נראה שאנחנו במלחמה, אבל אני מנסה להמשיך בשגרה…
זהו המשך התיעוד של הטיול שלנו (טיול יום ההולדת של עננת) באיטליה באפריל.
ביום החמישי שלנו בגרגאנו נסענו לכיוון בו עוד לא היינו – לכיוון צפון מערב.
ההוראות לנקודה הראשונה בה אנו אמורים לעצור הן קצת מוזרות – צריך לחצות פסי רכבת, לעלות מהצד השני (עם הרכב) ולחנות ליד בית פרטי, משם לרדת במדרגות חזרה למפלס של פסי הרכבת, ללכת לאורכם ואז למצוא בצד הפסים (מעליהם) סחלבים מקסימים – Orchis purpurea או בעברית "סחלב סגול".
בדרך עצרנו לתצפית על הים וראינו גם מבנה מעניין שנראה נטוש אבל אולי כמו הרבה דברים אחרים באזור הוא רק סגור עד הקיץ:
הגענו ליעד, חצינו את פסי הרכבת (באופן שנראה לי קצת מפחיד) ועלינו למעלה בכביש מאוד צר ותלול אבל לא היינו בטוחים אם אנחנו במקום הנכון – הייתה לעננת תמונה של הבית והוא נראה קצת שונה.
חזרנו למטה, חצינו שוב את הפסים, נסענו קצת בכיוון ההפוך ועלינו לבתים אחרים. הם נראו עוד יותר שונים אז חזרנו שוב לבית הראשון והחלטנו שאנחנו במקום הנכון, רק ששיפצו קצת את הבית מאז שהתמונה צולמה.
נראה היה שזהו בית נופש שגרים בו רק בקיץ, אז לא הייתה לנו בעיה לחנות ממש לידו. מצאנו את המדרגות – אבל לא בדיוק – היו שתיים או שלוש מדרגות ואחר כך מדרון חולי עם שאריות של מדרגות שבורות.
הלכנו לאורך פסי הרכבת – המרחק בינינו לבינם היה קטן ואני חששתי שאם תגיע רכבת יהיה לא נעים.
אבל לאורך כל הזמן שהיינו שם לא עברה אף רכבת. ייתכן מאוד שגם הרכבות באזור נוסעות רק בקיץ…
אחרי הליכה של כמה עשרות מטרים הבחנו בסחלב סגול אחד מעלינו. טפסנו בקושי לא קטן במדרון התלול תוך היאחזות בשיחים בדרך עד שהגענו. אליו. היה קשה לצלם אותו כי הייתי צריך שתי ידיים בשביל לצלם וברגע שעזבתי את השיח בו נאחזתי התחלתי להחליק למטה…
אני חושב שזאת התמונה הטובה ביותר שצילמתי שם. הסחלב באמת יפה:
ירדנו בזהירות והמשכנו עוד קצת לחפש את הפרחים האלה… הובטחה לנו קבוצה שלהם – אבל לא מצאנו.
לעומת זאת בדרך חזרה לרכב מצאתי במפתיע את הטלפון של עננת מונח על הקרקע. מסתבר שהוא נפל לה מהכיס בטיפוס או בירידה ולא שמנו לב. טוב שמצאנו.
כשעלינו חזרה למכונית החלטנו לפני שממשיכים לחפש קצת מאחורי הבית בשטח בו ראינו כמה עצים. באופן מפתיע, או לא, מצאנו שם עוד חמישה סחלבים סגולים שהיה הרבה יותר קל להגיע אליהם.
המשכנו בדרך. לפי המפה נסענו על כביש שהיה בין הים לבין אגם מלאכותי, אבל לצערנו לא ראינו לא את זה ולא את זה בגלל הצמחיה והבתים משני צידי הדרך. הנקודה הבאה שלנו הייתה קרובה לחוף הים. הסתובבנו שם קצת ומצאנו כמה מינים של שפתנים – בארץ קיים מין אחד של שפתן, בגרגאנו לפחות ארבעה (שאחד מהם הוא זה "שלנו").
הנה שפתן קטן פרחים:
וזה שפתן "הלשון":
המשכנו לכיוון החוף (שלא היה בתכנית "הרשמית" כי שם לא פורחים סחלבים) ומצאנו שם לא מעט לכלוך אבל גם מרבדי פרחים. בתמונה הבאה לוטוס מכסיף (בצהוב) וציפורנית מגוונת (בוורוד) – שניהם פורחים גם בארץ :
נסענו לעוד שתי נקודות לצד הכביש שם מצאנו עוד סחלבים וגם מצאנו כמה מינים כולל דבורנית ירקרקה יפיפייה:
המשכנו לנקודה הבאה ומהרכב ראינו בחור מצלם דבורניות גבוהות. עצרנו לדבר איתו – הוא היה הולנדי שמדריך טיולי פרחים במקומות שונים בעולם.
דיברנו אתו קצת על הפרחים וסיפרנו לו גם על ההרפתקה שלנו בבוקר עם הסחלב הסגול והוא סיפר לנו שהוא ראה הרבה… הוא הראה לנו בטלפון שלו את המיקום וצילמנו את הטלפון:
בתמורה סיפרנו לו איפה ואיך אפשר לקנות את ספר הסחלבים…
מובן שמשם (אחרי עוד כמה דבורניות קטנות) נסענו לחפש את הנקודה שהוא דיבר עליה. בהתחלה ראינו לצד הדרך סחלב סגול בודד – שמיד עצרנו לצלם. המשכנו בדרך עד שבשלב מסוים עננת הבינה שעברנו את הנקודה והסתובבנו.
מהכיוון השני אי אפשר היה לפספס – מטע זיתים עם עשרות סחלבים…
הנה זוג אחד מהם:
בזמן שהיינו במטע הזה התחיל לרדת גשם וגם העדשה במצלמה של עננת התחילה לעשות בעיות, אז החלטנו שהגיע הזמן לחזור לויאסטה.
חיפשנו בעיר חנות צילום בה נוכל לקנות עדשה למצלמה, ללא הצלחה. אבל אכלנו גלידה וצילמנו את קו החוף ואת המגדלור של העיר באור יום (או בין ערביים):
אכלנו ארוחת ערב במסעדה נחמדה אך יקרה ובכך תם היום התשיעי של החופשה שלנו והחמישי בגרגאנו – המשך יבוא.
והרשומה המומלצת היא – וינה, מוזיאון השעונים, חלק 2 – בבלוג של Arik Bendek Chabeef
החיים שלי (או של אחרים) 