הנושא החם – החופש הגדול

במדור השרביט החם  הוצע לנו לכתוב על החופש הגדול ומה הוא אומר לנו בגילנו ו/או בעבר.
אני לא יודע מאיפה לעורך עולים רעיונות כאלה שממש לא מדברים אליי, אבל אני משום מה מרגיש מחויב לכתוב בכל נושא שהוא מציע.

מאז שהבן "הקטן" שלי סיים את התיכון (לפני ארבע שנים) אני לא ממש מרגיש בקיומו של החופש הגדול.
לפני כמה ימים בסיבוב ההליכה שלי בערב עברתי ליד פנימייה הנמצאת לא רחוק מביתי והתפלאתי לראות כמה שקט וחשוך שם. לקח לי כמה שניות להבין שזה בגלל (או בזכות) החופש הגדול.

אבל אני עדיין זוכר היטב את ימי החופש הגדול של  הילדים שלי וקצת פחות טוב את הימים בהם אני הייתי נהנה מהחופש הגדול.

כשהילדים שלי היו קטנים, כל הקונספט של החופש הגדול היה נראה לי מיותר ורק כאב ראש להורים. כמו כולם חיפשנו פתרונות לילדים – קייטנות, בילוי אצל סבתא, ימי חופש של עננת ושלי (לסירוגין כמובן) ולא היה נראה לי שהילדים בכלל נהנים מהחופש. אולי הם היו מעדיפים להמשיך לבלות בגן או אפילו בבית הספר (בכיתות הנמוכות באמת).

כשהם גדלו ראיתי כמה הם היו צריכים את החופש הזה – לנוח קצת מהימים בהם צריך לקום מוקדם, ללכת לבית הספר, להכין שיעורים… בהתחלה המשכנו לדאוג להם לפעילויות מעניינות (לפחות לדעתנו) אבל בשלב מסוים כל מה שהם רצו היה לישון עד מאוחר, להישאר בבית ולרבוץ מול הטלוויזיה או המחשב (או לפגוש חברים, או – במקרה של הילדים שלנו – לקרוא ספר).

במקביל, באופן טבעי, הילדים גדלו והיה אפשר להשאיר אותם לבד בבית ללא השגחת מבוגר (אחראי פחות או יותר) וההבדל בין החופש הגדול לשנת הלימודים התרכז בעיקר בכך שלא היינו צריכים לוודא שהילדים מתעוררים בזמן בבוקר.

ואני חוזר אחורה בזמן… המחשבה הראשונה שלי כשאני חושב על החופש הגדול שלי בתור תלמיד הוא שהרבה פעמים היו לי תכניות לדברים שאעשה בחופש ובדרך כלל היית מתעורר ב-31.7 בבוקר עם המחשבה המפחידה שחצי החופש עבר ועדיין לא הספקתי כלום…

לא ברור לי מה היו התכניות האלה, אני לא זוכר מה תכננתי לעשות – אני רק זוכר שלא עשיתי.

בימי החופש הייתי בעיקר מתבטל. הולך לים (כשגרנו בבת ים), רואה הרבה טלוויזיה (אבל רק ערוץ אחד), קורא ספרים וכמובן ישן.

בשונה ממה שקרה עם הילדים שלי, אף פעם לא הייתי בקייטנה וההורים שלי לא היו עסוקים בלחפש לי "סידור" וזאת מכיוון שאמא שלי הייתה עקרת בית שעבדה כל השנה בלטפל בילדים. אבל כן הייתי נוסע לפעמים לסבתא בחופש הגדול.

שנים תהיתי איך יכולתי לבזבז ככה את הזמן ורק אחרי שהפכתי לאבא לילדים גדולים יחסית התחלתי להבין שגם אני הייתי צריך את המנוחה הזאת מהלימודים… אבל בתור ילד לא הבנתי את זה.

והרשומה המומלצת היא – כיצד העסקתי את הילדים שלי בחופש הגדול? – בבלוג של קנקן

האריה שאמר לא רוצה (סיפור לשבת)

לפני לא הרבה שנים, בארץ לא רחוקה, חי אריה גדול וחזק שהיה (כמובן) מלך החיות.

כל החיות רעדו מפחד כשרק עבר בסביבה. אמהות היו מאיימות על ילדיהן שאם לא יגמרו לאכול האריה יבוא (לא היה צריך לציין מה הוא יעשה כשיבוא, כי למשמע האיום הילדים מיד גמרו את האוכל).

וכשהוא היה שואג – כל היצורים החיים (וגם הצמחים והפטריות) היו משתתקים מיד.

זה לא שהוא היה אריה אכזרי במיוחד. הוא אמנם אכל בשר כמו כל אריה, אבל הוא בסך הכל היה אריה נחמד ורגוע. הוא העדיף לבלות את יומו בשינה ואת לילותיו בנמנום.

אבל הוא היה גדול וחזק ולכן – גם בלי לנסות – הוא היה מפחיד כל כך.