הרב המשפחתי – סיפור לשבת

פעם, אחת לפני ממש לא הרבה שנים, הייתה מדינה ממש לא רחוקה שכמעט לא היו בה בעיות. אמנם לא הכל היה מושלם  – היה מאוד חם, הרבה שריפות, מלחמה, חטופים, תושבים מפונים, מחירים יקרים ועוד כמה צרות קטנות – אבל חוץ מזה הכל היה ממש בסדר וכולם היו כמעט ממש מאושרים.

בעצם לא הכל היה בסדר – הייתה בעיה אחת רצינית. המדינה הייתה מדינה יהודית ובמדינה יהודית, כידוע לכל, נדרשים רבנים כי בלעדיהם לא ניתן לחיות (או למות).
והנה הסתבר שבכמה ערים במדינה הזאת – חלקן אפילו גדולות יחסית – משרת רב העיר לא מאוישת! לא רק זאת, אלא היו גם שכונות שלמות נטולות רבנים ופה ושם אפילו רחובות ללא רב.

פנו התושבים בקריאה נואשת לנציגי הציבור (או כך לפחות טענו נציגי הציבור, או נציגי ציבור מסוים) בדרישה דחופה למנות רבנים לכל מקום נטול רב. שמעו זאת נציגי הציבור והעלו הצעת חוק דחופה למינוי הרבנים החסרים (ובהזדמנות זאת עוד כמה) ונראה היה שהשקט והשלווה יחזרו למדינה (פרט כמובן לחום,  לשריפות, למלחמה וכל שאר הצרות הקטנות שבוודאי זה רק עניין של זמן עד שייפתרו).

אבל אז סבלה המדינה מעוד זעזוע קשה: כמה מנציגי הציבור טענו שמצפונם לא מאפשר להם לתמוך בהצעת החוק הכל כך נדרשת הזאת. כתוצאה ישירה מכך, למרות מאמציו של ראש הממשלה הגאון המדהים שרק בזכותו המדינה התקיימה, הצעת החוק נפלה והתושבים המתוסכלים נותרו חסרי רבנים.

היה ברור לכולם שהמצב הנוראי הזה לא יכול להימשך. אחת המצוות הבסיסיות ביותר ביהדות הייתה "עשה לך רב ושלם לו משכורת מכובדת" והתושבים חששו שאי קיום מצווה זאת יוביל לאי קיום מצוות בסיסיות נוספות כמו המצווה הידועה "נמות ולא נתגייס" וכמובן המצווה "נקבל כסף מהמדינה ולא נעבוד".

אבל אז, כשהכל נראה אבוד, העלה ראש הממשלה הגאון  (בשיתוף המבוגר האחראי והשר לענייני "מה שייכת הממשלה למלחמה") רעיון גאוני:
באותה תקופה הייתה למדינה עוד בעיה – לא גדולה כמו המחסור ברבנים אבל בכל זאת בעיה. בעיה זאת כונתה (מסיבות לא לגמרי ברורות)  "חוק הגיוס" ועסקה בשאלה כיצד להקל על עשרות אלפי צעירים יקרים לקיים את מצוות "נמות ולא נתגייס" ו- "נקבל כסף מהמדינה ולא נעבוד".

ראש הממשלה החליט לתת לשתי הבעיות פתרון אחד, יחיד ומיוחד: כל הצעירים היקרים (חלקם אפילו יקרים מאוד) יעבדו כרבנים. מכיוון שכך ברור שלא יצטרכו להתגייס (וגם לא למות) וכמובן שיצטרכו לקבל כסף מהמדינה כדי לקיים את הכתוב – "עשה לך רב ושלם לו משכורת מכובדת".
כמה רואי שחורות טענו שפתרון זה לא יעבוד מכיוון שיש הרבה יותר צעירים יקרים מהמספר הנדרש של רבני הערים, השכונות והרחובות, אבל ראש הממשלה ועוזריו הסבירו שניתן למנות רב לכל בניין, לכל כניסה, לכל קומה ולכל משפחה. ובמקרים (האולי לא מאוד נדירים) בהם יש יותר מצעיר נזקק (למשרת רב) אחד במשפחה, אפשר יהיה למנות את אחד הצעירים לרב המשפחתי האשכנזי ואת השני לרב המשפחתי הספרדי (ואם יש צעירים נוספים – לא חסרות עדות).

עלתה כמובן השאל הקנטרנית מדוע משרות הרבנות יהיו פתוחות רק לצעירים ממגזר מסוים והאם אין בכך חוסר שוויון, אבל ראש הממשלה הרגיע את הרוחות (למרות שהן היו רוחות שיוצרו ע"י שמאלנים, בוגדים ואנרכיסטים) והסביר שמשרות הרב יהיו פתוחות לכולם ללא הבדל דת, גזע, מין, גיל, מגזר ועדה.

אם כי כמובן, כמו לכל תפקיד שהוא, המועמדים לתפקיד הרבנים יצטרכו לעמוד בכמה תנאי סף מובנים מאליהם למשרות רבנים: הם צריכים להיות גברים, בעלי זקן, חובשי כיפה (רצוי שחורה), בעלי ידע בארמית, בוגרי ישיבה חרדית ורצוי שלא שירתו בצבא.

מוסר השכל: מזל שאפשר למצוא פתרון לכל בעיה

שבת שלום עם חדשות טובות!

והרשומה המומלצת היא – היום בתקשורת: שני ספינים בלי בדיקת עובדות – בבלוג של avshalombz

ההילולה הגדולה – סיפור חכמים לשבת ולל"ג בעומר

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובים בבני ברק ומתכננים כיצד יגיעו להילולת רבי שמעון בר יוחאי עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם שצה"ל הכריז על הר מירון כשטח צבאי סגור וההילולה מבוטלת.

