במדור הנושא החם אנחנו מוזמנים להיזכר בדירות או בבתים בהם גרנו במהלך חיינו. ספרתי 13.5 כאלה. איך 13.5? מי שימשיך לקרוא יבין.
באופן קצת מוזר גרתי עד גיל שלוש בבני ברק – או ליתר דיוק בפרדס כץ. אני לא זוכר כלום מהדירה הזאת – אני אפילו לא יודע כמה חדרים היו בה (קרוב לודאי ששניים). אני זוכר כמה סיפורים של ההורים שלי על המקום…
כשהייתי בן שלוש בערך, עברנו לגור בבת-ים, בדירת שלושה חדרים במרכז העיר. בדירה הזאת גרתי שלוש עשרה שנים – התקופה הארוכה ביותר שבה חייתי במקום אחד עד גיל 37.
הרבה דברים עברו עליי בדירה הזאת – התחלתי ללמוד בבית ספר, חוויתי את מלחמת יום הכיפורים (עם ההאפלה), הכרתי לראשונה את הטלוויזיה והטלפון, נסעתי באוטובוס "לבד", למדתי לשחות, לרכב על אופניים, עברתי מבית ספר יסודי לתיכון.
לדבר אחד לא זכיתי בדירה זו – חדר משלי. דירת שלושה חדרים לשבע נפשות זה לא דבר פשוט. בהתחלה היו לנו חדר בנים וחדר בנות וההורים ישנו בסלון (עד היום אני לא מסוגל להבין למה הם עשו דבר כזה).
אחר כך חדר הבנות הפך לחדר ההורים וכל הילדים (חמישה!) גרו בחדר אחד.
בשלב מסוים אחי הבכור עבר לגור במרפסת ובעקבותיו גם אחותי הגדולה (גם המרפסת הייתה גדולה). נשארנו שלושה ילדים "קטנים" בחדר אחד ללא אפשרות שדרוג.
למרבה המזל, עברנו דירה. באופן די מפתיע עברנו לגור בירושלים (סיפור ארוך). מכיוון שההורים שלי לא כל כך הצליחו למכור את הדירה בבת-ים, הם השכירו אותה ועברנו לגור בשכונת גילה בירושלים בדירה שכורה.
זו הייתה דירה מס' 3 – אבל קודם כל החצי… עברנו לירושלים במרץ (אם זכרוני אינו מטעני) אני הייתי כבר בכיתה י' והחלטתי שאני רוצה לסיים את השנה באותו בית ספר תיכון.
עד היום לא ברור לי האם זו באמת הייתה החלטה שלי או אם הופעלו עליי לחצים ע"י חברים וקרובים, אבל בזמן שכל המשפחה שלי עברה לגור בירושלים, אני עברתי לגור אצל סבתי ברמת-גן.
זהו חצי הבית שהתייחסתי אליו בהתחלה. אמנם גרתי שם רק ארבעה חודשים ובכל סוף שבוע נסעתי אל ההורים, אבל בסופו של דבר אני רואה בבית הזה עוד בית שגרתי בו – אולי גם בזכות העובדה ששהיתי שם לא מעט גם לפני ואחרי אותם ארבעה חודשים (בכל זאת, סבתא).
כשהגיע החופש הגדול של אותה שנה התאחדתי עם משפחתי 🙂
הדירה הייתה במה שנקרא גילה ה'. זו הייתה דירת ארבעה חדרים עם מרפסת גדולה ופתוחה שפנתה לכיוון בית ג'אלה. במהלך האינתיפאדה השנייה חשבתי לא פעם על כך שהדירה מטווחת ע"י הפלסטינאים וכמה התמזל מזלנו שעזבנו את הדירה שנים קודם לכן.
באותה תקופה גם היינו מטיילים (אני ואחיי) לא מעט בואדיות סביב השכונה. שם ערכתי את ההיכרות הראשונה (והצנועה) שלי עם פרחי הבר. כיום הייתי חושש מאוד לטייל שם…
המעבר לדירת ארבעה חדרים היה שיפור ניכר יחסית לשלושת החדרים בהם גרנו בבת-ים. חדר אחד היה חדר ההורים, בחדר שני חלקו שתי אחיותיי ובשלישי שני אחיי. כך שלי נותר חדר שלם משל עצמי – חדר שנקרא גם "הסלון".
