היו אלה ימי החופש הגדול ואורי וטלי (שמות בדויים כמובן) ישבו בבית חסרי מעשה.
הם היו בשמחה יוצאים החוצה לשחק, אבל בחוץ ארבו להם השמש החמה והלחות האיומה כך שלא נותרה להם ברירה אלא לשבת בבית (הממוזג) ולבהות משועממים במסך המחשב, מסך הטלוויזיה ומסך הטלפון (החכם).
"אני משועמם" – קיטר אורי בין משחק למשחק – "והחופש הגדול רק התחיל".
"אני משועממת" – קיטרה טלי בין משחק למשחק – "והחופש הגדול תיכף נגמר".
לפתע נשמע צלצול בדלת.
אורי היה עלול לרוץ לפתוח את הדלת למרות שאמא הזהירה אותו לא לפתוח את הדלת לזרים, אבל הוא לא שמע את הצלצול בגלל הרעשים של המשחק.
טלי דווקא לא שיחקה באותו רגע, אבל היא לא שמעה את הצלצול בגלל שהקשיבה למוזיקה באוזניות.
אחרי צלצולים חוזרים ונשנים, ברגע של הפוגה מהיריות, כשאורי הצליח להשלים רמה, הוא שמע פתאום את הצלצול ומיהר לפתוח את הדלת.
טלי קלטה אותו בזווית העין ומיהרה אחריו. היא הספיקה לומר: "לא פותחי…" כשאורי כבר מיהר לפתוח את הדלת.
בפתח עמד חתול שחור-לבן ענקי (כמטר ושמונים גובהו). פרט לגודלו החריג היו לו עוד שלושה מאפיינים יוצאי דופן: הוא עמד זקוף על רגליו האחוריות, הוא חבש כובע גבוה (עם פסים בצבעי אדום-לבן) והוא דיבר.
כן, החתול פתח את פיו ואמר: "אני לא מבין למה אתם יושבים ככה בבית! אני יודע שבחוץ חם ולח, אבל אני מכיר הרבה משחקים טובים שאנחנו יכולים לשחק!"
אורי וטלי עמדו משתאים מולו ולא ידעו מה לומר. למרבה המזל דג הזהב שלהם (שגם ידע לדבר) יצא מהאקווריום וענה לחתול: "צא מיד מן הבית! הילדים עוסקים במשחקים חינוכיים ובפיתוח יכולת התקשורת בעידן המידע ולך אסור להפריע בכך! במיוחד כשאין בבית מבוגר אחראי או לפחות הורה!"
החתול חייך ואמר: "דג מדבר! לא יאומן! אבל מי שיחליט האם אשאר או אלך זה אתם הילדים…"
הילדים התלבטו קצת, התייעצו עם גוגל ועם חבריהם בוואטסאפ ובפייסבוק וברוב קולות הכריעו בעד הישארות החתול בבית לתקופת ניסיון (כל עוד הוא יילך לפני שאמא תחזור ולא ישאיר בלגן).
החתול שמח מאוד והציע לילדים מספר משחקים מפתיעים כמו "טיול על התקרה", "קישוט הקירות בטביעות רגליים" וכמובן "צלחות חרסינה מעופפות".
הדג נחרד מאוד לשמע ההצעות והתריע כי אמא לא תאהב את התוצאות.
להפתעתם המשותפת של הדג והחתול הילדים לא הגיבו – לא להצעות ולא להתרעות.
נראה היה שהם בעצם לא שמעו כל מילה שנאמרה בבית מאז שהם החליטו לקבל את החתול. אורי שקע במשחקי הקונסולה שלו והיה עסוק מאוד בחיסול זומבים-חייזרים שאיימו על העולם ואילו טלי צפתה בסרטוני אנימה יפניים וצחקה ללא הפסק.
הדג היה אובד עצות, אבל נראה שהחתול ידע מה לעשות.
הוא הוציא מכיסו (מסתבר שהוא היה חתול כיס) קופסא קטנה שגדלה מיד וממנה קפצו שני יצורים משונים: דבר 1 ודבר 2.
אבל בעצם הם לא היו דברים – כלומר לא מחלת דבר – אלא וירוסים (או סוסים טרויאנים, או תולעים). דבר (וירוס) 1 נכנס לתוך קונסולת המשחקים של אורי ודבר (וירוס) 2 נכנס ללפטופ של טלי ושניהם התחילו לעשות שמות בקבצים שהם מצאו.
הילדים היו מזועזעים. הם הסתכלו בחרדה ובחוסר אונים על הנעשה על המסכים שלהם. טלי מלמלה: "מה יהי כשאמא תחזור?" ואורי אמר: "היא הזהירה אותנו כל כך הרבה פעמים מדברים חשודים…"
(אמא של טלי ואורי הייתה מומחית ידועת שם לאבטחת מידע והיא התגאתה תמיד בכך שהמחשבים בביתה נקיים ומסודרים).
החתול אמר: "אין בעיה!" הוא שרק שריקה עזה ומחרישת אוזניים. הדברים התבלבלו והתחילו לנקות את הקונסולה ואת כל המחשבים בבית עד שהיו נוצצים, מבריקים ואפילו מהירים יותר ממה שהיו.
החתול והדברים נעלמו וכשאמא חזרה הביתה הילדים הראו לה בגאווה את מצב המחשבים שלהם. (כלומר, הם היו מראים לה אם היו שמים לב לכך שהיא נכנסה הביתה, אבל הם היו שקועים במשחקים וכו').
מוסר השכל: גם אם יש לך חתול חייבים אנטי-וירוס טוב ומאוד חשוב לא לפתוח קישורים וקבצים חשודים
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – סרט ברבי ועצבות של עוגת לימון – בבלוג של אמאל'א
החיים שלי (או של אחרים) 