תעלומת האפיקומן הגנוב

האביב הגיע לורשה שוב. השלג החל להפשיר והרחובות התמלאו בוץ ואנשים. נראה היה שכל אוכלוסיית ורשה שהסתגרה במשך החורף בבתים, בבתי הקפה ובמסעדות יצאה החוצה לשאוף אוויר צח.

גם אני התחברתי אל הטבע והתחלתי לאכול את הארוחות שלי בגינת או מרפסת המסעדה כל עוד זה היה אפשרי.

באותו יום ישבתי בגינת המסעדה האהובה עליי ובדיוק התחלתי את הקינוח השלישי כאשר נגשה אליי עלמה צעירה ושאלה בהיסוס האם אני הוא הבלש הנודע חסר השם שפתר אין ספור בעיות בשירות משטרת ורשה.

עניתי לה בחיוב והזמנתי אותה לשבת לצדי ולשתות קפה.
העלמה הודתה לי והתיישבה.

בתור בלש מנוסה יכולתי לגלות דברים רבים עליה במבט קצר. ראשית, כפי שכבר ציינתי, היא הייתה צעירה. בת 16 או 17 לכל היותר.
שנית, על פי לבושה נראה היה שהיא שייכת למעמד הבינוני-גבוה. צבע הבוץ על נעליה העיד שהיא הגיעה אל המסעדה ברגל מכיוון רובע ולנוב היוקרתי. מכיוון שלא ענדה שרשרת עם צלב הסקתי שהיא יהודיה.
על כן סביר היה  להניח שהיא בתו של סוחר עשיר הנמצאת במצוקה. אם היא לא הייתה במצוקה – מדוע שתפנה אליי?

העלמה חיכתה בסבלנות שאפנה אליה (אין ספק שהיא זכתה לחינוך מעולה). סיימתי את העוגה ושאלתי אותה:
"ובכן עלמתי, האם היית רוצה שאמצא את חדל האישים שהכניס אותך להריון וברח?"
העלמה הופתעה מאוד מחדות אבחנתי. לרגע היא השתעלה, גמגמה ולבסוף אמרה: "הריון? על מה כבודו מדבר?"

מסתבר שצדקתי ברוב דבריי. סטפה הייתה באמת יהודיה, בתו של סוחר עשיר ובמצוקה. אך בעייתה הייתה קצת שונה מהמקובל. במשך שתי פרוסות עוגה נוספות היא הסבירה לי על טקס יהודי מרשים העומד להיערך בקרוב בביתה בשם "ליל הסדר". מסתבר שכחלק מהטקס מחביא אב המשפחה את ה"אפיקומן" – פיסת מצה (מין קרקר יבש האמור להחליף את הלחם מסיבה לא ברורה) ומי שמוצא אותה זוכה לפרס נאה.

מזה 15 שנים מנסה סטפה למצוא את האפיקומן ללא הועיל. תמיד אחיה מקדים אותה. על כן היא החליטה השנה לפנות לעזרת איש מקצוע.

הסברתי לה שאינני בלש פרטי אלא עובד מדינה ועל כן איני יכול לקחת כסף על עבודות פרטיות. סטפה מיהרה להסביר שהיא לא מבקשת לשכור אותי במובן המסחרי של המילה. היא מבקשת להזמין אותי כאורח לליל הסדר ומקווה שאוכל לסייע לה באופן חברי למצוא את האפיקומן.

מכיוון שהיא הייתה כל כך נחמדה, אדיבה ומנומסת, ומכיוון שהיא הבטיחה לי ש"ליל הסדר" כולל בתוכו הרבה אוכל משובח (כגון גפילטע פיש וכבד קצוץ) ולא מעט יין, הסכמתי לבוא (בלי להתחייב לתוצאות).

ליל הסדר היה מרגש מאוד. משפחתה של סטפה קיבלה אותי במאור פנים. הושבתי בין סטפה לבין אביה ושניהם דאגו לתרגם לי לפולנית את מהלך הטקס.

היה מאוד מעניין, אבל ארוך… מדי פעם שאלתי את סטפה בלחישה מתי מגיעים לחלק המעניין והיא סימנה לי שממש עוד מעט.

אחרי מה שנראה כשעות הגיע החלק בו הטמין אבא של סטפה את האפיקומן. למען האמת, לא ברור לי מה כל כך מיוחד באפיקומן הזה. סתם חתיכת מצה. בזמן שכולם הלכו לרחוץ ידיים עקבתי אחרי אביה של סטפה בזהירות וראיתי שהוא החביא את האפיקומן במזנון. סימנתי לסטפה את המקום וסוף סוף הגיע האוכל.

הגפילטע פיש היה מצוין. המרק היה נהדר – במיוחד אהבתי את הכופתאות. גם הכבד הקצוץ היה מעולה – מסתבר שאם מעמיסם ממנו בנדיבות על מצה, טעם המצה משתפר פלאים. העוף היה בסדר. קצת מכובס מדי. הצלי היה טוב. תפוחי האדמה תובלו היטב. הסלטים היו לא רעים, אבל אכלתי מהם רק כזית כדי להותיר מקום לקינוח – שהיה למען האמת קצת מאכזב. נראה היה שלא השתמשו להכנתו בחמאה או בקמח. הוגשו עוגיות ועוגות שהייתי יכול להישבע שהן עשויות מבוטנים.
בוטנים? זה אוכל לקופים! מתוך נימוס אכלתי שלוש פרוסות עוגה וחמש עוגיות.

כעת הגיע הרגע הגדול. אב המשפחה שאל היכן האפיקומן. סטפה רצה בזריזות אל המזנון, אך להפתעתה ולהפתעתי אחיה שלף את האפיקומן מתחת לכסאו והציג אותו בהבעת נצחון.