כן, שוב לא היה לי חדר משלי… ישנתי בסלון – הייתה לי מיטה שהייתה מוסתרת מאחורי הספה.
אחרי שנה בלבד עברנו לדירה הרביעית (וחצי) – בשכונת רמות בירושלים. הפעם זו הייתה דירת ארבעה וחצי חדרים (שימו לב לשדרוג העקבי!) ושם קיבלתי מרפסת משלי. (כמעט חדר, לא?)
בזמן שגרתי בדירה הזאת עברתי מהתיכון לאוניברסיטה (שניהם בגבעת רם, כך שגיאוגרפית לא היה הבדל ממשי), רכשתי לי טוסטוס ובכך השתחררתי מהתלות בתחבורה ציבורית ובסופו של דבר התגייסתי לצבא.
פה נפרדו מקום המגורים שלי ממקום המגורים של הוריי. שכרתי לי דירה עם שותף ב…בני ברק. סגירת מעגל? לא ממש כי הדירה בעצם הייתה ברח' מודיעין (בן גוריון) בבני ברק, מרחק יריקה (רצינית) מרמת גן. לראשונה היה לי חדר (ממש) משלי. לראשונה הייתי גם עצמאי (למרות שבתחילה ברוב סופי השבוע נסעתי להורים עם ערימות כביסה כמו כל חייל ממוצע). לראשונה גם פגשתי את מי שהפכה להיות אשתי…
ושוב אחרי שנה עברנו – אני והשותף שלי. אני לא זוכר למה נאלצנו לעזוב את הדירה ההיא, אבל כבר כמעט חתמנו חוזה לשכירת דירה קטנה יותר ומרוחקת יותר מהבסיס, כאשר במקרה פנתה אלינו באוטובוס אישה מבוגרת ששמעה שאנחנו מדברים על שכירת דירה והציעה לנו לשכור ממנה בית(!) בגבעתיים. הבית היה קטן, ישן ומוזנח אבל הוא היה בית פרטי, עם חצר נאה במקום טוב. מאוד נהנו לגור שם… פחות נהנו לגור שם בתקופת מלחמת המפרץ (הראשונה) – אז הבית היה ממש בחזית. אני זוכר שלא מעט אנשים התפלאו לשמוע שאני ישן בגבעתיים כאשר יש לי הורים הגרים בירושלים (הבטוחה). זו הייתה אחת הפעמים הבודדות שתל-אביבים חשבו שירושלים "בטוחה".
הדירה הבאה – מס' שבע וחצי למען הסדר הטוב – הייתה לא רחוק משם, ברחוב הסנה ברמת גן. דירת שני חדרים בקומת קרקע, אותה חלקתי (לראשונה בחיי) עם בת זוג. ניהלנו חיי נישואים לכל דבר (כמעט) וגם אימצנו יחד חתולה – בעל החיים הראשון שהיה ממש שלי (ושל בת זוגי).
ואחרי כך וכך שנים של "כמעט", התחתנו באופן רשמי ועברנו לגור בכפר סבא – בדירה שהייתה שייכת לסבא של אשתי. עד אז הכרתי את כפר סבא רק מנסיעות באוטובוסים שעברו לידה… די אהבתי את העיר – לא קטנה מדי אך לא גדולה מדי. רק הפקקים הפריעו לי. גרנו בדירה קטנטנה (50 מ"ר) במקום טוב אבל עם שכנים לא משהו (שלא לומר איומים) ובשלב מסוים החלטנו שאנחנו צריכים לקנות דירה משלנו.
לא באמת ידענו מה אנחנו מחפשים ואחרי כל מיני דירות שראינו, ולאור התקציב הלא ממש מרשים שעמד לרשותנו, קנינו באופן מאוד מפתיע דירת גן ארבעה חדרים (בבניה) במודיעין (!)
