הנושא החם – מלחמת חרבות ברזל

מדור הנושא החם מבקש מאתנו לשתף רגשות, תחושות ומחשבות בקשר למלחמה הנוכחית הנקראת רשמית "חרבות ברזל" אבל ידועה יותר בשם "מלחמת שמחת תורה".

כל הכבוד לטליק שהציע את הנושא. אני לא הייתי מסוגל (ואכן לא עשיתי זאת).

כמו הרבה אנשים במדינה התעוררנו בשבת של שמחת תורה מאזעקות בשש וחצי. יצאנו לחדר המדרגות (גרים בקומה 7 ללא ממ"ד) ופגשנו שכנים מבולבלים וחרדים.

אבל אף אחד לא הצליח לשער את גודל האסון. וברור שכך כי האסון הזה הוא בלתי נתפש וגם אחרי שראיתי את התמונות (הפחות קשות) ושמעתי את העדויות עדיין קשה לי להאמין שדבר כזה נורא קרה באמת במדינה שלנו.

אני זוכר שראיתי בבוקר יום שבת סרטון המראה את מחבלי החמאס בשדרות ולא האמנתי למראה עיניי. הבנתי שזה לא מזויף אבל לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות במדינה שלנו.

כמה ימים הייתי מאוד מוטרד בשאלה איפה היה הצבא, איפה היה חיל האוויר, איך לא עצרו אותם מיד בגדר.

אחרי שקראתי עוד ועוד סיפורים ועדויות אני נוטה יותר להבין שהצבא (כולל חיל האוויר) כן הגיבו מהר, אבל לא היו מספיק כוחות כדי להתמודד עם כמות המחבלים העצומה שחדרה לישראל.

קראתי הרבה סיפורי גבורה מדהימים. אפילו אם הם מוגזמים ורק חלק קטן מהם נכון זה עדיין מדהים.

ללא ספק היה פה כישלון מודיעיני ענק.

אבל מה עם הממשלה שלנו? בהתחלה לפחות היא לא ממש תפקדה. גם כעת התפקוד לא מדהים לדעתי. אולי זה קשור לאמון המועט עד לא קיים שיש לי בנתניהו אבל בימים אלה נראה שיש יותר שותפים לדעתי על ראש הממשלה הנצחי שלנו, מר ביטחון המושלם שלא עשה מספיק ולא מדבר מספיק או לפחות לא לעניין. למה אנחנו צריכים לשמוע נאומים מרגשים מנשיא ארה"ב וראש עיריית ניו יורק ולא מהמנהיגות שלנו?

הייתי רק ילד קטן (בן 6) במלחמת יום כיפור ואני לא יודע לומר אם ההנהגה הייתה אז מוצלחת יותר (שמעתי לא מעט עדויות שלא ממש) אבל אני בטוח שבעידן הנוכחי – "עידן המידע" אנחנו אמורים לשמוע יותר מהצד שלנו. שמעתי שבנט עושה הסברה לא רעה, לא שמעתי הרבה על מסבירים רשמיים.

אולי הציפיות שלי מוגזמות, אבל הן קיימות…

לפחות שרת ההסברה שלנו התפטרה… מקווה שעוד כמה שרים ילכו בעקבותיה. אני לא אופטימי בנושא הזה.

אני די משוכנע שנתניהו לא יתפטר מיוזמתו. הוא כנראה מאמין שתפקיד ראש הממשלה הוא שלו לנצח (זוכרים שבזמן ממשלת בנט-לפיד חברי הליכוד המשיכו בעקשנות לקרוא לנתניהו "ראש הממשלה"?)

ויותר מההנהגה הלא מוצלחת שלנו אני נחרד מהתבטאויות של כמה ממעריציה העיוורים – זה שטען ששקמה ברסלר היא דעאש, זה שאמר שחטופות בעזה הן מהמפגינים בקפלן וכעת הן נהנות מסקס פרוע בעזה, כל אלה שמאשימים את "השמאל" בטרגדיה הנוראית וכל שאר שטופי המוח שממשיכים להסית ולשסע את החברה הישראלית בחלוקה ברורה של  "בעד ביבי" או נגדו.

מה יקרה הלאה? אני באמת לא יודע. כמו לכולם גם לי יש חרדות. אני כותב את הרשומה בשבת בערב ואולי עד שהיא תפורסם בראשון בבוקר יהיו התפתחויות משמעותיות. אולי לא. אני מקווה שאם יהיו הן יהיו לטובתנו.

נקווה לטוב.

שבוע רגוע לכולנו ובשורות טובות.

והרשומה המומלצת היא  – מלחמה – שלב ההיערכות – בבלוג "עמדת תצפית"