מה קורה פה? ביקשתי מכל הנוכחים לעצור מכל פעילות ונגשתי אל המזנון. האפיקומן אכן היה שם.

האם האפיקומן שובט בטכנולוגיה חייזרית בזמן שלא הסתכלתי?

חקירה קצרה חשפה את האמת המכוערת. אחיה של סטפה נהג כבר שנים רבות להחביא חתיכת מצה סתמית מתחת לכסאו ולטעון שהיא היא האפיקומן הנכסף. זה היה הפשע המושלם, מכיוון שכל פיסות המצה זהות הן ולא ניתן להבחין בין אפיקומן אמיתי למזויף.

סטפה כעסה מאוד. היא דרשה מאחיה להעביר לרשותה את המכונית שקיבל בשנה שעברה בזכות מציאת האפיקומן (לכאורה). חשתי שיש צורך להרגיע את הרוחות.

ניהלתי מו"מ מזורז שבסיומו הוחלט כי אחיה של סטפה יזכה להחזיק את כל מתנות האפיקומן שקיבל במהלך השנים, אך מעתה ולמשך חמש עשרה השנים הבאות תקבל סטפה את מתנות האפיקומן. (השנה המתנה תהיה מעיל פרווה ועגילי יהלומים).
בעוד חמש עשרה שנה תתחיל המשפחה לחפש את האפיקומן בצורה הוגנת.

כדי לוודא שההסכם יבוצע, התנדבתי להתארח אצל המשפחה כל שנה בליל הסדר. רק ביקשתי שישתדלו להחליף את העוף המכובס בעוף צלוי (או ברבור אבוס).

מוסר השכל:   מצא מצה, מצא טוב (בתנאי שהמצה היא האפיקומן ויש אבא עשיר שייתן מתנה הולמת)

 

שבת שלום, וחג בריא ושמח!

 

והרשומה המומלצת היא – על תרופת הפלא הראשונה כנגד נגיף הקורונה – בבלוג של רועי צזנה

24 תגובות על ״תעלומת האפיקומן הגנוב״

  1. משעשע מאד, כרגיל. ואכן התגעגעתי אל הבלש הפולני. אבל מהיכרותי אותו, חששתי שיתעלף לפני שיגיע האוכל… היטב עמד בניסיון, ויפה ההתנדבות שלו 😉
    חג שמח וסופ"ש נעים ובריא 🙂

    1. לבלש יש רזרבות שומן גדולות שמאפשרות לו לחיות בלי לאכול אפילו שלוש שעות 🙂
      תודה, חג שמח וסוף שבוע נעים ובריא גם לך!

    1. אני כמובן לא בעד ברבור ממולא, אבל גם לא בעד עוף ממולא…
      המתנות בהחלט שוות 🙂

      תודה, חג שמח גם לך וסוף שבוע נעים ובריא!

  2. איזה יופי של סיפור. האמת שחשדתי שאחיה של סטפה שכפל את מצת האפיקומן (תעלול ידוע). וזה מזכיר לי שבסדר-סדר-זום שערכנו אתמול שכחנו לגמרי מעניין האפיקומן. לא נורא. הנכדים כבר יקבלו את המתנות שלהם …מתי שהוא. חג שמח מוטי

    1. תודה רבה.
      זה בדיוק (בערך) מה שהוא עשה – לקח מצה אחרת וטען שהיא האפיקומן. האמת שלא שמעתי על התעלול הזה עד שלא כתבתי עליו, אבל אני מניח שיש שחשבו עליו לפניי.
      גם אנחנו לא עסקנו באפיקומן בסדר המשולש שערכנו אתמול( קצת עם המשפחה של אשתי, קצת עם המשפחה שלי וקצת רק המשפחה הגרעינית).
      תודה וחג שמח גם לך וסוף שבוע נעים ובריא!

  3. אהבתי מאוד את הסיפור
    שעורר בי את הזיכרון על שעליתי בהגרלה בשירות מילואים אחד, לסגור שבת. זה כי הייתי הישר היחיד שהצגתי את הפתק (שכולם סומנו במילה 'נשאר'). ומצד שני, אף פעם לא זכיתי בהגרלות טובות 🙂

    1. תודה לך 🙂
      סיפור מעניין… מה קרה בסוף במילואים? באמת נשארת שבת למרות שהיית הישר היחיד?

      חג שמח וסוף שבוע נעים ובריא!

      1. נשארתי לבד לפקד על מרפאת הגדוד (בהתנדבות). מטופלים לא היו, ישנתי טוב ולמדתי לבחינה בגנטיקה.
        אבל הרמאים שילמו על זה… ועוד איך שילמו 🙂 אולי אספר את הסיפור הזה בהזדמנות.

    1. תודה רבה. הרבניות אולי יופיעו בשבוע הבא… אולי.
      כבר קראתי את הרשומה של רועי. בהחלט מעניינת.

      חג שמח וסוף שבוע נעים ובריא!

  4. בהיותי מאלה שבחיים לא ירוצו לחפש אפיקומן, גם אם יהיה מול עיניהם או תחת צלחתם, אני לא מזדהה עם סטפה וגם לא עם אחיה. מהצד השני, כמהתי לאוכל הטעים שתיארת בסעודה, בהחלט.

      1. כן. אם עמדה בפניי הברירה, למשל: סקס טוב או מכונית יקרה, סביר להניח שהייתי הולך על הסקס. חפצים לא עושים לי את זה. מעמד חברתי מעולם לא היה חשוב לי. אני מאלה שמסתפקים רק במה שיש להם, ולא שואפים מעבר לכך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s