זהו המשך התיעוד של הטיול שלנו (טיול יום ההולדת של עננת) באיטליה באפריל.
נכנסנו לשגרה מסוימת, שהיה קל להתרגל אליה והייתי שמח לחזור אליה – פתחנו את הבוקר בארוחה גדולה וטעימה, הליכה לסופר לקניית מצרכים לארוחת צהרים (קטנה וטעימה) ויצאנו לדרך לראות פרחים.
הדרך שלנו עברה שוב ביער אומברה והכוונה שלנו הייתה שהעצירה הראשונה תהיה בחנות במרכז המבקרים כדי לקנות את ספר הסחלבים (כפי שהמליצה לנו התיירת הגרמנייה שפגשנו ביומיים הקודמים)
אבל הרבה לפני שהגענו למרכז המבקרים, קצת אחרי הכניסה ליער, עננת הבחינה גבוה מעל הכביש בפרחי אדמונית החורש.
הפרח המרשים הזה פורח בישראל במקום אחד בלבד (הר הלל) וראינו אותו שם יותר מפעם, אבל אני חושב שזאת הפעם הראשונה שראיתי אותו בטבע מחוץ לישראל.
כמובן שעצרנו… טיפסנו למעלה בלי שביל או דרך, עם קצת סכנה ליפול חזרה לכביש והגענו בהצלחה לפרחים.
הנה האדמונית:
ובשביל ההמחשה של המיקום שלה, תמונה בה צילמתי את עננת מצלמת את האדמונית:
לאחר שירדנו בשלום נסענו היישר למרכז המבקרים. ציפיתי לחנות שתיראה דומה לאלה שבשמורות הטבע בארץ – ספרים, בובות, כלי אוכל, אולי גם ארטיקים…
אבל זה נראה שונה לחלוטין: החדר היה מלא פוסטרים ישנים של בעלי חיים על הקירות ודוכן אחד מאחוריו עמדו בחור ובחורה. אם לא היה לנו מידע מקדים לא היינו מנחשים שמוכרים שם ספרים.
עננת ניגשה לבחור וביקשה באנגלית טובה את ספר הסחלבים של גרגאנו. הבחור לא הבין אותה… נראה שהוא לא ידע מילה באנגלית. אחרי רגע של מבוכה הבחורה – שכנראה ידעה קצת אנגלית – קראה בשמחה: "Libro! Libro di orchids di Gargano!". כולנו היינו מאושרים… הבחור ניגש לחדר ליד (שהיה מין מוזיאון טבע קטן , שהכניסה אליו בתשלום צנוע) ומתוך מגירה נעולה הוציא כמה עותקים של הספר ומכר לנו אחד.
מצוידים בספר (שליווה אותנו לכל מקום בימים הבאים) יצאנו לנקודה הראשונה בה תכננו לראות פרחים באותו יום – בית הרוס ונטוש בלב היער שלצדו פרחו לא מעט סחלבים, אבל כולם ממינים שכבר ראינו.
חזרנו שוב לנקודה בה ראינו את סחלב הפוסיפלורה יומיים קודם מכיוון שהנקודות היו ממש קרובות אבל גם שם לא מצאנו מציאות חדשות.
המשכנו בדרך וחזרנו לעוד נקודה בה כבר היינו – השדה הגדול בו ראינו הרבה סחלבים ואירוסים יומיים קודם.
הסיבה שחזרנו לאותה נקודה הייתה שעננת מצאה תיעוד לכך שבחלק אחר של אותו השדה פורחת נאוטינאה "צרובה" – Neotinea ustulata אותה חשבנו שראינו יומיים קודם ואז היא התבררה כנאוטינאה "חלבית"…
הסתובבנו בשדה הזה באזור בו נצפתה הנאוטינאה. כמו יומיים קודם הוא היה מלא סחלבים, אבל בהתחלה ראינו רק אותם מינים שראינו קודם.