אמר רבי עקיבא: "נער הייתי וגם זקנתי ומעולם לא פספסתי אף הילולה בהר מירון!"

הנהנו כל הרבנים בהסכמה ורבי אלעזר הוסיף מיד: "הרי אני כבן שבעים שנה ומאז גיל שלוש לא פספסתי אף הילולה של רבי שמעון בר יוחאי זי"ע אמן, אבל השנה כנראה נצטרך באמת לוותר עליה"

שאל רבי אליעזר: "אבל למה? מה שונה שנה זאת משנים עברו?"

הסתכלו עליו כל הרבנים כתרנגול בבני אדם ורבי ששון אמר: "אתה לא שומע חדשות רבי אליעזר? אתה לא יודע כי כל אזור הצפון פונה מיושביו ואויבנו המסוכנים  ימ"ש יורים לכיוון הר מירון הקדוש טילים, פצצות ואפילו מטוסים קטנים?"

ענה לו רבי אליעזר: "ודאי שאני יודע כל זאת (אולי חוץ מהמטוסים הקטנים). הלא בתוך עמי אני יושב. אבל ברור לכולם כי ביום הקדוש של ההילולה הקדושה של רבי שמעון בר יוחאי הקדוש לא יכול לקרות כלום למי שעולה להר הקדוש כי אם אויבנו (המאוד לא קדושים) ינסו לירות ביום קדוש זה רבי שמעון הקדוש בר יוחאי הקדוש בכבודו ובעצמו יעצור אותם!"

נכלמו כל הרבנים מכיוון שלא הפגינו אמונה חזקה כמו אמונתו של רבי אליעזר הקדוש והשפילו עיניהם אל כוסות התה שבידיהם. לאחר כמה דקות שאל רבי שמחה בהיסוס: "אבל מה עם מחללי השבת?"

שאל רבי יוסף בעל הנס: "מה עניין מחללי שבת לכאן? ברור שרבי שמעון בר יוחאי לא יגן על מחללי השבת, אבל אין זה נוגע אלינו כי אנחנו צאן קדושים!"
אמר רבי שמחה: "ברור שאנחנו ונשותינו ובנינו ובנותינו קדושים. אבל אולי חלילה תוסח דעתו של הקדוש רבי שמעון בר יוחאי בגלל צערו וכעסו על מחללי השבת ולרגע הוא לא ישים לב וטיל קטן אחד יחמוק מתחת לכיפת הברזל שלו ?"

הנהנו הרבנים בהבנה ורבי שמעון בעלה של רינה הוסיף: "אשתי רינה אומרת שלפעמים דעתם של הקדושים מוסחת בגלל החוטאים בעם והם כושלים בהגנה על הקדושים"

אמר רבי יהושע: "רגע אחד!  אני כבר מבולבל! הקדושים מגנים על עצמם או עלינו?"

צחק רבי בוריס ואמר: "ברור שהקדושים מגנים עלינו אבל גם ברור שאנחנו קדושים וכך יוצא שהקדושים של מעלה מגנים עלינו הקדושים של מטה!"

אמר רבי עקיבא: "ברור שהקדושים קדושים הם, גם אלה של מעלה וגם אלה של מטה, אבל יש טעם בדבריו של רבי שמחה ועלה בדעתי כי הקדוש רבי שמעון בר יוחאי הקדוש עלול לסבול מעוד הסחות דעת כמו למשל משכבי זכר, אכילת שרצים וכמובן שימוש בטלפונים לא כשרים".

הסכים איתו רבי אלעזר ואמר: "אכן לצערנו יש חוטאים רבים בעם ובגללם איננו יכולים להיות בטוחים אפילו ביום הקדוש ביותר של ל"ג בעומר!"

נאנח רבי אליעזר ואמר: "פני הדור כפני הכלב. חבל כל כך שאין ביכולתנו להיפטר מכל החוטאים במחי יד"
אמר לו רבי ששון בבהלה: "זכור מי קורא בבלוג שלנו!"

הסכימו הרבנים עם רבי ששון ורבי שמחה מיהר לתקן: "גם חוטאים גדולים יהודים הם! לכולם שמורה היכולת לחזור בתשובה שלמה ועד שיחזרו בתשובה הם יכולים להמשיך לשרת בצבא ולשלם מיסים ואנחנו נמשיך להתפלל עבורם"

אמר יוסף בעל הנס: "אכן זאת דרכו של עולם. החוטאים חוטאים ואנחנו מתפללים"

הזילו דמעה כל הרבנים ועברו לדון בשאלה כיצד יתהוללו ביום החופשי שנפל בחלקם כעת כשהם פטורים מלנסוע להילולה במירון.

מוסר השכל:  אם היו שומרים ישראל שתי שבתות, לא היה תירוץ ראוי לכל הדברים הרעים

שבת שלום וחדשות טובות סוף סוף

והרשומה המומלצת היא – אשה רכבת וכובע – בבלוג של chic

סיפור חכמים לשבת ולסוכות

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובים בבני ברק ודנו בהלכות סוכה כשרה.

אמר רבי אלעזר: "שנו חכמים: סוכה כשרה עשויה משלוש דפנות לפחות והמהדרים מוסיפים דופן רביעית. סב סבי זצוק"ל היה נוהג להוסיף דופן חמישית להידור במצווה."

שאל לו רבי עקיבא: "אמור לנו מכובדי – כיצד ניתן לבנות סוכה עם חמש דפנות? האם צורתה הייתה צורת מחומש"?

