סיפור חכמות לשבת הראשונה של החופש הגדול

מעשה ברבנית רחל והרבנית שרה והרבנית רבקה והרבנית חסיה והרבנית כרוביה והרבנית מושית והרבנית רינה שהיו מהלכות בדרך לסופרמרקט "יש צדק" בבני ברק לקניות של סוף השבוע.

אמרה הרבנית רחל: "תוהה אני מדוע אנו הולכות ברגל ולא באנו במכונית. כיצד ניקח את כל הקניות לביתנו?"

ענתה לה הרבנית שרה: "להליכה ברגל כמה טעמים: ראשית, היא טובה לבריאות. שנית, הרחובות בבני ברק פקוקים עד כדי כך שהליכה ברגל מהירה יותר ושלישית אין לנו מכונית"

שיבחו הרבניות את חדות שכלה וצחות לשונה של הרבנית שרה אבל הרבנית רבקה שאלה: "אם כך, כיצד ניקח את כל הקניות לביתנו?"
ענו לה כל הרבניות (כמעט) במקהלה: "נעשה משלוח!" אבל הרבנית חסיה לא הצטרפה למקהלה ונראתה מהורהרת מאוד.

שאלה הרבנית כרוביה את הרבנית חסיה:  "מדוע את מהורהרת כל כך? האם זה בגלל הדעות הקדומות של הבלוגר החושב שלנשים חרדיות אין מכונית?"
הסתכלה עליה הרבנית חסיה בתמיהה וענתה: "מה פתאום? אני פשוט תוהה למה אנו צריכות לקחת את הקניות אל הבנות של הרבנית רחל ושל הרבנית רבקה!"

תמהו כל הרבניות לפשר האמירה ושאלו את הרבנית חסיה כיצד הגיעה לרעיון זה.  
הסבירה הרבנית חסיה: "שאלתן כיצד תיקחו את הקניות לבתכן!"
צחקו הרבניות במבוכה והסבירו לרבנית חסיה כי דיברו על "בית" ולא על "בת". ענתה הרבנית חסיה כי אין היא נוהגת לדקדק בקוצו של יוד והרבניות כבר עמדו לפתוח בוויכוח גדול (לשם שמיים) כאשר הרבנית מושית החליטה למנוע את הוויכוח בטרם יתחיל ושאלה: "באמת, מה שלום בנותיכן?"

התחילו הרבניות לספר בשבחי בנותיהן החכמות, הצנועות, החסודות והיפות. אמרה הרבנית רינה: "בתי הצעירה יפה היא יפה וחכמה ומסיימת ביום חמישי בעזרת השם את כיתה ד"
ספקה הרבנית רחל את כפיה וקראה: "כעת אני מבינה מה אנחנו עושות פה! כמעט פרח מזכרוני!"

אמרה הרבנית שרה: "לא ידעתי שהזכרון שלך קצר כל כך… אנחנו פה כי אנחנו הולכות לקניות סוף השבוע."
ענתה לה הרבנית רחל: "זכרוני הוא לגמרי לברכה, תודה. לא התכוונתי ל'פה' בבני ברק, אלא ל'פה בבלוג"
אמרה הרבנית רבקה: "באמת יש לי הרגשה שהרבה זמן לא הופענו בבלוג"
הוסיפה הרבנית חסיה: "וברוב הפעמים שאנחנו מופיעות בבלוג זה לכבוד חג או אירוע חשוב. איזה חג מתקרב? י"ז בתמוז?"

אמרה הרבנית כרוביה: "זהו לא חג, אלא אירוע! כפי שהרבנית רינה הזכירה לנו, ביום חמישי זה בע"ה אי"ה יסתיימו הלימודים בבתי הספר היסודיים ובגנים והחופש הגדול יתחיל!"

שמחו הרבניות לשמוע את הסיבה האמיתית להופעתן בבלוג, אבל הרבנית מושית העלתה תהיה חשובה: "ככל הידוע לי, ילדיו של הבלוגר כבר סיימו את בית הספר מזמן וכבר שנים שהחופש הגדול לא מעניין אותו ממש.. אם כך, מדוע הוא מזמין אותנו לציין את ה-30.6 למניינם?"

שקעו הרבניות במחשבות מעמיקות. בעודן הולכות וחושבות, הגיעו הן לסופרמרקט והחלו לאסוף מצרכים שונים (ולעיתים אף משונים). בעודן משוות מחירים ומבצעים קראה לפתע הרבנית רינה: "אני יודעת!"
שאלו אותה חברותיה מה היא יודעת ולמה היא צריכה להכריז בקול רם כל כך. האם היא יודעת מה היא אמורה לקנות? מה משתלם לקנות? כיצד להביא את הקניות הביתה ללא רכב?

ענתה הרבנית רינה: "אני יודעת מדוע הבלוגר כינס אותנו לקראת ה-30.6! כי לרבים ממכריו, קרובי משפחתו וקוראותיו יש ילדים (או נכדים) בגילאי הגן ו/או בית ספר יסודי!"

בירכו כל הרבניות את הרבנית רינה על חדות שכלה ואת כל בית ישראל בברכת חופש נעים.

מוסר השכל:  אין גדול מהחופש הגדול (חוץ אולי מהחשבון בסופרמרקט, או פקקי התנועה, או…)

שבת שלום וחופש גדול נעים!

והרשומה המומלצת היא – יציבות מדומיינת – בבלוג של אורי כץ