מדור השרביט החם מעלה את השאלה שבכותרת אבל מתוכן המדור די ברור שהעורך חושב שהתשובה חיובית – "אבל למעשה אין מלחמה, כלומר אולי יש ,אבל למעשה מחזיקה יחידה אחת של צה"ל את ציר נצרים המפריד בין דרום הרצועה לצפונה ושם הוא עושה פעולות שיטור והגנה על יחידה שעושה ביצורים ותחזוקה."
המדור מזמין אותנו לכתוב על המצב המוזר הזה.
אישית לא הייתי מגדיר את המצב הנוכחי שלנו כ-"מוזר". אני יכול לחשוב על מילים יותר מתאימות לתאר אותו – הזוי, עצוב, מדכא, טרגי, לא-יאומן…
לפני כמה שבועות ראיתי כותרת לפיה בכיר כלשהו לשעבר במערכת הביטחון (באמת לא זוכר מי) טוען שאין באמת מלחמה. לרגע חשבתי שהוא מדבר שטויות ואז התחלתי לתהות מהי בעצם ההגדרה של מלחמה ומה ההבדל בינה לבין "מבצע" שכל כך הרבה מהם היו לנו בשנים האחרונות.
אני מניח שהמצב הצבאי שלנו הוא איפשהו בין "מלחמה" לבין "מבצע". אין ספק שיש לחימה בדרום ובצפון אבל אני לא חושב שהעוצמה שלה מצדיקה את השם "מלחמה".
הבעיה היא שלממשלה שלנו אין אינטרס לעצור את "המלחמה" הזאת או להודות בסיומה. הרי היעדים המפורסמים שלה (מיטוט החמאס והחזרת החטופים) לא הושגו ובקצב הנוכחי גם לא יושגו. לראש הממשלה שלנו נוח לדבר על כך שאנחנו "פסע מן הניצחון" ולהסביר למה אנחנו עדיין לא מנצחים (בגלל האמריקאים ובגלל השמאלנים בעיקר).
אם המלחמה תיגמר רשמית ללא השגת היעדים הליכוד עלול חלילה לאבד עוד כמה מנדטים והדרישה להקדמת הבחירות אפילו תגבר.
אז בינתיים אנחנו במלחמה עד שיימצא התירוץ המנצח (יש כעת הרבה דיבורים על כך שמדובר בעסקה עם ערב הסעודית).
אני לא מומחה לצבא, למלחמות או לפוליטיקה. אני סתם אזרח מודאג – ואפילו מודאג מאוד. אני מודאג ממצב החטופים, ממצב האזרחים המפונים שאין להם מושג מתי יוכלו לחזור לבתיהם, מהמצב בצפון שיכול להידרדר למלחמה אמתית כל רגע, ממצב החיילים המסכנים את חייהם ולא תמיד ברור לשם מה ואני מודאג מכך שהממשלה ממשיכה לעסוק בעיקר בהישרדותה ובהטבות עבור בוחריה.
ממשיך לקוות לטוב וממשיך לא להיות אופטימי.
והרשומה המומלצת בנושא קשור – עסקת המאה הגרעינית? – בבלוג עמדת תצפית
החיים שלי (או של אחרים) 