ענה לו רבי אלעזר: "חס וחלילה! סוכה כשרה צריכה להיות בצורת מלבן! סב סבי זצוק"ל היה מוסיף את הדופן החמישית בתוך הסוכה וכך מחלק אותה לעזרת נשים ועזרת גברים וזוכה בעוד מצווה."

שאל לו רבי אליעזר: "היכן מצינו כי סוכה צריכה להיות בצורת מלבן דווקא? וכיצד ישבו בני משפחת סב סבך זצוק"ל לסעודה משפחתית באוהל מחולק?"

ענה לו רבי אלעזר: "צורת המלבן הינה מנהג,וכבר למדנו כי מנהג חשוב יותר מהלכה. ומשפחת סב סבי זצוק"ל הידרה  במנהג ההפרדה בין נשים וגברים כך שאפילו בסעודות חג לא התערבו אלה באלה."

אמר רבי ששון: "הכל טוב ויפה כל עוד הסכך על הסוכה הינו מן הצומח וניתן לראות את הכוכבים דרכו (בלילה) והוא מצל ביום. כי שנו חכמים:'סכך טוב – הכל טוב'".

אמר לו רבי שמחה: "צודק אתה כמובן ובטוחני כי סב סבו של רבי אלעזר הידר גם במצוות הסכך. אך בימינו רואה אתה יותר ויותר בורים ועמי ארצות המשתמשים ב'סכך לנצח' שאולי כשר לחילוניים ולתינוקות של בית רבן, אך בוודאי לא לרבנים מכובדים כמונו!"

השתעל רבי יוסף בעל הנס עד שכמעט נחנק ולאחר ששתה כוס מים וכוס תה וכוס קפה וכוס ברנדי וכוס עראק וכוס בירה להשיב את נפשו פתח ואמר: "סכך לנצח נבדק ע"י גדולי הרבנים מבית הלל ומבית שמאי ונמצא כשר (לימות השנה בלבד). ראיתי לא מעט צדיקים המשתמשים בסכך לנצח ואין הדבר מפחית מכבודם אפילו כהוא זה!"

הצטרף רבי שמעון בעלה של רינה לרבי יוסף בעל הנס ואמר: "גם אשתי רינה מצדדת בסכך לנצח וזאת משלושה טעמים: (א) שמירה על איכות הסביבה – אין צורך לכרות ענפים. (ב) שמירה על איכות הסוכה – עלים יבשים לא נופלים אל תוך המרק ו-(ג) שמירה על איכות התעסוקה של שלומי אמוני ישראל – המייצרים סכך לנצח."

הסכימו הרבנים עם הטיעונים כבדי המשקל והחליטו להכשיר למפרע את הסכך לנצח גם בסוכות של חסידים ואנשי מעשה.

אמר רבי יהושע: "אם בהכשרת סוכות עסקינן, אולי זה הזמן להכשיר את סוכתו של כותב רשימה זו, שלשונות רעות טוענות שאינה כשרה כלל?"

שאל לו רבי בוריס: "מאימתי אנו מקשיבים ללשונות רעות? אכלתי פעם לשון רעה אחת ואח"כ הקאתי חצי לילה, אבל מעולם לא האזנתי ללשון רעה! הבה נכשיר את סוכתו של הכותב מיד פן ינער חוצנו מאיתנו ואנו לא נזכה יותר לפרסום!"

אמר לו רבי עקיבא: "לאט לאט לך! הבה ונשמע מה טיבה של סוכה זאת לפני שנחליט להכשירה. כמה דפנות לה?"

ענה לו רבי יהושע: "ארבע – אחת יותר מהנדרש"

שאל רבי אלעזר: ומה צורתה?"

ענה לו רבי יהושע: "בסיסה ריבועי אך היא הולכת וצרה כלפי מעלה"

תהו הרבנים בינם לבין עצמם כיצד נראית סוכה שכזו וכל שהעלו על דעתם היה הפירמידה הגדולה (בה מעולם לא ביקרו) אך שמרו את מחשבותיהם לעצמם ורבי אליעזר שאל: "ואיזה סכך לה? האם סכך לנצח?"

ענה לו רבי יהושע: "סכך כשר למהדרין העשוי עלים שנקטפו זה עתה"

קראו כל הרבנים פה אחד: "כשרה! כשרה! כשרה!"

ולאחר שהכשירו ביקשו לזון עיניהם בסוכה. נעשה להם נס והצליחו להשקיף דרך מסך המחשב אל גגו של כותב הרשומה ונחרדו לראות כי ה"סוכה" הינה למעשה אוהל שאת ראשו מעטר ענף בודד.

אמר רבי בוריס: "נו, מילא. בודאי לא כל בני ישראל ישבו בסוכות אלא חלקם ישבו באוהלים".

ענו כולם: "חג שמח!"

מוסר השכל:  סכך טוב – הכל טוב.

שבת שלום  וחג שמח!

והרשומה המומלצת היא – לנסוע ביום כיפור – בבלוג של טל אייזנמן

סיפור חכמים לשבת שלפני יום העצמאות

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ועסקו בהלכות יום העצמאות החל ביום חמישי.

אמר רבי עקיבא: "כל שלא עשה על האש ביום העצמאות, לא יצא ידי חובתו"

שאל רבי אלעזר: "לעשות על האש – על שום מה?"

ענה לו רבי אליעזר: "שום על האש טעמו מעולה, אך בעדה שלנו נוהגים למרוח את המנגל בבצל."

