעית הייתה להציע לנורית תפוח גרני-סמית אורגני – דבר זה יבטיח בסבירות של 73% כי עיניו של דני לא ידמעו.

"אבל זה היה תפוח גרני-סמית אורגני! " קרא דני בתסכול כשדמעות (עדיין) מציפות את עיניו.

"אם כך – הבעיה היא כנראה בפרח. אני מציע לפנות לאגרונום (ולא לשכוח את השקדים!)" ענה הנטרופת ושלח את אמא ודני לדרכם (ולא לים).

למצוא אגרונום כבר לא היה פשוט. לאחר מספר חיפושים בדפי זהב ובאינטרנט פנתה אמא לבית הספר החקלאי המפורסם "מקווה ישראל" (שכמובן מושיעו בעת צרה) והצליחה לקבוע פגישה עם אגרונום בכיר.

האגרונום הקשיב לדני בתשומת לב מלאה וביקש ממנו לתאר את הפרח בפרטי פרטים. לאחר מכן הוא ביקש לדעת היכן ומתי נאסף הפרח.

לאחר ששקל את העדויות היטב הגיע האגרונום למסקנה החד משמעית כי הפרח היה מרגנית השדה (Anagallis arvensis) ולא ייתכן שפרח זה גרם לבעיה כלשהי.

מכיוון שכך הוא הבין כי הבעיה נעוצה בילד האחר ועל כן המליץ לשלוח את דני (ו/או את הילד האחר) לרופא ילדים.

רופאת הילדים של דני תהתה במשך דקות ארוכות מדוע דני לא הגיע אליה מיד לאחר המקרה המצער.

לאחר שבדקה אותו היטב מכל הכיוונים (תוך כדי הפרחת רמזים שקופים לגבי יכולתם של רופאי עיניים, נטרופתים ואגרונומים) היא החליטה לשלוח אותו למספר בדיקות מקיפות ולמעקב גדילה.

אמא התרוצצה עם דני ממכון למעבדה וחוזר חלילה אך כל הבדיקות לא העלו דבר.

רופאת הילדים, מחוסר ברירה, המליצה לשלוח את דני (בדיסקרטיות) לפסיכולוג.

פסיכולוגית הילדים המפורסמת קיבלה את דני כבר לאחר שלושה חודשים. בינתיים הפסיקו הדמעות לבכות מעצמן. נורית,התפוח, הפרח ואפילו הילד האחר נשכחו כולם ודני חזר להיות ילד ככל הילדים.

אבל אמא חשבה שעדיף לבדוק את הנושא ולא להזניחו.

לאחר פגישה של שעה שבה גולל דני את סיפור חייו (הקצרים) הודיעה הפסיכולוגית לאמא כי דני סובל משלל תסביכים (כולל תסביך אדיפוס ותסביך קרילוב) ויש לקבוע פגישות שבועיות למשך השנתיים הקרובות (ואח"כ נראה).

בזמן שאמא דיברה עם הפסיכולוגית, חיכה דני בחדר ההמתנה. מה רבה הייתה הפתעתו כשלחדר ההמתנה נכנסה לא אחרת מאשר נורית בליווי אביה! מסתבר שלאחר תקרית התפוח והפרח המפורסמת נתקפה נורית ייסורי מצפון (שהושפעו לא מעט מחוסר רצונו של הילד האחר לשחק איתה ביום שלמחרת) וגם אצלה החלו לבכות הדמעות בעצמן.

כתוצאה מצירוף מקרים מפתיע עברה נורית את אותו מסלול ייסורים כמו דני והגיעה לפסיכולוגית הילדים באותו יום ממש.

נורית ודני קבעו להיפגש בגן הציבורי למחרת היום ומאז הם היו חברים בלב ובנפש עד שכיתה ד' הפרידה ביניהם.

מוסר השכל: איזהו גיבור?  הכובש את בכייו.

שבת שלום!

תודה למרים ילן שטקליס שכתבה את המילים לשיר המקורי

והרשומה המומלצת היא – אליעזר לב ציון, ההיה – סיפור קצר – בבלוג של באבאיאגה