איך קוראים לאהבה שלי

וזה עולם מפחיד ממש
וזה מזרח תיכון חדש
אלה כפר עזה ואביבים
זה רק רבעון לא רגוע מסביב
והבועה כבר התפוצצה
ונשארנו כמו אחרי פצצה
זה לא זהב זה לא נוצץ
זה כל כך כבד על הלב

ואלה הם חיינו בזמן האחרון
מקווים שיהיה יותר טוב
כי כבר קרה אסון
ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה
מי הבא בתור ומי בתור הבא

וזה רובה זה מצלמה

זה מצטלם כמו מלחמה
וזה נשמע כמו יירוטים
ואין כמו בארי בימים
זה גם האש וגם קריאות התיגר
זה לא מקטרת זה סיגר
וזה אתה וזה אני
חבל שיום ראשון מדכא כמו יום שני

ואלה הם חיינו בזמן האחרון
מקווים שיהיה יותר טוב
כי כבר קרה אסון
ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה
מי הבא בתור ומי בתור הבא

אם סופה היא שיר של רוח
איזו מנגינה יש לתקווה
איך קוראים לחלומות שלי
לסיוטים שלך
ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה
מי הבא בתור ומי בתור הבא

וזה החורף וזה עצוב
וזה הממ"ד וזה הכלוב
 זה לא הבטחה ריקה ראשונה
זה בטח לא ההבטחה האחרונה
זה מכונת החרדות
שלא הצלחתי לכבות
וזה אני וזה אתה
זה הביחד שהוא קצת נחמה

ואלה הם חיינו בזמן האחרון
מקווים שיהיה יותר טוב
כי כבר קרה אסון
ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה
מי הבא בתור ומי בתור הבא

אם סופה היא שיר של רוח
איזו מנגינה יש לתקווה
איך קוראים לחלומות שלי
לסיוטים שלך
ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה
מי הבא בתור ומי בתור הבא

מוסר השכל:  אני חושש לגבי הבא בתור ולגבי התור הבא  (וגם השבוע לא השתנה דבר)

שבת שלום וסוף שבוע רגוע!

תודה ליהודה פוליקר וליעקב גלעד שכתבו את השיר המקורי ולעננת שהציעה לי לכתוב לפיו

והרשומה המומלצת היא –  לא בדיוק סיכום שנה – בבלוג של עננת

איפה היית ילדי תכול העין?

איפה היית ילדי תכול העין
איפה היית ילדי הקטן?
לתצפית על כפר עזה טיפסתי
בכביש המוביל לשדרות הלכתי
בשרידי מכוניות שרופות הסתתרתי
יצאתי אל אתר מסיבת הטבע
נכנסתי למרחב מוגן שלא הציל מהטבח

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט
ממשלת המחדל אולי תיפול

ומה שם ראית ילדי תכול העין?
כן, מה שם ראית ילדי הקטן?
ראיתי נשים וילדים חטופים
ראיתי קריאות לעזרה בלי עונים
מחבלים יורים ובתים שורפים
סרטוני זוועות שאת הנפש מצלקים
ראיתי חלומות שהפכו לסיוטים
איש בלי מצפון מדבר ללא הרף
וילד ישן עם רובה ועם חרב

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט,  
עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט,  
ממשלת המחדל אולי תיפול

ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין?
כן, מה תעשה עכשיו ילדי הקטן?
עכשיו אני מוחה כי המזיקים עוד בשלטון
עכשיו אני רוצה למנוע עוד אסון
כי בכנסת יושבים אנשים בלי בושה
ובצפון למפונים לא רואים תקווה
אני רואה איך יורים באנשים שהרימו ידיים
כאילו להוכיח שאין אלוהים בשמיים
ושר האוצר חושב שנאמין לו
ושר הפיתות חושב שהרמטכ"ל שפוט שלו
בממשלה מכוער ולנפש אין ערך
הצבע שחור והאפס הוא מלך
אני רוצה לספר ולנשום
ולחשוב את זה ולהביא את זה הנה
שכולם יוכלו לראות את זה
ולעמוד לבד מול העם בו בטחתי
ולהכיר את השיר שידעתי ושרתי

עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט

ממשלת המחדל אולי תיפול

מוסר השכל:  בכל זאת נמשיך לקוות לטוב ואולי נוכל גם משהו לעשות (לא השתנה מהשבוע שעבר)

שבת שלום וסוף שבוע רגוע!