הסתכלו כל הרבנים בתמיהה על רבי אלעזר שכנראה לא היה ממש מרוכז בנושא הדיון ורבי ששון הסביר: "מדובר בשאלה רטורית שנועדה לקדם דיון לימודי בסיבות למנהג היהודי הנאה לצאת ביום העצמאות לאי התנועה הקרוב או לפארק הרחוק ולצלות בשר על האש. אין פה שום שום ואף לא בצל!"

הנהנו הרבנים בהסכמה אך רבי שמחה אמר: "נכון הדבר כי אין פה שום שום, אבל בצל על המנגל הוא מצווה לא פחות גדולה מבשר"

שאל לו רבי יוסף בעל הנס: "לא פחות גדולה מבשר? האם אתה לא מפריז בחשיבות הבצל?"

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "אכן נראה לי כי הייתה פה הפרזה מסוימת. המצווה היא לשרוף בשר (ועוף). תוספת הפיתות, הסלטים, הבצל, הבירות, הקולה, הפיצוחים הינה הידור המצווה"

הוסיף רבי יהושע: "בעדה שלנו נהוג כדי להדר במצווה עוד יותר לאכול גם ארטיקים, אך מכיוון שביום העצמאות לרוב חם יחסית אנו אוכלים את הארטיקים עוד לפני היציאה מהבית ומהדרים בשאר המאכלים והמשקאות בחוץ"

אמר רבי בוריס: "שומע אני את דבריכם החכמים ובמקביל מחפש אני בתורה, בנביאים, בש"ס, בפוסקים ובגוגל ואיכשהו אינני מצליח למצוא את מקור המצווה לשרוף בשר על האש!"

השתתקו החכמים והחלו לחפש בעצמם את מקורה של המצווה הברורה הזאת ליום העצמאות אך העלו חרס בידם (וגם קצת פירורי מצות מפסח).

אמר רבי עקיבא: "למעשה יום העצמאות אינו חג מאורייתא, ולכן אין טעם לחפש את המצוות הקשורות אליו בתורתנו הקדושה. אך, מצד שני, ברור לכולם כי יום העצמאות הינו חג. משמעות המילה חג הינה קורבן, כנאמר – "איסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" (תהילים קי"ח). וקורבן הוא בשר על האש. מכאן אנו למדים כי מצווה לשרוף בשר בכל חג – קל וחומר שגם ביום העצמאות"

תהה רבי אליעזר בקול רם: "אם דבריך נכונים – וברור שנכונים הם כי חכם אתה – מדוע ליום העצמאות אין איסרו-חג?"

ענה לו רבי אלעזר: "כידוע לכולם יום העצמאות אינו אחד משלושת הרגלים ולכן אין לו איסרו-חג!"

הוסיף לדבריו רבי ששון ואמר: "פעם אכלתי שלוש רגליים של כבש ביום העצמאות, אבל אף אחד לא אסר עליי את זה"
שאל אותו רבי שמחה: "שלוש רגליים של כבש? זה לא קצת הרבה? אני לרוב מסתפק ברגליים של תרנגול…"

אמר רבי יוסף בעל הנס: "ביום העצמאות – ובייחוד ביום העצמאות שחל ביום חמישי – מצווה להרבות באכילת בשר (על האש) ולכן יש לאזור עוז ולאכול יותר מכפי הקיבולת"

שאל רבי שמעון בעלה של רינה: "למה בייחוד ביום העצמאות שחל ביום חמישי?"
ענה לו רבי יהושע: "כי יום חמישי 'קרוב לסוף השבוע שגם בו נהוג לאכול בשר אז חייבים לאכול בשר כפליים כדי להבדיל בין ששון לשמחה (לא הרבנים)!"
העיר רבי בוריס: "על כן סביר להניח כי גם הפקקים ביום העצמאות הזה יהיו ארוכים כפליים ועל כל אתר טוב למנגל יתחרו כפליים אנשים וכדאי לצאת מהבית כפליים מוקדם יותר!"

מוסר השכל: אולי בעצם לא חייבים "לעשות על האש" ביום העצמאות (אני אפיקורס ידוע)  

שבת שלום ויום עצמאות שמח!

והרשומה המומלצת היא – מי אתה אבא? – בבלוג של Jud

סיפור חכמים לשבת שאחרי פורים ויום האשה הבינלאומי

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ועסקו בהלכות פורים שחל ביום שלישי.

לאחר כשעתיים של פולמוס מחכים אמר לפתע רבי עקיבא: "האמת היא שאינני מבין מה כל כך מיוחד בחג פורים החל ביום שלישי. הלא יום שלישי יום חול הוא ואין כל שוני בינו לבין כל יום חול אחר"

ענה רבי אלעזר: "גם אני תהיתי לגבי נקודה זו, אך נזכרתי בהבדל חשוב בין יום שלישי לבין כל יום חול אחר: ביום שלישי נאמר פעמיים כי טוב!".

והוסיף רבי אליעזר:"וללא קשר ישיר, אנו חייבים למצוא נושא לדון בן כדי שקולנו נשמע גם בקרב קוראים חילוניים שאינם אורחים תדירים באוהלה של תורה!"

אמר  רבי ששון: "צודקים אתם מכובדי ועל כן יש להתפלסף במשנה תוקף בהלכות החג ולהוסיף להן נופך אקטואלי כמו לדוגמא דיון בזכויות האשה."

שאל רבי שמחה: "זכויות האשה? מה עניין שמיטה להר סיני?"

ענה לו רבי יוסף בעל הנס: "זה ברור! כשם שהלכות השמיטה ניתנו בהר סיני כך כל שאר המצוות, ההלכות והאיסורים ניתנו למשה בהר סיני במעמד מתן תורה! לא סתם שהה משה על ההר ארבעים יום וארבעים לילה!"