בשלב מסוים הצלחנו למצוא כמה רצועיות רוברט במצב לא רע:
ומיד לאחר מכן מציאה מעניינת – סחלב איטלקי לבקן:
אמנם השדה היה מקסים, אבל התייאשנו מלמצוא את הנאוטינאה הצרובה והתחלנו לחזור למכונית שכשלפתע עננת מצאה אחד בניצנים! מסתבר שזה פרח קטן בהרבה ממה שחשבתי ולמרות הצבעים שלו הוא התחבא היטב בשטח. מרגע שעננת מצאה את הראשון מצאנו מסביבו עוד שבעה פרטים.
פרח מקסים:
המשכנו לנקודה הבאה אבל עצרנו בדרך כשראינו שוב צבעונים צהובים – כנראה צבעוני היערות – שהפעם היה אפשר להגיע אליהם ולצלם אותם:
וסוף סוף הגענו לנקודה חדשה באזור בו עדיין לא היינו… ההסבר היה לחנות 150 מטר לפני סיבוב בכביש, להתקדם ברגל ולעלות להר די תלול. מצאנו את המקום הנכון לחניה והלכנו לאורך הדרך. ראינו לצד הכביש הרבה דבורניות וסחלבים איטלקים, ראינו את ההר אבל לא מצאנו היכן אפשר לעלות אליו… אחרי שבדקנו שוב את התיאורים הצלחנו למצוא את העלייה: היה צריך לעבור מתחת לגדר ולעלות בשביל צר ומאוד תלול…
למעלה היה יפה, אבל לא עושר מדהים ולא מינים חדשים לנו. ירדנו למטה בזהירות וכשחזרנו למכונית שמנו לב שמעבר לכביש על המצוק יש פריחה מדהימה. הנה מראה כללי מלמטה:
והנה קצת יותר מקרוב אחרי שטיפסתי קצת למעלה. בתמונה רואים סחלבים איטלקיים, כדנים (בכחול) וגם לפחות עוד סחלב "בלרינה" אחד. יש שם גם עוד מיני פרחים…
המשכנו בדרך לנקודה הבאה (בעצם רק נקודה מספר 2 מאלה שביקרנו בהן לראשונה ביום זה). האזור בו חנינו נראה כמו מזבלה גדולה… זה לא היה מעודד. אבל הליכה של כמה עשרות מטרים הביאה אותנו לשטח מדהים.
הפרח הבולט בו לא היה סחלב אלא נרקיס – נרקיס "המשורר" – נרקיס גדול ויפה עם ריח טוב שיש לו קו אדום עדין במרכז סביב החלק הצהוב.
עוד היו שם דקטילוריזות, כלניות, סיגלים ועוד.
אחרי שאכלנו שם את ארוחת הצהרים שלנו בין הנרקיסים נסענו לנקודה האחרונה שלנו לאותו יום – גבעה מלאה בנרקיסי משורר, סחלבי פוסיפלורה ודקטילוריזות
– אבל לא הדקטילוריזות הרומאיות שראינו קודם אלא מין אחר בשם דקטילוריזה סמבוצינה או דקטילוריזת הסמבוק.
הנה סחלבי פוסיפלורה מהנקודה הזאת:
וכאן דקטילוריזה – מקווה שאתם רואים את ההבדל (עננת הסבירה לי שם עם הדגמות):
חזרנו לויאסטה עייפים אך מרוצים… הלכנו לארוחת ערב במסעדה שקיבלנו עליה המלצה מהמארחת שלנו כבר בערב הראשון אך אז היא הייתה סגורה. המסעדה הייתה בעיר העתיקה של ויאסטה.
הנה אחד השערים של העיר העתיקה דרכו עברנו:
ונוף של הים מהעיר:
תם היום השמיני של החופשה שלנו והרביעי בגרגאנו – המשך יבוא.
והרשומה המומלצת היא – לקחנו חודש – לקחתי לעצמי יום – בבלוג של CHIC
החיים שלי (או של אחרים) 