הושע (שם בדוי) לא היה אדם דתי. הידיעות שלו על מנהגי הדת היהודית (אליה השתייך, לפחות לפי תעודת הזהות שלו) היו מבוססות בעיקר על מה שלמד בגן ובכיתות הנמוכות של בית הספר וכמובן מנהגי החגים בבית הוריו (כמו לדוגמא לנסוע על אופניים ביום כיפור, להתחפש בפורים ולאכול עוגת גבינה בשבועות).
כמובן שבתור יהודי שנולד וחי במדינת ישראל הוא ידע מתי חל כל חג ופחות או יותר מה חוגגים, אבל לרוב הוא לא מצא יותר מדי עניין בחגים מעבר לכך שיש לו חופש מהעבודה ובדרך כלל רוב החנויות סגורות.
בסוכות הושע היה בחופשה מרוכזת מהעבודה בכל חול המועד. הוא ניצל את הזמן היטב – ישן, ראה טלוויזיה וגם אכל. ביום רביעי של סוכות הוא לפתע לא היה בטוח מתי חוזרים לעבודה. האם כבר ביום ראשון או רק ביום שני? הוא זכר משהו על כך ששמחת תורה נקרא גם "שמיני עצרת" ומכאן הבין שיש שמונה ימים בסוכות אבל היה מבולבל לגבי השאלה אם היום השמיני הוא יום שבת או יום ראשון.
מכיוון שכך הוא בדק בלוח השנה. לצערו הוא גילה שחוזרים לעבודה ביום ראשון כי שמחת תורה חל בשבת. אבל הוא שם לב למשהו קצת מוזר – יום שישי היה מסומן בלוח השנה כ-"הושענא רבה". מה זה? לא היה זכור לו חג כזה ברשימת החגים מילדותו.
ברור לו שהיה חופש ביום הזה – הוא גם נפל בסוכות (כמו תמיד?) וגם ביום שישי, אבל מה חוגגים בו? מהם מנהגי החג?
כמו כל יהודי טוב, כשהייתה לו שאלה בנושאי דת הוא פנה מיד לרב גוגל.
מהר מאוד הוא מצא בויקיפדיה הסבר מפורט על החג ומנהגיו.
הוא התפלא ללמוד על המנהג של חיבוט ערבות וניסה – ללא הצלחה – להבין את הקשר בין נטילת הערבה בבית המקדש לבין חיבוט הערבות בימינו. אחרי התחבטות קלה הוא החליט שלא מתאים לו לחבוט בערבות שלא עשו לא כל רע. חוץ מזה לא היה נראה לו שזה משעשע למרות שעל פי הלבוש, טעם מנהג חבטת הערבה הוא שעשוע ושמחה.
הוא שקל את מנהג תיקון ליל הושענא רבה – עד כה הוא הכיר רק את תיקון ליל שבועות – אבל החליט שדווקא מתאים לו לישון בלילה של הושענא רבה כדי שיהיה לו כוח לחגוג את שמחת תורה (הוא התכוון לעשות על האש באותו יום).
הוא היה מוכן להיפרד מהסוכה, כנהוג בחג זה, אבל לא הייתה לו סוכה לכן היה להושע קצת קשה לקיים מנהג יפה זה.
הושע הזדעזע במיוחד לקרוא על מנהג הצל: ”מנהג הצל או מנהג הצללים הוא טקס עתיק ושנוי במחלוקת שהיה נהוג לעשותו בליל הושענא רבה. מי שמבצע טקס זה יוצא אחר חצות הלילה אל מקום כלשהו המואר על ידי אור הירח בלבד ושם המבצע מסיר את כל מלבושיו ומביט בצל שמטיל גופו הערום באור הירח. מראה הצל בעת ביצוע הטקס מהווה מעין אינדיקציה לגורלו של האדם באותה השנה ולכן מי שנוהג לבצע את הטקס מקפיד להביט בצילו של כל איבר, כדי לראות שלא צפויה לו פגיעה.”
הוא בהחלט לא התכוון לקיים מנהג זה שקצת הזכיר לו את groundhog day אבל בצורה הרבה יותר מטרידה.
אז מה נשאר לו לעשות? איך הוא יכול לחגוג את החג הזה? כשהוא כבר כמעט התייאש והתפשר על להתייחס לחג כאל יום שישי כרגיל הוא גילה פתאום מנהג שחמק ממנו – לאכול קרעפלאך בסעודת היום. את זה הוא בהחלט היה מסוגל לעשות! הוא מיהר לסופרמרקט הקרוב שם הוא קנה קרעפלאך משובחים (ככה היה כתוב על השקית) ובאותה הזדמנות גם גפילטע פיש ולראשונה בחייו הוא חגג את הושענא רבה כהלכתו (או כמעט כהלכתו).
מוסר השכל: אין כמו מאכלי החגים המסורתיים (ולכן אוכלים אותם רק בחגים)
שבת שלום, הושענא רבה ושמחת תורה שמחים לכולם!
החיים שלי (או של אחרים) 