ענה לו רבי שמחה: "את זה אני (כמובן) יודע… התכוונתי לשאול מה הקשר של זכויות האשה לפורים"

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "אולי בזכות 'ונהפוכו' בחג הפורים ניתנות זכויות לנשים?"

השתיקו אותו מיד כל החכמים ורבי יהושע לחש: "הס רבי שמעון! אינך יודע כי לבלוג יש קוראות רבות ואיננו רוצים להדירן? סייג לפופולאריות שתיקה!"

השתתק רבי שמעון (ואף סימס התנצלות לרינה אשתו שתחיה) ורבי ששון שאל: "האינכם יודעים כי השנה פורים חל לא רק ביום שלישי אלא גם יום לפני יום האשה הבינלאומי (ושושן פורים חל ביום האשה ממש)?"

שאל רבי בוריס: "יום האשה הבינלאומי? האם זה חג מדאורייתא?"

ענה לו רבי ששון: "לא בדיוק מדאורייתא, העוסקת בעיקר בחגים דתיים… אבל בכל זאת יום חג הוא המוקדש לזכויות האישה, הישגיהן של הנשים בתחומים שונים, השתלבותן בחברה ומאבקן המתמשך לשוויון"

שאל אותו רבי עקיבא: "ומאין אתה יודע כל זאת?"

ענה לו רבי ששון: "ראיתי משהו על זה בשלטים בדרכי לכאן"

בדקו החכמים בגוגל על מה ולמה חוגגים את יום האשה הבינלאומי ומצאו כל מיני טענות מוזרות שהם נטו לא להסכים אתן.

אמר רבי אלעזר: " עדיין נשים מרוויחות בממוצע פחות מגברים? יודע אני בוודאות כי נשותינו מרוויחות יותר מאיתנו!:

אמר רבי אליעזר: " עדיין נשים מרוויחות בממוצע פחות מגברים על ביצוע אותה עבודה?  יודע אני בוודאות כי גברים אמיתיים אינם עובדים!"

אמר רבי ששון: "עדיין רוב המשרות הבכירות בסקטור העסקי והציבורי מוחזקות בידי גברים? העיקר הוא שבעולמה של תורה כל המשרות מוחזקות ע"י גברים!"

עצר אותם רבי שמחה וקרא: "אבל רבותיי! מדוע שמים אתם יום חשוב זה לחוכא ואיטלולא? לא די בכך שכל יום הוא יום הגבר שאנו לא מוכנים להקדיש לנשותינו שיחיו אפילו את יום האשה החל בשושן פורים?"

הסתכל רבי שמעון בעלה של רינה על רבי שמחה במבט בוחן, ניגש אליו בצעד מהיר וקרע את המסכה מעל פניו. ואכן, כפי שחשד – הייתה זו רינה אשתו מחופשת לרבי שמחה!

הרבנית רינה לא התבלבלה. היא מיד קרעה את המסכה מעל פניו של רבי שמעון ולעיני החכמים הנבוכים התגלה לא אחר מאשר רבי עקיבא! מיד נפנו הרבנים לקרוע את המסכה מעל פניו של רבי עקיבא…

וכך המשיכו החכמים לקרוע את המסכות זה מפניו של זה (או זו) עד שהגיעו תלמידיהם (המחופשים) וכיבדו אותם באוזני המן.

מוסר השכל: גם יומיים אחרי פורים מותר לכתוב שטויות (אני מקווה)

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – למדור השרביט החם – לכבוד פורים – מהי תחפושת החלומות שלכם? – בבלוג של Empiarti

סיפור חכמים (לשבת) מרטיט לבבות ומרעיד אדמות

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ועסקו בהלכות פדיון שבויים.

אמר רבי עקיבא: "מצווה גדולה היא לפדות שבויים בכסף רב, אך אינני מוצא מקורות לפדיון שבויים כנגד שבויים"

אמר רבי אלעזר: "ואני מדוע אנו עוסקים בפדיון שבויים כאשר הנושא לא אקטואלי".

אמר לו רבי אליעזר:"ראשית, הנושא הוא תמיד אקטואלי כי בכל דקה ודקה ייתכן שעוד אזרח יעבור ללבנון או לעזה. ושנית לא נראה לי כי יש נושא אקטואלי יותר."

הוסיף  רבי ששון: "אינני רואה את עצמי עוסק בשאלה האם מעקב אחרי אזרחים העוברים מרצונם למדינת (או שטח) אויב עולה בקנה אחד עם ההלכה! ונושא אקטואלי אחר אין."

אמר רבי אלעזר: "אבל רבותיי! יש נושא אחר – האדמה רעדה בתורכיה!"

אמר רבי שמחה: "ומה מיוחד בזה? זו דרכו של עולם…"

שאל רבי יוסף בעל הנס: "הכיצד תאמר שזו דרכו של עולם בעוד שאלפים מתו ורבבות או אולי מאות אלפים נותרו חסרי בית?"

ענה לו רבי שמחה: "אבל הם לא יהודים!"

הוסיף רבי שמעון בעלה של רינה: "לא רק שאינם יהודים – אלא שונאי ישראל הם. ורינה אשתי אומרת שד' אלוקינו הגדול מכולם העניש אותם בשל דברי הבלע של נשיאם!"

ורבי יהושע החרה החזיק אחריו: "אין ספק כי ארדואן הוא עמלקי ורעידת האדמה נועדה לקיים את המצווה – 'מחה תמחה את זכר עמלק'!"

