הנושא החם – משפחתי וחיות אחרות במלחמה

מדור הנושא החם ממשיך באופן טבעי לעסוק במלחמה.

הנושא השבוע הוא  איך אנו מתמודדים בימים אלה של המלחמה וספציפית איך חיות המחמד שלנו מתמודדות.

תודה לקנקן על העלאת הנושא.

כידוע למי שמכיר אותי ו/או קורא בבלוג שלי, יש לנו שני חתולים.

חתולים, בניגוד לכלבים, לא ממש משתפים פעולה כשרוצים שהם יבואו למקום כלשהו.

לנו אין ממ"ד בדירה. יש מקלט בבניין – שנבנה הרבה שנים לפני שמישהו חשב שיכול להיות איום בירי טילים על המדינה – אבל אנחנו גרים בקומה שביעית ולא פשוט להגיע ממנה למקלט ברגל תוך דקה וחצי (זמן ההתרעה אצלנו), אז כשיש אזעקה אנחנו יוצאים לחדר המדרגות ויורדים קומה אחת.

לקחת את החתולים בזמן אזעקה לחדר המדרגות זה לא ממש אפשרי – אי אפשר לקחת אותם וגם אם היה אפשרי לא היינו יכולים להחזיק אותם אתנו בחדר המדרגות בלי שישתוללו ויברחו.

אז מחוסר ברירה אנחנו משאירים אותם בתוך הדירה.

אני לא רצה לחשוב מה יקרה אם חלילה באמת תהיה פגיעה בדירה… מהרבה בחינות אבל גם מבחינת החתולים.

למזלנו אנחנו במקום יחסית בטוח כרגע – עד כה היו 3.5 אזעקות אצלנו מאז ה-7.10 (החצי הייתה אזעקה באפליקציה של פיקוד העורף אך לא בחוץ).אני מניח שאם היינו חיים באזור עם יותר אזעקות היינו מקפידים על דירה עם ממ"ד ולפחות מנסים להכניס את החתולים לשם יחד אתנו.

יש לי סיפור יותר מרגש על בעלי חיים במלחמה הזאת… אחי ומשפחתו גרים באשקלון. בבוקר ה-7.10 גיסתי יצאה לרכיבת אופניים עם אחת הכלבות שלהם באזור גברעם. אף אחד לא חשב שיש בזה משהו מסוכן…

כשהתחילו מטחי הטילים באזור הכלבה – שגם ככה היא חרדתית – ברחה בהיסטריה ונעלמה. גיסתי חיפשה אותה עד שהמשטרה גירשה אותה הביתה (את גיסתי).

מאז הם פרסמו בכל מקום אפשרי תמונות של הכלבה וסימני זיהוי.

איכשהו זה עבד… ביום שישי בערב – כמעט שלושה שבועות אחרי שנעלמה –  זוג אנשים טובים ראו אותה על הכביש בשדרות, רדפו אחריה לאורך 7 ק"מ (!) עד שהצליחו בסבלנות רבה לגרום לכלבה החששנית להרשות להם להתקרב אליה. הם זיהו אותה לפי הפרסומים, התקשרו לגיסתי שבעזרת חבר שהסכים להסיע אותה מאשקלון לשדרות, בזמן אזעקות ומטחי טילים – הגיעה להחזיר אותה הביתה לאשקלון.

רזה, מלוכלכת ומלאה הפרעושים וקרציות אבל בבית.

הלוואי שיהיו עוד הרבה סופים טובים כאלה.

שבוע רגוע לכולנו ובשורות טובות.

והרשומה המומלצת היא  – הפארק הלאומי ילוסטון – בבלוג של adiad