תודה לבוב דילן שכתב את השיר המקורי וליהונתן גפן שתרגם אותו לעברית

והרשומה המומלצת היא – רשומה בעצימות נמוכה – בבלוג של אורי רוזנברג

לא נוותר

בארץ החמדה הזאת גדלנו חזקים

למרות שסביבנו היו תמיד אויבים ומזיקים

למדנו להילחם, למדנו לנצח תמיד

מזמן לא חשבנו שאנחנו יכולים להפסיד

נראה שקיומנו פה מובטח מכל צרה

ופתאום נעמדנו מול אסון נורא

רבים התגייסו רבים נחלצו לעזרה

ובכל זאת נראה שהמצב עדיין רע

לא נוותר כי יש לנו חברים

לא נוותר כי לא הובסנו

לא נוותר – המצב יכול להשתפר

למרות שהיו סימנים והיו התראות

לא חשבנו שזה באמת יכול לקרות

ידענו שאנו חזקים וחכמים מכולם

כל כך מוזר איך ביום אחד התהפך העולם

איך הבית כבר לא היה מקום בטוח

איך תחושת הביטחון חלפה עם הרוח

מהר למדי התבהרה התמונה

ראינו בתים שהפכו לכתמי אפר על האדמה

לא נוותר, אנחנו עדיין כאן

לא נוותר, נישאר חזקים

לא נוותר כי העתיד יהיה טוב יותר

אנחנו מקווים שבסוף נוכל לנוח  

להפסיק לדאוג  ולהרגיש שוב עם בטוח

בינתיים כשהזמנים עדיין קשים

לפחות רובנו יחד מאוחדים

אנחנו חייבים להתגבר על האויבים

ואחר כך נוכל ללקק את הפצעים

ואני מקווה שיהיו פה שינויים חיוביים

ואם לא, אני לא יודע איך נוכל להמשיך פה לחיות

אם ימשיכו הפילוג, ההסתה והמחלוקות

לא נוותר כי יש לנו חברים

לא נוותר כי לא הובסנו

לא נוותר – המצב יכול להשתפר

לא נוותר למרות שזה לא קל

לא נוותר כי אנחנו מאמינים שיהיה פה טוב יותר

מוסר השכל:  אני מקווה שיהיו פה שינויים חיוביים

שבת שלום וסוף שבוע רגוע!

תודה לפיטר גבריאל  שכתב את המילים לשיר המקורי  

והרשומה המומלצת היא – אני בא הביתה מהלילה – בבלוג של עננת

אחרי שכתבתי את זה חשבתי על שיר קצרצר אחר מזמן והקשר אחרים. זה לא מקרי.
לא נוותר
לא נוותר
לא נוותר לא נוותר
עד שיהיה פה טוב יותר

איך אתה ישן?

אז המתקפה הנוראית של החמאס הפתיעה אותך

איך תסתכל בעיני האמהות?

ה"אנרכיסטים" צדקו כשאמרו שאתה מזיק לישראל

עשית הרבה טעויות אבל זאת אחת יותר מדי

איך אתה ישן?

איך אתה ישן בלילה?

אתה מקיף את עצמך באנשים שאומרים שאתה נהדר

ועושה כל מה שיאיר ושרה אומרים לך

הדבר האחרון הטוב שעשית היה כשהיית שר האוצר

ומאז אתה חושב בעיקר על עצמך

איך אתה ישן?

איך אתה ישן בלילה?

איך אתה ישן?

איך אתה ישן בלילה?

תדמית של מר בטחון והחכם באדם

הייתה אמורה להיעלם כבר מזמן

אולי פעם באמת המעריצים יתפכחו

ויבינו שמאחורי הקול הסמכותי והפוזה

יש רק שקרים והסתה

אלה הדברים בהם התמחית עם השנים

איך אתה ישן?

איך אתה ישן בלילה?

מוסר השכל:  אולי כשהוא ישן הוא חולם שהוא לוקח אחריות ומתפטר

שבת שלום וסוף שבוע רגוע!

תודה לעננת שהציעה לי לכתוב לפי השיר של ג'ון לנון How do you sleep  

אני לא אוהב את השיר המקורי בגלל ההשמצות חסרות הבסיס של ג'ון כלפי פול, אבל היה קל באופן מפתיע לתרגם את השיר במחשבה על אדם אחר.

ואולי למרות השמאלניות המוצהרת של ג'ון יש דמיון כלשהו בינו לבין מושא השיר המתורגם

והרשומה המומלצת היא קצת אופטימית יותר – מדינת ישראל היא נס – בבלוג של Imale4

הנושא החם – מלחמת חרבות ברזל

מדור הנושא החם מבקש מאתנו לשתף רגשות, תחושות ומחשבות בקשר למלחמה הנוכחית הנקראת רשמית "חרבות ברזל" אבל ידועה יותר בשם "מלחמת שמחת תורה".