אמר רבי בוריס: "אבל מדובר בבני אדם. האם כולם עמלקים? האם כולם חטאו? ואפילו אם הם גויים – עוד יש סיכוי שיתגיירו ולחילופין יצילו יהודים – והרי כל המציל נפש מישראל כאילו הציל עולם ומלואו!"

חככו הרבנים בדעתם ולא ידעו מי צודק. אמר רבי עקיבא: "יש צדק רב בדבריך רבי בוריס מכובדי, אבל אם רעידת האדמה היא עונש משמיים, מי אנחנו שנפר צו אלוהי ונצא לסייע לאומללים?"

אמר רבי אלעזר: "ואולי התכוון בורא עולם כי נראה לגויים יימח שמם כיצד אנו נחלצים לעזרתם בשעתם הקשה ונאדיר שם שמיים ברבים?"

ורבי אליעזר הוסיף: "ואולי נוכל באותה הזדמנות לפרסם את הנס ובעולם כולו ירצו לקנות בתי חולים שדה וציוד חילוץ תוצרת הארץ  וכך נרוויח ממון רב אותו נוכל להשקיע בבניית ישיבות?"

החלו הרבנים להתווכח.זה אומר כך וזה עונה לו כך. התלהטו הרוחות וכמעט התדרדרו לאלימות פיזית כשלפתע נכנסו תלמידיהם של הרבנים והגישו תה ועוגיות של שעה עשר.

נרגעו הרבנים והתיישבו לשתות את התה. ובזמן שליקקו את האצבעות אמר רבי ששון: "עלתה בדעתי השאלה המעניינת – מה יקרה אם חס וחלילה תכה רעידת אדמה קשה בישראל?"

ענה לו רבי שמחה: "אם חס וחלילה תכה רעידת אדמה בישראל זה יקרה ללא ספק בשל חילול שבת ו/או חוסר צניעות ו/או הקשבה לשירת נשים. מה  השאלה?"

אמר רבי ששון: "הסיבות לרעידת האדמה שתכה בנו חס וחלילה ברורות (שלא לדבר על כך שאנחנו יושבים על השבר הסורי-אפריקאי). אבל לא נזדקק אז לעזרת אומות העולם – אפילו אם מדובר בגויים?"

ענה לו רבי יוסף בעל הנס: "לעניין השבר הסורי אפריקאי – אין ספק כי ד' צבאות מיקם אותו כאן כדי שיוכל להעניש את החוטאים ביתר קלות כשיחשוק בכך – ראה מקרה קורח ועדתו. ולעניין הסיוע מאומות העולם – אין ספק כי ייעשה לנו נס ולא נזדקק לעזרתן כי אנחנו העם הנבחר ואור לגויים"

העריצו הרבנים את רבי יוסף בעל הנס על אמונתו המוצקה, אבל רבי שמעון בעלה של רינה שלא חשש להצטייר כבעלה של קטנת אמונה אמר: "ומה היה בשריפה הגדולה בכרמל?רינה אשתי תמיד שואלת מדוע לא נעשה לנו נס אז ונזקקנו לסיוע מאומות העולם? והיא זוכרת שאפילו התורכים יימח שמם סייעו בידינו אז!"

ענה לו רבי יהושע: "הטחו עינייך מראות את הנס? זה שאפילו התורכים עזרו לנו היה הנס שהוכיח כי אנו העם הנבחר!"

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "אבל האין זה אומר שאנו צריכים גם לסייע לאומות העולם במקרה של אסון בארצות  מושבם? נראה לי שזה יאדיר את שמנו כעם נבחר ואור לגויים!"

קרא רבי בוריס: "רבותיי! במחילה מכבודכם נראה לי שהפעם קצת הגזמנו בהתפלפלות ובקשקושים בעלמא. לי אין בתי חולים של שדה או יער ולא ציוד חילוץ. הבה ונשאיר לממשלה את ההחלטה האם לשלוח סיוע או לא ואנו נחזור לדון בהלכות שביון פדויים!"

אמר רבי עקיבא: "אבל ראש הממשלה הוא יהודי וככל יהודי הוא זקוק לעצת הרבנים בנושא חשוב זה. מה נייעץ לו?"

אמר רבי אלעזר: "כשהוא יתקשר לשאול אותנו נטיל מטבע".

מוסר השכל: בעת ויכוח (הלכתי או חילוני)  אין כמו תה ועוגיות להרגעת הרוח

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – בלוטנית מפורצת ובלוטנית הדורים – בבלוג של עננת

את הסיפור הזה פרסמתי במקור ב-2011 ולצערי הוא הפך לאקטואלי שוב

סיפור חכמים שלא לשעת האוכל

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובים בבני ברק ועסקו בהלכות אכילת חרקים.

בוודאי אתם תמהים מדוע עסקו רבותינו בנושא ביזארי (שלא לומר מגעיל) זה. הרי כולנו יודעים כי חרקים אינם כשרים (פרט לארבה) ופשוט אסור לאכול אותם. אך דורות רבים עסקו רבנים ו/או חכמים בשאלות הלכתיות הנוגעות לשאלה עתיקת היומין – האם מותר לאכול תבשיל שנפל בו חרק.

אמר רבי עקיבא: "בזמן שאנו עוסקים בסוגיה חשובה זו נזכרתי בבדיחה נהדרת. איש אחד יושב במסעדה, קורא למלצר ואומר לו-"

קטע את דבריו רבי אלעזר ואמר: "מלצר! יש זבוב במרק שלי!"

נעלב רבי עקיבא ואמר: "אתה חושב שאתה יודע לספר את הבדיחה יותר טוב ממני?"

ענה לו רבי אלעזר: "חס וחלילה כבודו! באמת יש זבוב במרק שלי!"

