עשר המלכות – לקראת פורים

בשבוע הבא יחול חג פורים. לטובת הקוראות שעדיין לא מצאו רעיונות לתחפושות להן או לבנותיהן (או לבניהם או לבני זוגם וגם להיפך, כנאמר "ונהפוכו") אני מפרסם שוב סיפור שפרסמתי כבר לפני הרבה זמן בבלוג שלי בתפוז ולכן אני מאמין שאף אחד לא זוכר אותו ואף אחד לא ישים לב לכך שזהו פרסום חוזר.

ליתר ביטחון הכנסתי שינויים קלים בסיפור, כי בכל זאת התבגרתי קצת בינתיים. שיניתי גם את שם הסיפור (אבל לא באמת ספרתי כמה מלכות מופיעות בו)

עשר המלכות

כבר בכיתה א' רצתה מלכה (שם בדוי, כי מי קוראת לבתה מלכה בימינו?) להיות מלכת הכיתה. לצערה היא היתה רחוקה מכך. אמנם בכיתה א' עדיין לא היה ברור למלכה (או לחברותיה לכיתה) מה משמעות המושג "מלכת הכיתה", אבל היה ברור למלכה שהיא לא המלכה.

אמא, דינה (שם בדוי גם כן), הציעה לה כפיצוי להתחפש בפורים למלכת אסתר. מכיוון שמלכה הייתה עדיין בגיל שבו הילדים מתחפשים למה שההורים מציעים להם, היא קיבלה את ההצעה בשמחה. השמלה הנוצצת שלה וכמובן כתר הפלסטיק המוזהב והשרביט המוזהב לא פחות גרמו לה להרגיש מלכה ליום אחד.

בכיתה ב' שוב ניסתה מלכה לרכוש לעצמה את התואר הנחשק "מלכת הכיתה" ושוב ללא הצלחה. בפורים של אותה שנה היא זכתה להיות מלכת הלבבות – השמלה הלבנה עם הלבבות האדומים, כתר הפלסטיק המוזהב והשרביט עם הלב האדום הגדול עשו לה את היום.

עוד שנה חלפה לה… למלכה כבר היה ברור מה משמעות התואר "מלכת הכיתה" ולמרבה צערה נראה היה כי דווקא עליזה ב. (שם בדוי) היא מלכת הכיתה בזכות יופיה, חוכמתה וכמובן כלביותה. בכל ימי השנה נאלצה מלכה לקבל בהכנעה את מלכותה של עליזה ב. אך בפורים היא התחפשה למלכת הלילה. השמלה השחורה עם הכוכבים הכסופים, כתר הפלסטיק המוכסף וכמובן השרביט עם הירח הנוצץ איפשרו לה להראות לכל בנות הכיתה מיהי המלכה האמיתית כאן.

לקראת פורים של כיתה ד' חל משבר מסוים. דינה הציעה למלכה לא להתחפש למלכה לשם שינוי. לטענתה של דינה תחפושות המלכות למיניהן כבר מוצו והגיע הזמן שמלכה תתחפש לרקדנית ספרדיה או לפרפר.

מלכה התלבטה מאוד בין התחפושות שהוצעו לה ולבסוף החליטה על פשרה – מלכת הפרחים. דינה קצת נלחצה כי היא כבר קנתה את תחפושת הרקדנית הספרדייה, אבל כמה פרחי נייר על שמלת הרקדנית + פרח גדול על הכתר של מלכת אסתר + פרח לא פחות גדול על השרביט של מלכת הלבבות (הפרח היה גדול מספיק להסתיר את הלב) הפכו את מלכה למלכת פרחים אמיתית.

בכיתה ה' מלכה כבר די נטשה את הרעיון שהיא תזכה אי פעם להיות מלכת הכיתה, אבל היא בהחלט לא נטשה את הרעיון להיות מלכה ליום אחד. נשארה רק השאלה – איזה מלכה בדיוק? החיפוש התחיל כבר בט"ו בשבט ולכן דינה הציעה את "מלכת הפירות היבשים" – רעיון שכמובן נפסל על הסף. בעקבותיו עלו וירדו בזו אחר זו "מלכת אנגליה" (זקנה מדי), "מלכת המיחזור" (זה מטורף לא למחזר) ו"מלכת האמבטיה" (כי עליה מלכה לא שמעה מעולם).

ברגע האחרון ממש עלה פתאום הרעיון הנהדר – "מלכת השמש". מלכה לבשה שמלה בצבע זהב, חבשה לראשה כתר פלסטיק מוזהב ובידה אחזה שרביט עליו התנוססה שמש גדולה שהאפילה (?) על הפרח הגדול שהחליף את הלב.

בכיתה ו' דינה באמת הרגישה כאילו כל המלכות שבעולם כבר מוצו. בייאושה היא הציעה למלכה להתחפש דווקא למלך (אחשוורוש, אלוויס פרסלי או ביבי) אבל מלכה כמובן לא היתה מוכנה אפילו לשקול זאת.ההצעה הבאה של דינה הייתה לחזור לתחפושת של כיתה ב' – מלכת הלבבות – מכיוון שלדעתה רוב הבנות בכיתה ודאי שכחו כבר מה לבשה מלכה חמש שנים קודם, אך מלכה התעקשה שהיא חייבת להיות מלכה מקורית.

דינה הציעה את "מלכת המקוריות" אך תחפושת כזאת לא עלתה בקנה אחד עם כתר פלסטיק מוזהב (או מוכסף) ושרביט על כן נפסלה.

ההצעה הבאה הייתה מלכת המדינה, אך הסתבר שלמדינה שלנו אין מלכה מבחינת התואר אלא רק פסי-כו-לו-גית אז גם הרעיון הזה נזנח.

ואז – יום אחד – נמצא הפיתרון. דינה ומלכה (יחד עם אבי המשפחה שבחר לשמור על עילום שמו הבדוי) יצאו לארוחת ערב במסעדת "מלך השיפודים". מלכה הביטה על הכתרים המעטרים את התפריט ופתאום הבינה למה תתחפש: מלכת שיפודי הלבבות.

באותו פורים צעדה מלכה לבית הספר לבושה בשמלה לבנה אליה תפורים שיפודים קטנים של לבבות. על ראשה התנוסס בגאון כתר פלסטיק מוזהב ובידה היא נשאה שרביט עליו משופד לב תרנגול הודו.

וחתולי הרחוב צהלו ושמחו.

  מוסר השכל: דינה דמלכותא – דינה

   שבת שלום וכמעט פורים שמח!

בסוף ספרתי…

1) מלכת הכיתה

2) מלכת אסתר

3) מלכת הלבבות

4)מלכת הלילה

5) מלכת הפרחים

6) מלכת הפירות היבשים

7) מלכת אנגליה

8) מלכת המיחזור

9) מלכת האמבטיה

10) מלכת השמש

10) מלכת המקוריות

10) מלכת המדינה

10) מלכת שיפודי הלבבות

בדיוק 10 הצעות מצוינות לתחפושות! (ואפשר גם להוסיף כמובן הצעה עשירית – מלכת החשבון)

 .                                                 

והרשומה המומלצת היא – אבות הציור הצ'כי המודרני – בבלוג של דני קרמן