כל הכבוד לטליק שהציע את הנושא. אני לא הייתי מסוגל (ואכן לא עשיתי זאת).

כמו הרבה אנשים במדינה התעוררנו בשבת של שמחת תורה מאזעקות בשש וחצי. יצאנו לחדר המדרגות (גרים בקומה 7 ללא ממ"ד) ופגשנו שכנים מבולבלים וחרדים.

אבל אף אחד לא הצליח לשער את גודל האסון. וברור שכך כי האסון הזה הוא בלתי נתפש וגם אחרי שראיתי את התמונות (הפחות קשות) ושמעתי את העדויות עדיין קשה לי להאמין שדבר כזה נורא קרה באמת במדינה שלנו.

אני זוכר שראיתי בבוקר יום שבת סרטון המראה את מחבלי החמאס בשדרות ולא האמנתי למראה עיניי. הבנתי שזה לא מזויף אבל לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות במדינה שלנו.

כמה ימים הייתי מאוד מוטרד בשאלה איפה היה הצבא, איפה היה חיל האוויר, איך לא עצרו אותם מיד בגדר.

אחרי שקראתי עוד ועוד סיפורים ועדויות אני נוטה יותר להבין שהצבא (כולל חיל האוויר) כן הגיבו מהר, אבל לא היו מספיק כוחות כדי להתמודד עם כמות המחבלים העצומה שחדרה לישראל.

קראתי הרבה סיפורי גבורה מדהימים. אפילו אם הם מוגזמים ורק חלק קטן מהם נכון זה עדיין מדהים.

ללא ספק היה פה כישלון מודיעיני ענק.

אבל מה עם הממשלה שלנו? בהתחלה לפחות היא לא ממש תפקדה. גם כעת התפקוד לא מדהים לדעתי. אולי זה קשור לאמון המועט עד לא קיים שיש לי בנתניהו אבל בימים אלה נראה שיש יותר שותפים לדעתי על ראש הממשלה הנצחי שלנו, מר ביטחון המושלם שלא עשה מספיק ולא מדבר מספיק או לפחות לא לעניין. למה אנחנו צריכים לשמוע נאומים מרגשים מנשיא ארה"ב וראש עיריית ניו יורק ולא מהמנהיגות שלנו?

הייתי רק ילד קטן (בן 6) במלחמת יום כיפור ואני לא יודע לומר אם ההנהגה הייתה אז מוצלחת יותר (שמעתי לא מעט עדויות שלא ממש) אבל אני בטוח שבעידן הנוכחי – "עידן המידע" אנחנו אמורים לשמוע יותר מהצד שלנו. שמעתי שבנט עושה הסברה לא רעה, לא שמעתי הרבה על מסבירים רשמיים.

אולי הציפיות שלי מוגזמות, אבל הן קיימות…

לפחות שרת ההסברה שלנו התפטרה… מקווה שעוד כמה שרים ילכו בעקבותיה. אני לא אופטימי בנושא הזה.

אני די משוכנע שנתניהו לא יתפטר מיוזמתו. הוא כנראה מאמין שתפקיד ראש הממשלה הוא שלו לנצח (זוכרים שבזמן ממשלת בנט-לפיד חברי הליכוד המשיכו בעקשנות לקרוא לנתניהו "ראש הממשלה"?)

ויותר מההנהגה הלא מוצלחת שלנו אני נחרד מהתבטאויות של כמה ממעריציה העיוורים – זה שטען ששקמה ברסלר היא דעאש, זה שאמר שחטופות בעזה הן מהמפגינים בקפלן וכעת הן נהנות מסקס פרוע בעזה, כל אלה שמאשימים את "השמאל" בטרגדיה הנוראית וכל שאר שטופי המוח שממשיכים להסית ולשסע את החברה הישראלית בחלוקה ברורה של  "בעד ביבי" או נגדו.

מה יקרה הלאה? אני באמת לא יודע. כמו לכולם גם לי יש חרדות. אני כותב את הרשומה בשבת בערב ואולי עד שהיא תפורסם בראשון בבוקר יהיו התפתחויות משמעותיות. אולי לא. אני מקווה שאם יהיו הן יהיו לטובתנו.

נקווה לטוב.

שבוע רגוע לכולנו ובשורות טובות.

והרשומה המומלצת היא  – מלחמה – שלב ההיערכות – בבלוג "עמדת תצפית"