התקבצו כל הרבנים סביב רבי אלעזר ונוכחו לדעת כי (א) הוא אכן אוכל מרק ו(ב) אכן יש זבוב במרק.

הצטרפו כולם לקריאות "מלצר! מלצר!" כשלפתע שאלם רבי  אליעזר: "מדוע אנו קוראים למלצר כאשר איננו יושבים כלל במסעדה?"

השתתקו כל הרבנים והתכנסו איש איש בזקנו. לבסוף שאל רבי ששון את השאלה המתבקשת: "אמור לנו רבי אלעזר – מנין לך מרק זה שאתה אוכל?"

ענה לו רבי אלעזר: "מכיוון שהיום יום קר, ביקשתי מאשתי שתחיה שתכין לי מרק חם. כי שנו חז"לנו – אין טוב ממרק חם ביום קר".

הסכימו כל הרבנים עם האמירה הנאה, אך עדיין לא החליטו מה דינו של הזבוב.

הציע רבי שמחה: "כידוע, חרק במרק דינו בטל בשישים. עלינו להוציא את הזבוב מהמרק, לשקול אותו ולאחר מכן לשקול את המרק נטול הזבוב. והיה אם משקל הזבוב פחות מ-1/60 ממשקל המרק, נחזיר את הזבוב למרק ורבי אלעזר יוכל להמשיך לאכלו בלב שקט ובלשון שוקקת. אך אם משקל הזבוב גדול מ-1/60 ממשקל המרק יאלץ רבי אלעזר לשפוך את המרק עם הזבוב".

שאל רבי יוסף בעל הנס: "ומה אם משקל הזבוב בדיוק 1/60  ממשקל המרק?"

ענה לו רבי שמחה: " במקרה זה יהיה על רבי אלעזר לתרום שישים שקלים לצדקה ולא לאכול מרק במשך שישים יום"

התקבל הפיתרון על דעת כולם וכבר עמדו לבצעו כשלפתע הסתבר שאין בנמצא מאזניים מדויקים מספיק לשקילת זבוב.

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "רינה אשתי – אשה צדקת ובשלנית מרקים מעולה – נוקטת בשיטה בדוקה. אם נופל זבוב למרק היא ממהרת להוציאו לפני שמישהו רואה וכך אנו יכולים לאכול את המרק ללא חשש".

אמר רבי יהושע: "שוטה שבעולם! הרי כולנו כבר ראינו את הזבוב! כיצד יוכל רבי אלעזר לאכול את המרק ללא חשש?" הסכימו הרבנים עם דבריו של רבי יהושע ורבי שמעון פרש הצידה והתקשר לרינה אשתו לשאול בעצתה.

פתח רבי בוריס את פיו ואמר: "נדמה לי כי בעוד אנו דנים בסוגיה החשובה, התקרר המרק ואין דינו כבר דין מרק אלא דין מיץ מלוח או תפל, על כן אין לאכלו ללא קשר לזבוב – כי כבר שנו חכמים: מיץ מלוח ומיץ תפל – זו נבלה וזו טרפה".

נטו החכמים להסכים עם רבי בוריס אך החלו להתפלפל בסוגיה מהי הטמפרטורה שמתחתיה נחשב המרק לקר.

התפלפלו והתווכחו עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: "רבותינו! ראיתם איזה זבוב שמן יצא מכאן?"

הסתכל רבי אלעזר בצלחתו וגילה לתדהמתו כי היא ריקה ממרק ומזבוב. מסתבר שהזבוב אכל את המרק ועף לדרכו.

מוסר השכל:  יותר טוב זבוב אחד במרק ממרק אחד בזבוב

שבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – סיכום 2022 בתמונות – בבלוג של עננת

סיפור חכמים לשבת שאחרי החגים ולפני הבחירות

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ביום חמישי שאחרי שמחת תורה והעלו זכרונות מהחגים.

אמר רבי עקיבא: "החגים היו כל כך עמוסים ומועילים עד שקשה לי לחזור לשגרה"

אמר רבי אלעזר: "גם אצלי החגים היו עמוסים, אך כיצד מצאת אותם מועילים?"

קפץ לדבריהם רבי אליעזר ואמר: "הצום. הצום היה מועיל. כנאמר – יותר משצמו בני ישראל למען בריאותם, צמו הם למען תועלתם"

הסתכלו עליו כל הרבנים כתרנגולים בבני אדם ורבי ששון ביטא את מה שחשבו כולם: "הצום לא נועד להועיל אלא לכפר על חטאינו (למרות שאני לא חטאתי כלל)".

מלמלו כולם דברי הסכמה – בעיקר עם הסיפא – אבל רבי עקיבא אמר: "התכוונתי לתועלת של כל החגים באופן כללי ולא רק ליום הכיפורים! החגים הועילו לשלושת הדברים בהם אדם ניכר: לכוסי, לכיסי ולכעסי."

שאל רבי שמחה: "אני יכול להבין את עניין הכוס, אבל מה הועילו החגים לכיסך ולכעסך?"

ענה לו רבי עקיבא: "בכל ארוחה הוזמנתי לבית אחר ובכך חסכתי ממון לא מועט על ארוחות, אך הסעודות המשפחתיות עלו לי בכעס רב על בני משפחתי הענפה – דבר שפתרתי כמובן באמצעות שתייה מרובה"

הנהנו כל הרבנים בהבנה ורבי יוסף בעל הנס הוסיף: "אם היה עובר עלינו חג אחד ללא מריבות משפחתיות היה זה נס של ממש".

