קיץ בעיר – סיפור (ושיר) לשבת

העיר כל כך חמה… ככה זה בקיץ במדינת ישראל. ועוד בעיר! מילא בכפר או בחיק הטבע, אבל להיות בקיץ ישראלי בעיר זה בלתי נסבל.
אני כולי מזיע. בייחוד בצוואר (וכמובן הפנים, הבטן והרגליים. והמצח. והחזה). זאת הרגשה מגעילה.

זה שאני בדיכאון כעת כמובן לא עוזר ואפילו ממש חבל.

אולי בעצם אני בדיכאון בגלל החום? לא ברור. אבל מה שברור הוא שאתמול נמדדו בתל-אביב 42 מעלות בצל ואין בעיר הזאת אפילו טיפת צל.

האנשים מסביב נראים חצי מתים – ממש כמו זומבים. רק שבמקום לחפש מוח טרי לאכילה הם מחפשים מזגן פועל – מתרוצצים על המדרכות ונראים כאילו עוד רגע הם יתלקחו ממש כמו גפרורים.

אבל בלילה – ככה מבטיחים לי – בלילה זה ממש עולם אחר. כל מה שצריך לעשות (לפי השמועה) הוא לצאת החוצה, למצוא בחורה ולהזמין אותה לרקוד איתי כל הלילה.

נראה לי מטורף לרקוד בחום שכזה, אבל אנשים שמבינים עניין אמרו לי שלמרות החום זה יהיה בסדר.

אם זה נכון, אני יודע מה אומר לבחורה שתסכים לרקוד איתי. אומר לה: "מותק, נכון שזה חבל שהימים פה לא יכולים להיות כמו הלילות?"

ככה זה בקיץ בעיר.

והנה הגיע הערב והעיר נראית גזעית יותר. אמרו לי שהעיר COOL בלילה. חשבתי שהתכוונו לכך שהיא קרירה יותר, אבל עדיין חם. כנראה התכוונו ל-"גזעית" (למרות שאני לא חושב שמשתמשים בביטוי הזה בימינו).

הבחורות בעיר הזאת יודעות להתלבש והן נראות כל כך יפות.

אפילו חתולי הרחוב נראים גזעיים בשעה הזאת. ודאי גם הם מחפשים חתולות בכל פינה בעיר.

אצטרף אליהם למצוא לי בחורה יפה לרקוד איתה כל הלילה כדברי החכמים ממני. אחפש ואחפש עד שאשמע את עצמי מתנשף כמו אוטובוס.       

בסוף בטח אמצא את עצמי רץ במדרגות כי הבחורה היפה הזאת ודאי מחכה לי על הגג.

היא בטח מחכה לי איפשהו, כי אמרו לי בפירוש לצאת ולחפש בחורה כדי לרקוד איתה כל הלילה ולמרות החום זה יהיה בסדר.
אבל בינתיים אני שוב (או אולי עדיין) מזיע נורא.

אולי בעצם הימים חמים כמו הלילות בקיץ בעיר?

לא נורא. תיכף זה יעבור. יש לנו רק את אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר לפנינו ואז הטמפרטורות כבר ירדו.

מוסר השכל: כל שנה הקיץ מפתיע אותנו מחדש

שבת שלום!

תודה לחברי להקת Lovin’Spoonful שכתבו את השיר המקורי  ולגל החום הנוכחי שהזכיר לי את השיר.

והרשומה המומלצת היא– סיפור הגירה שנייה – בבלוג של pappaquail