האמת שחשבתי שלגור במודיעין יהיה לנו טוב – גם יותר קרוב להורים שלי (שעדיין גרו בירושלים), גם אחותי קנתה שם דירה, גם קרוב יחסית ל"טבע" (יער בן שמן, גבעת תיתורה) אבל בסופו של דבר לא אהבנו את המקום.
למעשה גרנו שם רק כמה חודשים ואז עברנו באופן מפתיע (אך מתוכנן) לארה"ב.
כך קרה שהדירה העשירית (וחצי) שלי הייתה בצפון מדינת ניו-יורק, בפרבר של אולבני. קשה להשוות אותה לדירות בארץ… זו הייתה דירת שניים וחצי חדרים בלבד, אבל בשטח של כ-100 מ"ר. שטיחים מקיר לקיר, חימום בכל החדרים.
הדירה הייתה ממוקמת בקומפלקס דירות להשכרה שהדרך אליו עברה ביער קטן עם נחל קטן – וכל זאת במרחק של חמש דקות נסיעה מהקניון הגדול ביותר באזור.
ערב אחד החלטנו ללכת ברגל לסופרמרקט הקרוב – כעשר דקות הליכה, אבל דבר שלא ייעשה במקום כזה. בדרכנו חצתה את הכביש קבוצה של איילות.
בחורף הכל מסביב היה מושלג. באביב הכל פרח ובתחילת הקיץ הופתענו לגלות כל מיני פירות יער שצמחו בר לא רחוק מהדירה.
אם זה היה תלוי בנו אני מניח שהיינו נשארים שם עוד זמן לא מועט, אבל הפרויקט שבו עבדנו הסתיים (בהצלחה) ועברנו לפרויקט בארלינגטון וירג'יניה.
ארלינגטון היא בעצם חלק מוושינגטון די. סי – עיר גדולה שהייתה ניגוד רציני למיקום הקודם שלנו. גם שם שכרנו דירת שניים וחצי חדרים, בערך באותו שטח, אבל בבניין של 12 קומות ובמחיר כפול, בלי איילות ובלי פירות יער.
היתרון הגדול של הדירה היה המיקום שלה – מרחק הליכה מהעבודה. זה היה חשוב בהתחלה בגלל בעיית החנייה באזור, אבל זה נהיה חשוב עוד יותר כשבתנו הבכורה נולדה – בזמן חופשת הלידה הייתי הולך הביתה לארוחת צהרים… זה היה מצוין.
בסוף שנת 1999 חזרנו לארץ. לדירה במודיעין – אבל גרנו שם רק זמן קצר. עדיין לא אהבנו את המקום ואחרי פחות משנה חזרנו לכפר סבא – לדירה שכורה.
הדירה הייתה מאוד מוצלחת לצרכינו – גם כשהרחבנו את המשפחה – אבל היו לה שני חסרונות. הראשון היה שלא הייתה לה מרפסת והשני שהיא לא הייתה שלנו…
לא אהבתי את כאב הראש של להשכיר את הדירה שלנו ולשכור דירה אחרת ואחרי כמה שנים התחלנו לחפש דירה לקניה. הפעם היו לנו דרישות מאוד ברורות – רק בכפר סבא, באזור מאוד מוגדר, דירת גן או גג (כפיצוי על החוסר במרפסת).
ראינו המון דירות ולא היינו מרוצים מאף אחת. בסופו של דבר קנינו דירת גג באותו בניין שבו גרנו בשכירות.
באופן מוזר בשבילי אנחנו עדיין באותה דירה – כבר כמעט עשרים שנים!
בתכנית שלי יש עוד דירה אחת – אחרי שהילדים יעזבו את הבית (למעשה הגדולה כבר עזבה) אני רוצה לעבור לדירה קטנה יותר, רצוי בקומת קרקע ורצוי באותו אזור שאליו התרגלתי. נראה מה יהיה…
והרשומה המומלצת היא – In View of the Tetons: Hiking Taggart Lake and Moose-Finding with my Sister – בבלוג של Mamma Quail
החיים שלי (או של אחרים) 