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "רינה אשתי תמיד אומרת שמריבות משפחתיות מוסיפות פלפל לחיים"

שאל לו רבי יהושע: "האם בגלל זה אשתך שתחיה אינה מתבלת את תבשיליה?"

כעס עליו רבי שמעון והחל להשמיץ את בישוליה של אשתו של רבי יהושע עד שקרא אותם רבי בוריס לסדר ואמר:

"רבותיי! אין צורך לריב! החגים כבר מאחורינו וליל הסדר עוד הרחק מלפנינו!"

נרגעו הרוחות וגם הרבנים ורבי עקיבא אמר: "אכן, משעמם לנו אחרי החגים… האם למישהו יש רעיון כיצד נוכל להפיג את השעמום?"

ענה רבי אלעזר בשאלה: "שמעתם שהבחירות מתקרבות?"

שאל רבי אליעזר: "מה עניין שמיטה להר סיני? מדוע שרבנים מכובדים כמונו יתעניינו בהבלים המתאימים לגויים, בורים, עמי ארצות וקוראי בלו…"
כאן עצר לפתע רבי אליעזר והציץ מעבר למסך לוודא שאף אחד לא שם לב לפליטת הפה שלו.

מיהר רבי ששון לחפות על מה שכמעט נאמר וקרא בקול: "הבחירות חשובות מאוד לקהילתנו כפי שנאמר בקהלת: 'כמספר המנדטים כך התקציב!'"

אמר רבי שמחה: "נראה לי שנסחפת קצת, מכובדי. ראשית ההיסטוריה מלמדת אותנו כי כל עוד יש מנדטים, התקציבים זורמים ואין יחס ישר בין מספר המנדטים לגודל התקציב. ושנית – איזה מנדטים בראש שלנו? על איזה מפלגה אנחנו מדברים? אין למי להצביע!"

נדהמו החכמים מדברי הכפירה של רבי שמחה והחלו להעלות את שמות המפלגות האפשריות מאל"ף ועד ש"ס ולתדהמתם מצאו נימוק טוב כנגד כל מפלגה ואף לא נימוק אחד לרפואה בעד מי מהמפלגות (ואפילו לא בעד סגן שר הבריאות בעבר)

ישבו הרבנים אבלים וחפויי ראש (אבל רבי בוריס בדיוק חפף את הראש) ותהו כיצד להתגבר על המבוי הסתום (ולא מדובר פה על המבוי הסתום של רבי יהושע שסבל רבות מארוחת החג האחרונה).

אמר רבי שמעון בעלה של רינה: "אשתי רינה תמיד אומרת שעלינו להצביע כפי שיורו לנו הרבנים"

אמר לו רבי יוסף בעל הנס: "אבל כולנו רבנים, כולנו חכמים וכולנו לא יודעים עבור מי להצביע!"

הציע רבי בוריס בהססנות מסוימת: "אולי נקים מפלגה משלנו? הרי כולנו חכמים, כולנו רבנים… מי יותר ראוי מאיתנו להנהיג את העם?"

הסכימו כל הרבנים עם ההצעה החדשנית אך ספק אחד ניקר במוחם. רבי אליעזר שבר את השתיקה המעיקה וניסח את הספק במילים: "אבל מי יעמוד בראש המפלגה?"

מיהרו הרבנים להציע אישים ראויים לתפקיד. רבי עקיבא הציע את רבי עקיבא, רבי אלעזר את רבי אלעזר וכן הלאה. הרוחות סערו עד שרבי ששון סגר את החלון והציע הצעה מהפכנית: מדוע שלא יעמידו בראש המפלגה אישיות ציבורית מפורסמת?

שמחו הרבנים על הרעיון וגם סמכו את ידיהם עליו. בדקו בעיתונות ומצאו כי ציפי לבני ואהוד אולמרט לא שייכים לאף מפלגה וכמעט פנו אליהם כשנזכרו שהרשימות נסגרו מזמן ולכן חזרו להתלבטויות עד שבאו תלמידיהם והזכירו להם שהבחירות בעוד פחות משבועיים.

במי יבחרו הרבנים?  

כל זאת ועוד נדע בקרוב…

מוסר השכל: כשהבחירות רועמות, הרבנים מברברים

שבת שלום!

והרשומה המומלצת – שנחאי – מגדלים בערפל – בבלוג של adiad

הו הו יולי – סיפור חכמים לשבת האחרונה של יולי

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק בישיבת "כל ישראל ממוזגים" ונהנו מזיוו של המזגן.

אמר רבי עקיבא: "קשים שלהי הקיץ מהקיץ, אך גם הקיץ עצמו קשה הוא"

הסכים איתו רבי אלעזר ואמר: "על שלושה דברים העולם עומד בימי הקיץ: על המזגן, על המאוורר ועל הגלידה הכשרה למהדרין"

שאל רבי אליעזר: "מדוע דווקא גלידה ולא שתייה קרה? הגלידה אמנם מקלה על תחושת החום לטווח הקצר, אך בטווח הארוך היא משמינה וגורמת לחימום יתר"

מקור השם חנוכה – סיפור חכמים לשבת ולחנוכה

מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק להדלקת נרות חנוכה.

בעודם מחכים לשקיעת החמה, מכיוון שלא רצו לבטל את זמנם, החלו לחפש נושא לדון בו.

שאל רבי עקיבא: "מי יודע מדוע נקרא חג החנוכה כך?"

תמה רבי אלעזר: "נער הייתי וגם זקנתי ולא שמעתי שקוראים לחג החנוכה כך!"

שאל רבי אליעזר: "אז איך שמעת שקוראים לחג?"

ענה רבי אלעזר: "חג החנוכה כמובן!"