פרצופו של המנהיג

הוא יצא בבוקרו של יום סתיו שרבי

התעלם מהמפגינים שעמדו על הכביש

מכונית מטופחת נהג מיומן

שועטים לכנסת – יום חדש לפלגן

מחייג בנסיעה ענייני מפלגות

ודואג שלא ייפגעו תקציבי ישיבות

השיחה קולחת, הוא מבטיח דברים

כבר שנים שקל לו להפריח שקרים

מסמכים לעיון, תקציבים בלי פיקוח

ועשן הסיגר לחלון הפתוח

הוא אומר לשר שטיפח "רגע איתמר

אולי תשאיר טעם קצת פחות מר"

הוא משקיף אל הנוף למדינה שטרטר

אז מה אם בדרך הסית ושיקר

פניו משתקפים על כרזות בכל פינה

הפרצוף שלו הוא

פרצופה של המדינה…

מסדרונות השררה ותככי קואליציה

קידום מקורבים על חשבון האינפלציה

הוא השמיץ בדקה כמה קהלים

ושימח כל כך עדת מתלהמים

מדרימים במכונית וילונות כחלחלים

הוא קופץ לביקור חיילים גיבורים

הוא לא נותן להם לומר מילה

רק בפאתוס מקריא הצהרה

הפרצוף שלו הוא

פרצופה של המדינה…

הוא חשוב הוא חיוני הוא יהיה ויהי מה

זה הוא שאחראי לעוד מלחמה

זה הוא שיקבע מיהו בוגד

ולא יעזור כמה תתנגד

בלהט נואם בטלוויזיה ולא מתרגש

עד הבחירות הוא ודאי יתאושש

הצביעו נכון ואני מבקש

תנו לי כח

תנו לצרוח

מה שבא לי

כי הייתה לי

ארץ זבת חלב

נגנו עכשיו…

ואני לא מבין איך הכל השתנה

אך עדיין יש רבים במדינה

שחושבים שהוא האופציה היחידה

ורק השמאלנים אשמים בכל מכה

משפשף את עיניי רוצה להתעורר מחלום

אך זאת המציאות אין ביטחון ואין שלום

מקווה שבכל זאת יש איזו תקווה

והפרצוף שלו הוא לא

פרצופה של המדינה…

מוסר השכל:  בסוף שוב נגלה שהוא הציל אותנו

שבת שלום וסוף שבוע רגוע!

תודה ליאיר ניצני על המילים לשיר ולתיסלם ששרו

והרשומה המומלצת היא – עכשיו ואז – שיר אחרון בהחלט של הביטלס! – בבלוג של קנקן

הנושא החם – משפחתי וחיות אחרות במלחמה

מדור הנושא החם ממשיך באופן טבעי לעסוק במלחמה.

הנושא השבוע הוא  איך אנו מתמודדים בימים אלה של המלחמה וספציפית איך חיות המחמד שלנו מתמודדות.

תודה לקנקן על העלאת הנושא.

כידוע למי שמכיר אותי ו/או קורא בבלוג שלי, יש לנו שני חתולים.

חתולים, בניגוד לכלבים, לא ממש משתפים פעולה כשרוצים שהם יבואו למקום כלשהו.

לנו אין ממ"ד בדירה. יש מקלט בבניין – שנבנה הרבה שנים לפני שמישהו חשב שיכול להיות איום בירי טילים על המדינה – אבל אנחנו גרים בקומה שביעית ולא פשוט להגיע ממנה למקלט ברגל תוך דקה וחצי (זמן ההתרעה אצלנו), אז כשיש אזעקה אנחנו יוצאים לחדר המדרגות ויורדים קומה אחת.

לקחת את החתולים בזמן אזעקה לחדר המדרגות זה לא ממש אפשרי – אי אפשר לקחת אותם וגם אם היה אפשרי לא היינו יכולים להחזיק אותם אתנו בחדר המדרגות בלי שישתוללו ויברחו.

אז מחוסר ברירה אנחנו משאירים אותם בתוך הדירה.

אני לא רצה לחשוב מה יקרה אם חלילה באמת תהיה פגיעה בדירה… מהרבה בחינות אבל גם מבחינת החתולים.

למזלנו אנחנו במקום יחסית בטוח כרגע – עד כה היו 3.5 אזעקות אצלנו מאז ה-7.10 (החצי הייתה אזעקה באפליקציה של פיקוד העורף אך לא בחוץ).אני מניח שאם היינו חיים באזור עם יותר אזעקות היינו מקפידים על דירה עם ממ"ד ולפחות מנסים להכניס את החתולים לשם יחד אתנו.

יש לי סיפור יותר מרגש על בעלי חיים במלחמה הזאת… אחי ומשפחתו גרים באשקלון. בבוקר ה-7.10 גיסתי יצאה לרכיבת אופניים עם אחת הכלבות שלהם באזור גברעם. אף אחד לא חשב שיש בזה משהו מסוכן…

כשהתחילו מטחי הטילים באזור הכלבה – שגם ככה היא חרדתית – ברחה בהיסטריה ונעלמה. גיסתי חיפשה אותה עד שהמשטרה גירשה אותה הביתה (את גיסתי).

מאז הם פרסמו בכל מקום אפשרי תמונות של הכלבה וסימני זיהוי.

איכשהו זה עבד… ביום שישי בערב – כמעט שלושה שבועות אחרי שנעלמה –  זוג אנשים טובים ראו אותה על הכביש בשדרות, רדפו אחריה לאורך 7 ק"מ (!) עד שהצליחו בסבלנות רבה לגרום לכלבה החששנית להרשות להם להתקרב אליה. הם זיהו אותה לפי הפרסומים, התקשרו לגיסתי שבעזרת חבר שהסכים להסיע אותה מאשקלון לשדרות, בזמן אזעקות ומטחי טילים – הגיעה להחזיר אותה הביתה לאשקלון.

רזה, מלוכלכת ומלאה הפרעושים וקרציות אבל בבית.

הלוואי שיהיו עוד הרבה סופים טובים כאלה.

שבוע רגוע לכולנו ובשורות טובות.

והרשומה המומלצת היא  – הפארק הלאומי ילוסטון – בבלוג של adiad

הכבשה השחורה – סיפור לשבת

רחלי (שם בדוי כמובן) הייתה כבשה חביבה שחיה לה בשלווה עם משפחתה הגדולה – אמא, עשרים דודות, עשרים בני ובנות דודות (שהיו גם אחים למחצה) ואבא אחד.

 

פרט להיותה חביבה, רחלי הייתה גם מנומסת, חכמה, אמינה, אחראית ושחורה. כן, אתם ודאי לא מופתעים לקרוא שהיא הייתה שחורה מכיוון שקראתם את כותרת הסיפור, אבל ודאי תופתעו לשמוע שרחלי הייתה הכבשה השחורה היחידה במשפחתה: כל שאר בני המשפחה היו צחורים כשלג ורק רחלי הייתה שחורה כפחם!  (גם זה לא מפתיע אתכם? לא נורא, אני מקווה להפתיע בהמשך).